המטרה שהציג בנימין נתניהו לסיום המבצע בעזה מעורפלת ומדאיגה. מה זה בדיוק "שקט לזמן ממושך"? עד כמה ממושך? שנה, שנתיים, שלוש? כבר היינו בסרט הרע הזה, ואסור לחזור אליו, אלא אם כן אין ברירה. אסור גם לחשוב על הצלה רעועה ומסוכנת להחליא בנוסח כוחות אבו מאזן שייכנסו לרצועה ויביאו שקט, כביכול. ישראל צריכה לחתור למשהו אחר לגמרי: פירוז מוחלט של הרצועה, כולל הוצאת כל הטילים ממנה, והכול בפיקוח כוח בינלאומי משמעותי, ובמקביל הצעות נדיבות להסרה מוחלטת של המצור על עזה, כולל אפשרות לפתוח נמל תעופה ונמל ים, גם זה בפיקוח בטחוני בינלאומי הדוק.
אם לצורך זה יש להרוג את כל ראשי החמאס, אז להרוג את כל ראשי החמאס. אם לצורך זה צריך לכבוש את כל הרצועה, אז לכבוש באופן זמני את כל הרצועה, ובהחלט לא לתת אותה לאבו מאזן על מגש הכסף של חיילי ישראל שנפלו חלל. לא למען "האיחוד הפלסטינאי" עשו את זה גיבורי צה"ל, לא למען אבו מאזן ששוב הסית נגד "פשעי המלחמה" של ישראל בעזה.
מבצע "צוק איתן": מעקב, דיווחים והפרשנויות
ענייננו צריך להיות עזה משגשגת וחופשית, ולא עזה כחלק מפלסטין הגדולה חס וחלילה, עם אבו מאזן תחילה. ההצעה שלנו צריכה להיות: עזה עצמאית ומפורזת בשלטון דמוקרטי. אם צריך לצורך זה להטיל מצור כבד על עזה, אז להטיל מצור כבד על עזה, כולל הפסקות זמניות של אספקת הדלק והחשמל. אם לצורך זה צריך להגביר גם את הפסקות המים בעזה, אז להגביר את הפסקות המים בעזה. כל דבר אפשרי , כי המטרה היא ברכה לעזה ולנו.
נכון, צריך לשכנע את העולם שאנחנו צודקים, אבל אפשר לעשות את זה, לפחות ככל שהדברים יישמעו בארצות הברית: אנחנו מציעים גזר גדול ומאיימים במקל גדול. כי בצד האיום הצבאי והפעולה הצבאית הכבדה והמתמשכת , צריכה ישראל להציג לעולם דגם שלום מפתה מסוג שעדיין לא נוסה: הסרת המצור מעזה תמורת פירוז מלא. ייתכן שאפילו טורקיה העוינת והאנטישמית של ארדואן, ששלחה את משט המרמרה כדי להסיר את המצור מעזה, תהיה בעד, אם נציג את הדברים נכון. כן, אנחנו מוכנים להסיר את המצור מעל עזה, לאפשר פתיחה של נמלי התעופה והים אם גם כמובן בפיקוח בינלאומי הדוק במיוחד.
וכן, אנחנו בהחלט מוכנים לבחירות חדשות בעזה, הפעם בחירות חופשיות באמת, שוב בחסות כוח בינלאומי משמעותי שייכנס לרצועה.
אין לנו שום סיבה בעולם לעודד את מעורבותו של אבו מאזן בתהליך, ובוודאי שאין לנו שום עניין באיחוד כלשהו בין הרצועה ליהודה ושומרון. להיפך. ישראל צריכה להכריז כי רק תושבי עזה, בבחירות חופשיות, יקבעו אם הם מעוניינים להתאחד שוב עם הרשות הפלסטינאית. ואנחנו צריכים לקוות דווקא שעזה תעדיף להישאר עצמאית ומשגשגת בתנאי שלום.
עזה צריכה להיות ההדגמה והמשל ליחסינו עם הערבים והפלסטינים: כל עוד אתם באים להרוג אותנו וזה כמובן מה שעושה ומתכנן שלטון החמאס הרצחני והאפל תאכלו חרב, מצוקה, רעב, צמא. כל מה שצריך. אבל ברגע שתסכימו להסדר מקיף - שאיננו כלל הסכם שלום עם ישראל, אלא בסך הכול הסכם אי לוחמה והפסקת אש תזכו למה שלא זכיתם לו מעולם: רצועה פתוחה ופורחת במקום רצועה סגורה ומעונה. מיליון וחצי נפשות החיות טוב, במקום מיליון וחצי נפשות הנזקקות כל הזמן לסיוע העולם, ומדממות כל פעם מחדש בגלל ההסתה שהופכת את תושבי עזה לבני ערובה מתמידים להתקפות ישראל, הרבה יותר מכפי שתושבי הדרום הפכו לבני ערובה למתקפות הטילים החמאסיים, כי לנו יש כיפת ברזל ולהם אין. כי לנו יש יכולות שיכולות להוריד אותם על הברכיים כגון הפסקות חשמל ומים ודלק, עד שהכול בעזה ישבות. כי לנו יש חיל אוויר ומזל"טים קטלניים שיכולים להכות בהם מקרוב , כולל את מנהיגיהם.
הגיע הזמן להשתמש בכל היכולות האלה כדי להשיג את מטרת העל: פירוז עזה מכל נשקה, להוציא כלים משטרתיים פנימיים, ושיקום יכולתה הכלכלית והאזרחית של עזה, כולל הסרה מוחלטת של המצור, אם גם בנוכחות כוח בינלאומי גדול, והקמת נמלי תעופה וים, כל זאת כל עוד החמאס לא מחנך להשמדת ישראל בבתי הספר, כי הסתה מסוג זה תיענה במעצרים כבדים מצד ישראל. לא עוד הסתה, לא עוד טילים, לא עוד מנהרות תופת. עזה צריכה לבחור בין חיי דיכוי, מצור ומוות לבין חיים משגשגים, שיהיו מובטחים בהסכמים בין השלטון הדמוקראטי הפלסטיני שיקום בעזה, אחרי בחירות, לבין העולם, לא כולל ישראל. אנחנו ממש לא צריכים לדחוף ולהידחף להסכמי שלום בין ישראל לבין עזה. אנחנו צריכים לחתור רק להסדר בינלאומי, שיקים כוח בינלאומי בעזה. השלום האמיתי יבוא בתנאי שלום אמיתיים, ולא ייכפה מבחוץ אלא ינבע מבפנים, מתוך ההסדרים שייקבעו בחסות בינלאומית. ובוודאי שלא צריך לדחוף לכאן את כל סיפור יהודה ושומרון המסובך הרבה יותר.
נוהגים לזלזל אצלנו בכוח בינלאומי, ושוכחים למשל שזה שש שנים מתקיים בגבול לבנון כוח בינלאומי והשקט נשמר. שוכחים שזה ארבעים שנה מתקיים ברמת הגולן כוח בינלאומי של משקיפים והשקט נשמר. שוכחים שבינינו לבין מצרים ממשיכים לתפקד מאז הסכמי קמפ דיוויד משקיפים בינלאומיים, שהצליחו לשמור על שקט יחסי, להוציא חריגות מעטות, במהלך ארבעים השנה האחרונות.
למעשה, אין טוב מכוח בינלאומי שמחליף את כוחות צה"ל. ככה נחסכים מאיתנו משאבים אנושיים וכלכליים וחיילי צה"ל לא נדרשים לעמוד מול אוכלוסייה עויינת ותקריות גבול, כי כשהכוח הוא רב לאומי, נחסכת ההשפלה מן הפלסטינים. זה לא צה"ל שכובש אותם. זה בסך הכול כוח בינלאומי שמגן על ההסדרים ונועד לשמור את הפלסטינים עצמם משטויות שימיטו עליהם אסון. הרי גם ביפן, אחרי מלחמת העולם השנייה, הוצבו כוחות אמריקאיים, שהבטיחו את פירוז יפן ואת פריחתה הכלכלית הגדולה. כי ככה זה כשהחשק למלחמה נמחק מכוח הסכמים בינלאומיים: יש פריחה.
לכל הטורים של מנחם בן בוואלה! דעות
וטעות לומר שתושבי עזה "מצביעים בעד החמאס". זו לא הצבעה דמוקרטית. זה שום כלום מוסת. ואם וכאשר ישראל תשתלט על עזה וייתכן שלא תהיה ברירה אחרת - היא תחתור לאפשר לעזה להיות מדינה עצמאית לגמרי, גם אם בפיקוח בינלאומי, כמובן. מי שלא ירצה את ההסדר הזה, יאכל חרב, מצוקה ורעב. כי אין הסדר אחר. אם העזתים חפצי חיים, הם צריכים להקיא מתוכם את מי שמביא עליהם טרור ומוות, אבל כדאי שנסייע להם בכך על ידי הרג מנהיגיהם הנוכחיים הרעים והנוראים, שהרגו בנו ובהם. לא עוד. לא ניתן עוד צ'אנס למי שבנה את מנהרות התופת ותכנן עבורנו מוות איום בתוך בתינו. לא עוד צ'אנס לרוצחים. מרגע זה ואילך - צ'אנס רק למי שלא רק נוצר את הנשק נגדנו (זה לא מספיק טוב) אלא ממש מסלק אותו ומשמיד אותו, ממש בנוסח שבו השמיד אסד חלק נכבד מהכוח הכימי שלו. אין לתושבי עזה הצעה טובה יותר.
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד