מלחמה בדרום

למה חמאס מסכים פתאום להפסקת אש, ומהו הפספוס הישראלי?

אם אכן הסכים חמאס לפתע לתנאים הכמעט-מצריים, הרי שמדובר בהפתעה, שמעידה על המצוקה שנוצרה עם היווצרות "הדאחייה העזתית". המתווה המסתמן גם מלמד על ההזדמנות שהחמיץ נתניהו

אבי יששכרוף
22/07/2014
צילום: דובר צה"ל, שי מכלוף, בני ואינר, יותם רונן, ניב אהרונסון, לע"מ, רויטרס; עריכה: גדי וינסטוק, מתן חדד; קריינות: אביב אברמוביץ'

סבב הלחימה הנוכחי בעזה עומד בפתחה של יממה קריטית. ייתכן שכבר מחר (שלישי) יודיעו מזכ"ל האו"ם באן קי מון, יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן) ושר החוץ האמריקני ג'ון קרי על הפסקת אש הומניטרית ארוכת טווח עם קריאה להסרת המצור מעל הרצועה. נדמה שבשלב זה של הלחימה, שני הצדדים כבר מותשים וצמאים לעצירה של הקרבות. חמאס וישראל מבינים גם שאם הפסקת האש לא תקרה מחר, ייתכן שאנו צפויים לשבועות ארוכים עקובים מדם של לחימה. על פי הדיווחים בכלי תקשורת שונים, הארגון הסכים לנוסחה מפתיעה יחסית להפסיק את האש, לפי המתווה המצרי (כלומר הפסקת אש ללא תנאים) עם תוספת קלה: ההסכם יקרא להסרת המצור על עזה. כלומר תוך ויתור על דרישות הארגון: ללא פירוט בנושא פתיחת המעברים, ללא הבטחה של שחרור אסירים, גם לא אלה מעסקת שליט שנעצרו לאחרונה בידי ישראל.

השינוי בעמדות חמאס, אם אכן קרה (וצריך להדגיש עד כה חמאס לא הודיע רשמית שהוא מסכים להצעה המשודרגת), הבשיל לפי מקורות ברשות בעקבות פגישתם של ראש הלשכה המדינית של חמאס ח'אלד משעל עם אבו מאזן בקהיר. לא ברור עדיין מה הוביל לגמישות הזו בעמדת הארגון. ייתכן ש"ההישגים" הצבאיים של חמאס, כלומר הריגתם של 25 חיילים ישראלים ובנוסף, מה שעלול להיות גולת הכותרת מבחינתו, חייל ישראלי בידיו (חי או מת) סייעו לו לסגת מחלק מדרישותיו. לכך צריך להוסיף את הנזק העצום שנגרם לתושבי עזה, התמונות משג'אעיה, מאות ההרוגים ועיד אל פיטר הקרב ובא (יום ראשון הבא) שהביאו אותו לשקול מחדש את עמדתו העיקשת.

העתיד כבר כאן

בדיקה חכמה חושפת סיכון לשבץ מוחי - כעת במבצע מיוחד

מוגש מטעם שחל
יכול היה לנצל את ההזדמנות ולהציג את ישראל כשוחרת שלום, ופספס. ראש הממשלה נתניהו(צילום: לשכת העיתונות הממשלתית, חיים צח)

ומה באשר לצד הישראלי? ישראל ככל הנראה צפויה אף היא לאשר את הנוסחה להפסקת אש, אף שלא ניכרת כל יוזמה מעבר לכך, מצד ראש הממשלה נתניהו, אולי בגלל שדרישות חמאס נוגעות ברובן למצרים ולא לישראל. ובכל זאת, נתניהו יכול היה להפגין קצת יותר יצירתיות ורצון בפתרון מדיני כולל, באופן שהיה מסייע לישראל עוד קצת בדעת הקהל העולמית. ניתן לנחש שלא היה נגרם שום נזק למדינה לו היה נתניהו מודיע כי ישראל מוכנה לפתוח את המעברים בין עזה לישראל, מסכימה לבניית נמל ימי ואפילו שדה תעופה בפיקוח בינלאומי – כל אלה אם חמאס יתפרק מנשקו וייתן לרשות הפלסטינית לנהל את המעברים. חמאס לא היה מסכים לכך מן הסתם, אך ישראל הייתה מצטיירת כרודפת שלום ולא כמי שמפגיזה שכונת מגורים ללא אבחנה.

הנזק יגרום לחמאס לחשוב כמה פעמים לפני שייתקוף שוב

הפעולה הקטלנית של צה"ל בשכונת שג'אעיה, עם 60 הרוגים, 400 פצועים ועשרות בתים ובניינים שנהרסו, הופכת את המקום הזה במידה רבה ל"דאחייה הפלסטינית". התמונות ששודרו בכלי התקשורת הערביים שלשום במהלך ההפוגה שניתנה לחמאס כדי לפנות את הנפגעים מהמקום, מזכירה במידה חלקית לפחות את מה שניתן להגדיר "אזור אסון".

אלה אמנם עדיין לא התמונות של מחנה הפליטים של ג'נין מ-2002 או הדאחייה המשוטחת של ביירות (השכונות השיעיות בדרום ביירות שנפגע קשות במהלך מלחמת לבנון השנייה ב-2006). ועם זאת, היקף הנזק וההרג בשכונה, יוצרים אפקט דומה לזה של הפרבר השיעי. כלומר, אם וכאשר הסבב הנוכחי של הלחימה יסתיים, הסבל שנגרם לתושבי השכונה והמשפחות הרבות שילדיהן נהרגו, יגרמו לחמאס לחשוב כמה פעמים לפני שיחזור וינסה לתקוף את ישראל מהרצועה. הצלקת של שג'אעיה, בדומה לזו של הדאחיה ולמחנה הפליטים של ג'נין, יילכו עמו עוד לא מעט שנים קדימה.

מזכיר אזור אסון. נפגעים בתקיפות צה"ל בעזה, שלשום(צילום: רויטרס)

בינתיים חמאס "חוגג": גם את מספר ההרוגים מקרב חיילי צה"ל מצד אחד וגם את הפגיעה באוכלוסיה האזרחית הפלסטינית מנגד. לכך צריך להוסיף את הטענה של הזרוע הצבאית של חמאס שהצליחה לשבות חייל ישראלי, שהוציאה מאות פלסטינים לחגוג ברחובות עזה והגדה. וזה אולי נשמע ציני להחריד, אך דווקא יום לאחר האירועים הקשים בשג'עיה, נמצא חמאס באחד מרגעי השיא שלו מבחינה פוליטית-ציבורית. השילוב בין הלחימה העיקשת מול חיילי צה"ל שגרמה ל-13 הרוגים מבין שורות "הציונים", לבין המיתוס שנבנה אודות "הטבח" בשג'אעיה, הביא לכך שהארגון נהנה כרגע מתמיכה חסרת תקדים בציבור הפלסטיני בעיקר בגדה.

הבעיה שהמיתוס אודות "הטבח", יוצר גם פאניקה בציבור הפלסטיני. וזה המצב כרגע בקרב התושבים - היסטריה. משמעות הדבר שבפעילות הבאה של צה"ל בשג'אעיה (אם תהיה) או בכל שכונה אחרת, הוא צפוי להיתקל במספר מועט במיוחד של תושבים שיישארו בבתיהם. כל השאר יימלטו וכבר נמלטים על חייהם.

לאחר "עמוד ענן" הבינו שאין שינוי. עשן מיתמר בשמי שג'אעיה(צילום: AP)

בעיה נוספת שעמה חמאס ייאלץ להתמודד היא הזיכרון הציבורי הקצר. ללא תמורה אמתית בסיומה של המלחמה הזו, הציבור כבר לא יתמוך בארגון ולא יכבד אותו, להיפך. בסוף "עמוד ענן" יצאו כחצי מיליון תושבים כדי לקבל את פניו של ראש הלשכה המדינת של חמאס ח'אלד משעל שהגיע לביקור "ניצחון" בעזה. בחלוף כמה שבועות בלבד הבינו תושבי הרצועה שאין למעשה שינוי ויותר מחצי מיליון יצאו לחגוג את יום השנה לפתח, האויב הפוליטי של חמאס.

וזו בעצם השאלה שתבדיל בין "ניצחון" או "תבוסה" לארגון. ללא הישג משמעותי, חמאס יחטוף מדעת הקהל העזתית. כאמור, בסיומה של היממה הקרובה נדע לקבוע טוב יותר האם חמאס ירשום לעצמו פרק לתפארת בהיסטוריה של הארגון או שמא כמעט 600 פלסטינים נהרגו לשווא.

(עדכון ראשון: 20:29)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully