כל מי שמדבר על המצב וזה כולל כמובן את כותב שורות אלה חייב לדבר בענווה שמא אינו יודע לאשורו את המצב, שרק שלושה מכירים באמת: ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל. ואולי אפילו רק ראש הממשלה, כי הוא מכיר לעומק גם את התמונה המדינית, הזרה במידה רבה לשר הביטחון ולרמטכ"ל. כלומר, מושכל ראשון בידיעה שלנו היא שאנחנו לא יודעים. כי מה אנחנו יודעים, למשל, על סדר הכוחות בצה"ל? על כמות המאגרים? על האיומים הכלכליים? על הידיעות המודיעיניות בעניין כוונות סוריה ואיראן? על הסנקציות האפשריות במקרה כזה או אחר מצד ארה"ב, אירופה ומצרים? כל אלה עניינים שצריך לשקלל, ואם ראש הממשלה הגיע למסקנה שנכון לעכשיו כדאי להגיע להפסקת אש, מי אנחנו שנחלוק? ואף על פי כן, מותר להציג את המתווה האידיאלי בעינינו ואת ייתכנותו, אם בכלל.
מבצע "צוק איתן" | כל הכתבות, הפרשנויות והעדכונים
ובכן, היעד האידיאלי צריך להיות לא רק מיטוט שלטון החמאס, אלא הרבה יותר מזה: איסור על פעילותו החוקית של החמאס בעזה וכן ביהודה ובשומרון, ממש כפי שנשיא מצרים א-סיסי הטיל איסור על פעילות האחים המוסלמים. כלומר, זה ייתכן, זה אפשרי, וזה אולי תואם אפילו את רצונה הכמוס או הגלוי של מצרים, שחקן חשוב בזירה, כשמדובר באזור עזה, השוכן בגבולה. ואולי גם את רצון ירדן, הגובלת ביהודה ובשומרון. את הוואקום הביטחוני שייווצר עם מיטוט שלטון החמאס בעזה לא צריך למלא בכוחות אבו מאזן, משענת קנה רצוץ שעלולה להתהפך עלינו כל רגע, אלא בכוח בינלאומי שייכנס לרצועה בהסכמת אבו מאזן והרשות הפלסטינית וייקח לידו לזמן מוגבל גם את הסמכות השלטונית. כעין שלטון המנדט בחסות הבינלאומית של נאט"ו או גוף אחר שגם הרשות וגם ישראל יכולות לסמוך עליו. את הכוח הזה צריך להתחיל לארגן כבר עכשיו, בהחלטות מתאימות של נאט"ו.
שלטון המנדט הבינלאומי על עזה יוסמך לארבעה יעדים: ראשית, שיקום כלכלי של הרצועה; שנית, פירוז מוחלט של הרצועה מנשק התקפי כלשהו (להוציא כוחות משטרה מקומיים מוגבלים, שישתפו פעולה עם הכוח הבינלאומי), כולל פירוק כל המנהרות וכל הטילים; שלישית, הכנסת כוח פלסטיני מטעם הרשות הפלסטינית שיפעל במקביל ובתיאום לכוח הבינלאומי (עד אז, אין לתת לאבו מאזן שום דריסת רגל ביטחונית בעזה); רביעית, איסור על פעילות חמאס וכן פיקוח על מניעת פעילות טרוריסטית כלשהי, ובמקביל, איסור על הסתה טרוריסטית כנגד ישראל. לאחר שימולאו כל היעדים האלה, יינתן אישור מטעם ישראל והקהילה הבינלאומית לבניית נמל תעופה ונמל ימי בעזה, הכול בפיקוח בינלאומי הדוק ,כמובן.
פירוק מוחלט מנשק
כדי שיעדים אלה יתמלאו צריכה ישראל קודם כל לחתור אליהם ולהציב אותם כלוח מטרה שאליו היא מכוונת. ישראל צריכה לתבוע את פירוק כל אירגוני הטרור מנשקם בהתאם להחלטת ארגון מדינות אירופה והודעת הנשיא אובמה. כלומר, בעניין זה חייבת ישראל להתחבר לאירופה ולארה"ב, ואסור לה להרפות מכך. פירושו של דבר, למשל, שישראל לא תסכים לשום העברת כספים לעזה עד למילוי דרישתה לפירוק עזה מנשק התקפי או לקיום מתווה ברור לפירוק כזה.
במקביל, צריכה ישראל לתבוע איסור חוקי על פעילות חמאס בעזה, בדומה לאיסור על פעילות האחים המוסלמים במצרים. יש סיכוי מסוים שמצרים, הסולדת מן החמאס ומפעילותו בסיני, תהיה קשובה לתביעה זו. יש גם סיכוי שאבו מאזן ישמח להצטרף, גם אם לא בגלוי, למשימת פירוק חמאס בעזה וכן ביהודה ושומרון.
המפתח לכל זה עשוי להיות לא פחות מכיבוש מלא של עזה על ידי צה"ל, בתקווה שאלוהים יקשה את לבו של החמאס לדחות את כל ההצעות להפסקת אש, כך שצה"ל יוכל ואף יוכרח לפעול, תחת מטריית הבנה בינלאומית, מתוך הבנה שבלי כיבוש מלא של הרצועה ומתן מנדט לכוח בינלאומי נרחב לפעול בה, לא תהיה הפסקת אש אמתית.
אם יש סיכוי שהתעקשות ישראלית תביא למתווה הזה, אז צריך לדבוק בו ולהעדיף אותו על כל מתווה אחר. כי כל האלטרנטיבות האחרות גרועות: הפסקת אש בלי הסדר כמוה כהזמנת הסיבוב הבא של הלחימה. הרי טילים עוד יש להם באלפים, והם יוכלו להחליט להפעילם בכל רגע נתון. גם הזמנת אבו מאזן לשלוט בעזה בשלב זה, בחסות הפסקת אש זמנית, היא פסולה משום שפירושה חופש פעולה לחמאס ולטיליו לפעול בהמשך, הפעם תחת חסות אבו מאזן (שיתנער כמובן מכל אחריות, אך תחת שלטונו לא נוכל לפעול בחופשיות נגד יעדי החמאס שייהפכו אי כך ליעדיו).
לעומת זאת, הסדר כלשהו עם החמאס ברוח הצעת קרי המטומטמת (הבחור מאוד לא חכם, מה אפשר לעשות) פירושו מתן לגיטימציה לארגון טרור רצחני, השואף, מסית ומחנך להשמדת ישראל. זו בכיה לדורות. לכן כל עוד אפשר וכל עוד לא אזל כוחה חס וחלילה צריכה ישראל לדבוק במתווה הבינלאומי לעזה, תוך הוצאת חמאס מחוץ לחוק. אין מתווה אידיאלי אחר, וכל העניין הוא שהפעם המתווה האידיאלי הזה ניראה גם ריאלי במידה מסוימת, אם רק נדבק בו בעיקשות נכונה.
לכל הטורים של מנחם בן בוואלה! דעות
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד