מלחמה בדרום

הרצועה בתנועה: מבט מבפנים על ההגירה ההמונית בעזה

עשרות אלפים ברצועת עזה מהגרים לבתים בלי חשמל ומים, או לאזור בית החולים, אבל עדיין מאמינים במנהיגי החמאס. הדרג המדיני של ישראל מתקשה לקבל החלטה, מה שעלול להוביל לתרחיש אימים בסבב הלחימה הבא. הליגה הערבית

אבי יששכרוף
לוקחים את המשפחה ובורחים (צילום: AP)

ע', נהג מונית, מתגורר בימים כתיקונם בבית חאנון שבצפון הרצועה, ממש אל מול גדר הגבול עם ישראל. יש לו שבעה ילדים. לא פעם הוא שמע את הכדורים שורקים סביבו בשנות האינתיפאדה השנייה, במהלך הלחימה בין צה"ל לחמאס. ובכל זאת, הימים האחרונים הפתיעו גם אותו בעוצמתם. היריות הבודדות הפכו לקרבות של ממש, פגזים, רקטות ומה לא. ביום שני, החליט ע' שנשבר לו. "לקחנו את כולם, לא רק את הילדים שלי. 60 אנשים, כל מי שמתגורר במתחם שלנו במשפחה. עברנו לבית גדול שבבנייה כרגע, באחת השכונות הדרומיות של עזה. זה לא בית סגור. כלומר אין פה חלונות או בלטות. אבל לפחות יש גג". ניסיתי להבין איך הם מסתדרים, אם יש להם מספיק אוכל. "יא חביבי (הוא צוחק), איזה אוכל, איזה בטיח. אין לנו כלום כאן. אין לנו מה לאכול אפילו באפטאר (סעודת שבירת צום הרמדאן). אין פה מים זורמים או חשמל והבעיה הקריטית ביותר היא שאין שירותים, כלומר זה בית שלא הושלם עדיין, אז הוא לא מחובר לביוב ואין אסלות".

השכונה הזו, אליה עבר ע', עלולה למצוא את עצמה בקו האש אם ישראל תחליט להרחיב את הפעולה בעזה ולבתר את הרצועה. ע' שומר בינתיים על אופטימיות. "אינשאללה יהיה בסדר. עוד מעט החג (עיד אל-פיטר שבסוף הרמדאן). נקווה שעד אז כבר ייגמר הסיפור הזה". הוא לא מתרשם מ"ההישגים" שחמאס מציג בכלי התקשורת הערביים. "עזוב, צוחקים עלינו בכל פעם. נכנסו למלחמה אתכם ואנחנו יודעים שביום שאחרי לא יקרה כלום. ככה עשו לנו ב-2012. הבטיחו לנו ניצחון ושום דבר לא קרה. לא ניצחון ולא בטיח".

אלא שבשלב זה ייתכן שע' הוא בגדר מיעוט. אחת מתושבות עזה, שירין, רואה את הדברים באופן שונה לגמרי. "שילמנו מחיר עצום. יש לנו 600 הרוגים. אבל אני אומרת לך, אף אחד לא רוצה שחמאס יעצור עכשיו. עזה בחרה בהתנגדות (הכינוי של חמאס), לא במו"מ, כי ראינו שישראל אינה רצינית. אבו מאזן נכשל ואנחנו נראה אם הדרך של חמאס או הדרך של אבו מאזן מנצחת. אני משוכנעת שחמאס יוביל להסרת המצור". היא מוסיפה: "שלא תבין לא נכון, כולנו עייפים מהמלחמה הזו. אבל אנחנו לא מוכנים לוותר. למה שנוותר? הדרישות שלנו הן בסיסיות, לא משהו יוצא דופן. למה שלא יהיה לנו נמל או שדה תעופה? למה שלא נוכל להכניס את כל סוגי הסחורות לרצועה ושיהיה לנו מחסור בכל כך הרבה מוצרים?". היא לא נשמעת כועסת על חמאס. לא על שיגור הרקטות משכונות מאוכלסות ולא בגלל בניית מנהרות במקום בתי ספר.

שירין מספרת שגם בביתה המצב קשה. "אין לנו כמעט חשמל, אולי שלוש שעות ביום. וכשאין חשמל, משמעות הדבר היא שאין מים בברזים. אי אפשר לצאת לקנות מוצרים מהפחד להיפגע ולהרבה אנשים כאן אין בכלל הכנסות בימים אלה ואני לא מדברת על המובטלים. יש לא מעט אנשים שמקבלים משכורת לפי יום עבודה, בכל מיני עבודות מזדמנות. עכשיו הכל נעצר, אז לאנשים אין כסף". שאלתי אותה אם היא וחבריה מודעים לאפשרות שהעימות הזה יימשך עוד שבועות לנוכח הדרישות של חמאס. "זה לא יימשך עוד הרבה זמן, כי הלחימה גורמת לנזק משמעותי לישראל ולממשלת נתניהו. אפילו יותר מאשר לחמאס. לכן ישראל תתקפל ובקרוב. הפעולה הצבאית שלכם נכשלה ומספר הילדים שהרגתם הוא רק הוכחה לכך".

העתיד כבר כאן

הבדיקה החכמה שמאתרת סיכון מוגבר ללקות בשבץ מוחי

לכתבה המלאה
אנשי החמאס מצטלמים בבתי החולים, לצד הפליטים (צילום: צילום מסך, טוויטר)

המשפחה של ע' מבית חאנון אינה יוצאת דופן. כל העיר עזה חווה בימים אלה שינויים בהרכב האוכלוסייה. הגירה של ממש. יותר מ-100 אלף אנשים מצאו מחסה בבתי הספר של סוכנות הסעד והסיוע לפליטים של האו"ם, אונר"א, אך יש עוד עשרות אלפים אחרים, שעברו להתגורר בשכונות אחרות. שכונת תל אל הווא, "רמת אביב ג'" של עזה, אל מול חוף הים, הפכה להיות היעד המבוקש ביותר, זאת בשל ההנחה הרווחת בקרב תושבי העיר לפיה צה"ל יימנע מלתקוף את רבי הקומות של השכונה, בהם מתגוררים מאות אנשים בכל בניין. גם בעיירות אחרות הקרובות לגבול ישנה נטישה המונית: בית להיא, שג'עייה, זייתון, עזבת עבד רבו, עבסאן הגדולה והקטנה, חיזאע. מצפון ועד דרום, עזה כמרקחה. לדוגמה, משפחה של חבר מעזה החליטה לעזוב את הבית בשכונה המסוכנת מכולם בימים אלה, שג'עייה. 45 נפשות עברו להתגורר בבית של קרובי משפחה, במחנה הפליטים שאטי הידוע בעוני ובצפיפות שלו. כמה שעות לאחר שהתמקמו בשאטי, פגע טיל שירה חיל האוויר בבית הסמוך. אבי המשפחה השתמש במשפט ערבי ידוע: "ברחנו מהגשם ועברנו אל מתחת למרזב".

מוקד אחר שהפך למקלט לכ-20 אלף בני אדם הוא בית החולים שיפא שבעיר. כל הרחובות המובילים אל בית החולים, הסמטאות וכמובן החצרות והמסדרונות מלאים באזרחים. כולם מצטופפים במתחם של בית החולים בתקווה שישראל לא תפציץ את המקום. אלפי הפליטים החדשים הללו יחגגו ככל הנראה את עיד אל-פיטר בשיפא, אלא אם תהיה התפתחות דרמטית במגעים להפסקת אש. אולם האור בקצה המנהרה עדיין לא נראה באופק. חמאס עומד על שלו ולא מוותר על תנאי הפסקת האש שהציג.

בין הפליטים הרבים בשיפא, ניתן להבחין גם בצוותי הטלוויזיה שבאים לראיין בכירים בחמאס. סמי אבו זוהרי, מושיר אל-מצרי, פאוזי ברהום (שעבד בעבר כרוחץ מכוניות ברמת גן ומספר על כך בגאווה), כמו גם דוברי הג'יהאד האסלאמי שמצאו מחסה חצי-רשמי בבית חולים ומתייצבים לראיונות בערוצי הטלוויזיה הערביים. שוב ושוב הם מבטיחים ש"ההתנגדות" תנצח, שחמאס ימשיך להילחם וש"נכה באויב הציוני". מאחוריהם ניתן להבחין באמבולנסים ומשפחות של פליטים. מנהיגות למופת.

קרבות בכל מקום. שג'עיה השבוע (צילום: רויטרס)

עזה תחתית

המנהרות בעזה לא היו פרויקט סודי שניהל חמאס ברצועה תחת אפו של הציבור הפלסטיני. כל ילד בעזה ידע שמתחת לעיר מתנהלת לה רשת של מנהרות, שנחפרה בהשקעה של מיליונים במשך חמש השנים האחרונות. חמאס לקח את כל מה שלמד מחיזבאללה ומנהרותיו בדרום לבנון, הוסיף לכך את הידע המקומי ממנהרות ההברחה ברפיח (מדובר בקרקע מסוג שונה, גיר לעומת לס) והקים את עזה תחתית. אלה לא רק המנהרות ההתקפיות, שכמותן נמצאו בשג'עייה ובמקומות אחרים קרובים לגבול, אלא גם המנהרות שאפשרו לפעילי הזרוע הצבאית לנוע ממקום למקום ברחבי העיר ללא הפרעה ומערכת הבונקרים, בהם התמקמו חדרי הפיקוד והשליטה שלא נשרטו. בבונקרים אחרים יושבת ההנהגה של הזרוע הצבאית והמדינית, שלא נפגעה כלל. קשה לומר שהייתה כאן הפתעה גדולה. בצבא העריכו ערב סבב הלחימה האחרון שיש לחמאס כ-15 מנהרות התקפיות, פחות או יותר. המספר שידוע כרגע הוא יותר מכפול, קרוב ל-40. האם מדובר בפאשלה מודיעינית? אני לא רואה זאת כך. מטבע הדברים קהילת המודיעין לא יכולה הייתה לדעת על כל מנהרה.

הכישלון כאן הוא של הדרג המדיני, שהעדיף להתעלם במשך שנים מהאיום שהלך ותפח למימדים מאיימים על גבולה הדרומי של ישראל. מקבלי ההחלטות ידעו על קיומן של המנהרות ועל כ-9,000 עד 10,000 רקטות שיש בידי חמאס, אך העדיפו לעצום את עיניהם לטובתם של הנוחות והשקט. היה להם קל יותר להתנגח עם אבו מאזן בגין בקשתו החמורה להתקבל כחבר למוסדות אונסק"ו (שמהווה סכנה חמורה ומיידית למדינת ישראל), מאשר להתמודד עם צבא גרילה מחומש ומסוכן, ששמר על שקט כל עוד היה זה נוח לו. כך יכלו להמשיך ולבנות התנחלויות ללא הפרעה, מבלי שיטרידו אותם ברעיונות כמו "שתי מדינות" או נסיגה.

בניית המנהרות רק תואץ (צילום: דובר צה"ל)

רק כמה ימים לאחר תחילת המבצע, הפכו לפתע המנהרות לאיום קיומי על מדינת ישראל, באופן ש"מאלץ" את כוחות צה"ל להישאר בתוך עזה לתקופה נוספת. לאחר שנים של התעלמות, עכשיו מתברר, צה"ל חייב להישאר כדי "לסיים את העבודה". ואם אכן כך יקרה ובעוד כמה ימים תכריז מדינת ישראל שהשמידה את כל המנהרות ההתקפיות בין עזה לישראל ותסיג את כוחות צה"ל משטח הרצועה, מה משמעות הדבר? הרי ברור שחמאס ישוב לבנות את אותן מנהרות ובקצב מואץ. כלומר, בסבב הלחימה הבא, בעוד כשנה או שנתיים, כוחות צה"ל יתמודדו במקום עם 40 מנהרות, עם מספר כפול, או משולש. שוטר של חמאס ייאלץ מן הסתם לעמוד בצמתים המרכזיים של המנהרות ולכוון תנועה או לחלופין יוצבו בהן רמזורים.

שני דברים יכולים למנוע עימות חוזר מול חמאס חזק יותר בעתיד: האחד, טיפול שורש בארגון, שיכלול את כיבוש הרצועה וחיסול של צמרת הארגון. מבצע שכזה יעלה בחייהם של מאות חיילים ולאף בכיר בישראל אין רצון בהסתבכות שכזו. האפשרות השנייה היא לנסות "לצרוב תודעה", בדומה לדאחיה של ביירות, שהפכה לזכרון כואב עבור ראשי חיזבאללה. בשלב הזה אנחנו לא שם ולא שם. ישראל אינה מתכוונת לטפל לעומק בבעיית חמאס ולפעול כדי לפרקו מנשקו ומנגד, ספק אם התודעה של הארגון נצרבה מספיק כדי למנוע ממנו לצאת לעוד הרפתקה צבאית מול ישראל בעתיד. לציבור הפלסטיני אמנם כבר נמאס מהלחימה והתודעה שלו בטוח צרובה, אבל השאלה היא האם לבכירי הזרוע הצבאית, שמשגרים רקטות מלב שכונות מאוכלסות, אכפת בכלל שהתושבים ישלמו שוב מחיר כבד נוסח שג'עייה בסבב הבא של הלחימה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully