מלחמה בדרום

החשוד המידי: מי עזר לחמאס להקים את "עזה תחתית"?

ההערכה היא שחמאס נעזר ב"ישות מדינתית" כדי לרשת את הרצועה בבונקרים ובמנהרות. ישראל כנראה ידעה אך העדיפה להתעלם. וגם: מה יכול למנוע עימות נוסף בעזה, ומה חושבים עלינו שם?

אבי יששכרוף
צילום: דובר צה"ל

(צפו: פיצוץ מנהרות ברצועה)

עוד בוואלה! NEWS

מחפשים כרטיס כניסה להייטק? אתם חייבים להכיר את הקורס הזה

לכתבה המלאה

איום שהלך ותפח

צריך לומר, המנהרות ההתקפיות הן רק חלק מתעשיית החפירות מתחת לעזה. חמאס הכין מבעוד מועד גם מנהרות שאפשרו לפעילי הזרוע הצבאית לנוע ממקום למקום ברחבי העיר ללא הפרעה, ומערכת בונקרים שבהם התמקמו חדרי הפיקוד והשליטה שלא נשרטו. בבונקרים אחרים יושבת ההנהגה של הזרוע הצבאית והמדינית שלא נפגעה כלל. בצבא העריכו ערב סבב הלחימה האחרון שיש לחמאס כ-15 מנהרות התקפיות, פחות או יותר. המספר שידוע כרגע הוא יותר מכפול, קרוב ל-40.

האם מדובר בפאשלה מודיעינית? אני לא רואה זאת כך. מטבע הדברים קהילת המודיעין לא יכולה הייתה לדעת על כל מנהרה. הכישלון הוא של הדרג המדיני שהעדיף להתעלם במשך שנים מהאיום שהלך ותפח למימדים מאיימים על גבולה הדרומי של ישראל.

לא נשרט. ראש ממשלת חמאס לשעבר איסמעיל הניה (צילום: AP)

מקבלי ההחלטות ידעו על קיומן של המנהרות, ועל כ-10-9 אלף רקטות שיש בידי חמאס, אך היה להם נוח לעצום את עיניהם לטובת הנוחות והשקט. היה להם קל יותר להתנגח עם אבו מאזן בגין בקשתו החמורה להתקבל כחבר למוסדות אונסק"ו (שמהווה סכנה חמורה ומיידית למדינת ישראל), מאשר להתמודד עם צבא גרילה מחומש ומסוכן ששמר על שקט כל עוד היה זה נוח לו. כך יכלו להמשיך ולבנות התנחלויות ללא הפרעה מבלי שיטרידו אותם ברעיונות כמו "שתי מדינות" או נסיגה.

רק כמה ימים לאחר תחילת המבצע, הפכו לפתע המנהרות לאיום קיומי על מדינת ישראל, באופן ש"מאלץ" את כוחות צה"ל לפעול בתוך עזה וכעת גם להישאר בתוכה לתקופה נוספת.

הרפתקה צבאית

לאחר שנים של התעלמות, עכשיו מתברר, צה"ל חייב להישאר כדי "לסיים את העבודה". ואם אכן כך יקרה ובעוד כמה ימים תכריז מדינת ישראל שהשמידה את כל המנהרות ההתקפיות בין עזה לישראל ותסיג את כוחות צה"ל משטח הרצועה, מה משמעות הדבר? הרי ברור שחמאס ישוב לבנות את אותן מנהרות ובקצב מואץ. כלומר בסבב הלחימה הבא, בעוד כשנתיים נאמר, כוחות צה"ל יתמודדו במקום עם 40 מנהרות, עם מספר כפול או משולש. שוטר של חמאס ייאלץ מן הסתם לעמוד בצמתים המרכזיים של המנהרות ולכוון תנועה או לחלופין יוצבו בהן רמזורים.

שני דברים יכולים למנוע עימות חוזר מול חמאס חזק יותר בעתיד: האחד, טיפול שורש בארגון שיכלול את כיבוש הרצועה וחיסול צמרת חמאס. מבצע שכזה יעלה בחייהם של מאות חיילים ולאף בכיר בישראל אין רצון בהסתבכות שכזו. האפשרות השנייה היא לנסות "לצרוב תודעה" - בדומה לדאחיה של ביירות שהפכה לזיכרון כואב עבור ראשי חיזבאללה. בשלב הזה אנחנו לא שם ולא שם. ישראל אינה מתכוונת לטפל לעומק בבעיית חמאס ולפעול כדי לפרקו מנשקו, ומנגד ספק אם התודעה של הארגון נצרבה מספיק כדי למנוע מהם לצאת לעוד הרפתקה צבאית מול ישראל בעתיד.

לציבור הפלסטיני אמנם כבר נמאס מהלחימה והתודעה שלו נצרבה מספיק. השאלה אם לבכירי הזרוע הצבאית, שמשגרים רקטות מלב שכונות מאוכלסות, אכפת בכלל שהתושבים ישלמו שוב מחיר כבד נוסח שג'אעיה, בסבב הבא של הלחימה.

טרנספר

ע', נהג מונית, מתגורר בימים כתיקונם בבית חאנון שבצפון הרצועה, ממש מול גדר הגבול עם ישראל. יש לו שבעה ילדים. לא פעם שמע את הכדורים שורקים סביבו בשנות האינתיפאדה השנייה במהלך הלחימה בין צה"ל לחמאס. ובכל זאת, הימים האחרונים הפתיעו אותו בעוצמתם. היריות הבודדות הפכו לקרבות של ממש: פגזים, רקטות ומה לא. ביום שני החליט שנשבר לו. "לקחנו את כולם, לא רק את הילדים שלי. 60 אנשים, כל מי שמתגורר במתחם שלנו במשפחה. עברנו לבית גדול שבבנייה כרגע, באחת השכונות הדרומיות של עזה. זה לא בית סגור. כלומר אין פה חלונות או בלטות. אבל לפחות יש גג".

המחבלים שחדרו ממנהרה ליד כרם שלום (צילום: דובר צה"ל)

ניסיתי להבין איך הם מסתדרים, אם יש להם מספיק אוכל. "יא חביבי (הוא צוחק), איזה אוכל, איזה בטיח. אין לנו כלום כאן. אין לנו מה לאכול אפילו באיפטאר (סעודת שבירת הצום). אין פה מים זורמים או חשמל והבעיה הקריטית ביותר היא שאין שירותים, כלומר זה בית שלא הושלם עדיין אז הוא לא מחובר לביוב ואין אסלות".

השכונה הזו, שאליה עבר ע', עלולה למצוא עצמה בקו האש אם ישראל תחליט להרחיב את הפעולה בעזה ולבתר את הרצועה. ע', שומר בינתיים על אופטימיות. "אינשאללה יהיה בסדר. עוד מעט החג (עיד אל-פיטר שבסוף הרמדאן), נקווה שעד אז כבר ייגמר הסיפור הזה". הוא לא מתרשם מ"ההישגים" שחמאס מציג בכלי התקשורת הערביים. "עזוב, צוחקים עלינו בכל פעם. נכנסו למלחמה אתכם ואנחנו יודעים שיום אחרי, לא יקרה כלום. ככה עשו לנו ב-2012. הבטיחו לנו ניצחון ושום דבר לא קרה. לא ניצחון ולא בטיח".

אלא שבשלב זה ייתכן שע', הוא בגדר מיעוט. אחת מתושבות עזה, שירין, רואה את הדברים באופן שונה לגמרי. "שילמנו מחיר עצום. יש לנו 600 הרוגים. אבל אני אומרת לך, אף אחד לא רוצה שחמאס יעצור עכשיו. עזה בחרה בהתנגדות (הכינוי של חמאס), לא במו"מ, כי ראינו שישראל אינה רצינית. אבו מאזן נכשל, ואנחנו נראה אם הדרך של חמאס או הדרך של אבו מאזן מנצחת. אני משוכנעת שחמאס יוביל להסרת המצור. שלא תבין", היא מוסיפה, "כולנו עייפים מהמלחמה הזו. אבל אנחנו לא מוכנים לוותר. למה שנוותר? הדרישות שלנו הן בסיסיות, לא משהו יוצא דופן. למה שלא יהיה לנו נמל או שדה תעופה? מדוע שלא נוכל להכניס את כל סוגי הסחורות לרצועה ושיהיה לנו מחסור בכל כך הרבה מוצרים?".

היא לא נשמעת כועסת על חמאס, לא על שיגור הרקטות משכונות מאוכלסות ולא בגלל בניית מנהרות במקום בתי ספר. שירין מספרת שגם בביתה המצב קשה. "אין לנו כמעט חשמל. אולי שלוש שעות ביום. וכשאין חשמל משמעות הדבר שאין מים בברזים. אי אפשר לצאת לקנות מוצרים מהפחד להיפגע ולהרבה אנשים כאן אין בכלל הכנסות בימים אלה, ואני לא מדברת על המובטלים. יש לא מעט אנשים שמקבלים משכורת לפי יום עבודה, בכל מיני עבודות מזדמנות. עכשיו הכל נעצר, אז לאנשים אין כסף". שאלתי אותה אם היא וחבריה מודעים לאפשרות שהעימות הזה יימשך עוד שבועות לנוכח הדרישות של חמאס. "זה לא יימשך עוד הרבה זמן, כי הלחימה גורמת לנזק משמעותי לישראל ולממשלת נתניהו. אפילו יותר מלחמאס. לכן ישראל תתקפל ובקרוב. הפעולה הצבאית שלכם נכשלה ומספר הילדים שהרגתם הוא רק הוכחה לכך".

המשפחה של ע' מבית חאנון, אינה יוצאת דופן. כל העיר עזה חווה בימים אלה שינויים בהרכב האוכלוסייה. הגירה של ממש. יותר מ-100 אלף איש מצאו מחסה בבתי הספר של סוכנות הסעד והסיוע לפליטים של האו"ם, אונר"א, אך יש עוד עשרות אלפים אחרים, שעברו להתגורר בשכונות אחרות. שכונת תל אל הווא, "רמת אביב ג'", של עזה, אל מול חוף הים, הפכה להיות היעד המבוקש ביותר. זאת מאחר שההנחה הרווחת בקרב תושבי העיר היא שצה"ל יימנע מלתקוף את רבי הקומות של השכונה, שבהם מתגוררים מאות אנשים בכל בניין. גם בעיירות אחרות הקרובות לגבול, ישנה נטישה המונית: בית להיא, שג'אעיה, זייתון, עזבת עבד רבו, עבסאן הגדולה והקטנה, חיזאע, מצפון ועד דרום, עזה כמרקחה.

לדוגמה, משפחה של חבר מעזה החליטה לעזוב את הבית בשכונה המסוכנת מכולם בימים אלה, שג'אעיה. 45 נפשות עברו להתגורר בבית של קרובי משפחה, במחנה הפליטים שאטי הידוע בעוני ובצפיפות שלו. כמה שעות לאחר שהתמקמו בשאטי, פגע טיל שירה חיל האוויר בבית הסמוך. אבי המשפחה השתמש במשפט ערבי ידוע: "בחרנו מהגשם ועברנו אל מתחת למרזב".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully