למרות זאת, באנו למילואים

בשנים האחרונות השקיע צה"ל סכומי עתק ברכש ופיתוח אמצעי לחימה מתקדמים: צוללות וספינות קרב במאות מיליוני דולרים ליחידה, מטוסים ומסוקים בעשרות מיליונים ליחידה, סוללות נגד טילים בעלות התקציב השנתי של עיר גדולה, וטנקים חדישים במיליונים, שעליהם מערכות הגנה מתקדמות ויקרות. מערך נפלא ומתקדם, אשר באופן מפתיע במקצת אינו נוגע בכל דרך שהיא לאנשי החי"ר בכלל, ולאנשי החי"ר במילואים בפרט. כך נראה חייל החי"ר בצבא המתקדם בעולם:

נשק: עם גיוסו של איש מילואים הוא מקבל M-16 - נשק שנכנס לשימוש במלחמת קוריאה, בשנות ה-50' של המאה שעברה. נשק עם בעיות אמינות ידועות ומוכרות, ושלא מקנה לחייל כל יתרון על פני אויבנו. אגב, חלק מהחטיבות הסדירות עדיין נלחמות גם הן עם הנשק המיושן והמעליב הזה.

מבצע צוק איתן | כל הפרשנויות, הכתבות והעדכונים

כלי תחבורה: אותו לוחם חי"ר נדרש לעלות על נגמ"ש מיושן ובלתי ממוגן ממלחמת וייטנאם, אותו נגמ"ש "ברדלס" ידוע לשמצה, המכונה "קופסת סרדינים מתלקחת", ושהשימוש בו הביא לשבעה הרוגים בתקרית אחת במבצע האחרון. יש לציין כי עד לאחרונה התניידו חלק מיחידות הסיור במילואים בגפ"סים (ג'יפ סיור), שהינם כלי רכב ממלחמת העולם השנייה. בוא נקווה שלפחות בנושא הזה התקדמנו קצת (מבלי לגרוע מחיבתי העזה לגפ"ס המופלא).

נעליים: הררי מלים נכתבו על הנעליים הבלתי אפשריות שמקבלים לוחמי החי"ר. אני יכול "לנחם" אותם: לא פעם נדרשים חיילי מילואים, המבקשים להחליף נעליים שהתבלו, להחליף אותן בנעליים כבדות. בקיצור – יכול להיות יותר גרוע.

על עצמת הזלזול בחיילי החי"ר יכולנו לשמוע בסכסוך שליווה את סגירת מפעל בריל, ואת הכותרת הבלתי מחמיאה שהתפרסמה לפני מספר חודשים: "אמרנו שהנעליים יכאבו ברגליים - בצה"ל אמרו 'לא נורא, הם יתרגלו'". שיהיה ברור לכולנו: בעידן שבו נעלי טיולים עמידות לא פחות מנעליים צבאיות, נוחות מהן בהרבה, ושומרות על בריאות הרגליים, לא ייתכן שהצבא יזלזל בחיילי החי"ר, וימנע מהם את הדבר הבסיסי ביותר המגדיר אותם – המדרס לרגליהם.

מדים – הביטו החוצה וראו את עשרות ומאות אלפי הישראלים הרצים, המדוושים והמטיילים. האם מישהו מהם היה מעלה על דעתו ללבוש בגדים במרקם דיקט, שאינם מנדפים זיעה, ואשר מבטיחים שפשוף לא נעים ולא הגיוני? שיסביר לי אדם אחד כיצד ייתכן שבעידן של בדים מודרניים, עמידים, מנדפים ונוחים, אנחנו עדיין תקועים עם המדים שלבשו ההורים שלנו, ואולי גם הסבים שלנו. אגב, מצב הגרביים אינו טוב יותר, ומרבית החיילים מביאים את הגרביים מהבית (תופעה ידועה בקרב חיילי חי"ר).

אז אפוא אנחנו תקועים עם ציוד מיושן, שמעמיד אותנו בשורה אחת עם רמת הציוד של כל טרוריסט מזדמן שלקח קלצ'ניקוב לידיים (וזה עוד לפני שדיברנו על הקסדות, מכשירי הקשר וכיו"ב רעות חלות המכונות "ציוד"). אז שתדע כל אם עברייה, ויזכור כל פרשן צבאי – מי שעומד בחוד החנית של כל פעילות קרקעית, מי שבסופו של יום יבצע את הלחימה הקשה, ומי שחשוף לסכנה הגדולה ביותר, נמצא בתחתית שרשרת המזון. ואין מדובר רק בנוחות – מדובר באמצעי הלחימה הבסיסיים ביותר של חייל החי"ר, שנועדו לאפשר לו להתרכז בלחימה, ולבצע אותה על הצד הטוב ביותר. מבצע "צוק איתן" הוא הזדמנות טובה (נוספת) להבין כי הגיעה העת לשינוי גם אצל חיילי החי"ר.

והערה אחרונה לסיום: כמי ששירת כ-20 שנים בפלוגות סיור בצבא הסדיר ובמילואים, ופעיל כ-15 שנים לשיפור צבא המילואים, אני מאמין באופן מוחלט באמירה "זה מה יש ועם זה ננצח", ומתנגד בתוקף לסירוב פקודה על רקע ציוד לקוי או חסר. הכתוב לעיל בא מתוך מחויבות לשפר את הקיים ולא לפגוע בו, חלילה.

הכותב הוא חייל בדימוס, ופעיל למען שיפור צבא המילואים. הדברים נכתבו על דעתי האישית בלבד.

מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד