המערכה בעזה הגיעה לשלב מכריע. ביממות הקרובות יתברר אם היוזמה להפסקת אש צוברת תאוצה, ואם תיכשל - עשויה הלחימה להתרחב גם מעבר ליעדיה המקוריים של פגיעת במנהרות ההתקפיות של חמאס.
בינתיים, מנסה כל צד להעמיק את הישגיו. חמאס רשם אתמול הישג משמעותי עם פגיעת הרקטה בבית ביהוד, שהובילה להודעת חברות תעופה מערביות רבות על ביטול טיסותיהן לישראל. מעבר לפגיעה בתיירות הנכנסת ובחופשות המתוכננות של ישראלים, נתב"ג הוא סמל: לשפיות, לנורמליות, לשיגרה. אם לא יחזור לפעילות מלאה בהקדם, יקשה על ישראל לטעון כי למרות הלחימה החיים נמשכים כאן כרגיל; ההשלכות הכלכליות עלולות להיות בעייתיות למשק.
אפשר לחשוד בממשל האמריקני כי עמד מאחורי המהלך של ביטול הטיסות כדי להפעיל לחץ על ישראל לסיים את המבצע ברצועה. אחרי שגימגמו בראשית המבצע ובהמשך גרמו נזק בפלירט שקיימו עם קטאר, מתמקדים עכשיו האמריקנים בהאצת המתווה המצרי.
קהיר ממשיכה לעמוד על דרישתה כי קודם תופסק האש, ואז ידונו הצדדים בדרישות הכלכליות?אזרחיות של חמאס (שעיקרן תשלום משכורות ופתיחת מעבר רפיח). חמאס מתנגד ודורש חבילה כוללת, ולכן עלתה על הפרק הצעה נוספת: להכריז על הפוגה הומניטרית לזמן בלתי מוגבל, שבמהלכה ילובנו כל הסוגיות הביטחוניות והאזרחיות.
משמעות ההצעה הזאת היא הקפאת מצב; צה"ל יישאר בשטח הפלשתיני עד שיושג הסכם בלי להילחם, אבל יוכל להמשיך בזמן הזה את הטיפול במנהרות.
ישראל השיבה עקרונית בחיוב לשתי ההצעות. חמאס שולל כרגע את שתיהן. אתמול ביקש הארגון הפוגה הומניטרית לחמש שעות, הצעה שישראל דחתה מחשש שחמאס ינצל אותה להצטיידות אנשיו ולשיפור עמדות מבצעי. מבחינת ישראל, זה הכל או כלום: או הפסקת אש כוללת או המשך הלחימה. על רקע התנגדות חמאס, נערך צה"ל להרחבת המבצע בימים הקרובים, לרבות גיוס נוסף של אנשי מילואים.
בינתיים, ממוקד המאמץ בסוגיית המנהרות. עד כה אותרו 28 פתחי מנהרות בצד הפלשתיני (חלקם פתחי הסתעפויות של אותן המנהרות), כולל רוב המנהרות ההתקפיות שעליהן היה מודיעין בראשית המבצע. חלק מהמנהרות כבר הושמד, ויידרשו עוד כמה ימים להשלים את הטיפול בכל המנהרות שאותרו. אם תיפסק הלחימה קודם לאיתור כל המנהרות, יימשך הטיפול בהן מהצד הישראלי של הגבול. ישראל גם תדרוש כי הנושא יאוזכר מפורשות בהסכם הפסקת האש.
המאמץ לאתר את כל המנהרות מתארך גם על רקע ההרס הגדול בחלק מהשכונות הפלשתיניות, שמקשה את איתור הפירים. בצה"ל העריכו אתמול כי כ?300 פלשתינים נהרגו עד כה במהלך המבצע הקרקעי, מרביתם חמושים; הקרבות הקשים ביותר היו בסג'עייה, שם הצליחה גולני להתייצב - בסיוע תקיפות קרובות של חיל האוויר - אחרי המחיר הכבד ששילמה בכניסה לכפר.
לצד הלחימה בשטח, מתנהלת מלחמת עצבים במאמץ לפתור את תעלומת היעדרו (כך בהגדרת צה"ל: נעדר) של החייל אורון שאול. עד אתמול שמר צה"ל על איפול בנושא, אף שחמאס טען כבר ביום ראשון בלילה כי בידיו חייל חטוף. העיכוב במסירת ההודעה בצד הישראלי נבע מהקושי לזהות את גופות חללי הנגמ"ש, שלאחר שנפגע עלה באש, בער במשך זמן ממושך ונשרף כליל.
מלאכת הזיהוי החלה רק לאחר שכוחות החטיבה הצפונית בעזה השלימו את הוצאת שלדת הנגמ"ש הפגועה מהרצועה; אז גם נאספו שרידי החיילים, שהועברו למכון לרפואה משפטית באבו כביר.
במקביל, התקיים תחקיר ראשוני לבירור פרטי האירוע. בנגמ"ש היו שמונה חיילים וקצין מגולני. במהלך הנסיעה הוא נתקע מסיבה טכנית, ולמקום הוזעק כלי כבד אחר כדי לגרור אותו. מפקד המחלקה והנהג ירדו מהנגמ"ש על מנת לחבר את כבלי הגרירה, ואז נפגע הנגמ"ש מטיל או ממטען.
השניים סיפרו כי כל שבעת חבריהם נותרו בנגמ"ש.
בינתיים, זוהו גופות שישה מהחיילים. גופתו של שאול לא זוהתה ולכן הוא הוגדר כנעדר. ועדיין, ההערכה היא שהוא נהרג, וחמאס מחזיק רק בחלקים מגופתו ואולי רק בפרטים מזהים (כגון דיסקית או חוגר), שבהם ישתמש כדי לטעון שבידיו חטוף. בישראל סבורים כי לו היה בידיו חייל חי, היה חמאס ממהר להציגו כדי לזכות בהישג מוחשי. העובדה שזה לא קרה מחזקת את הסברה ששאול נספה עם חבריו בנגמ"ש.
אם לא יימצאו שרידי גופתו בהמשך הבדיקות, תידרש ישראל להחליט אם לשלם מחיר גם בעבור חלקי גופה; הסוגיה הזאת עלתה בעבר כאשר לוחם השייטת ארז אשכנזי ז"ל נהרג בעזה וחמאס החזיק בחלקים מגופתו, אולם אז קטעה משפחתו את הדילמה והודיעה כי אין לה עניין בסחר איברים.