אני אמא של איתמר. ככה כולם מכירים אותי ברמת חן.
אני אמא של איתמר, שלא רוצה שהבן שלה יהיה חלל. היא לא רוצה להיות אמא של חלל ז"ל גיבור ככל שיהיה. אני רוצה להיות אמא של חייל שמסכן נפשו בשביל אנשים ראויים, בשביל עם נבחר.
אני אמא של איתמר שהוא קצין בסיירת מובחרת, שמטפל עכשיו בשבילכם בפיצוץ המנהרות בעזה. אני אמא של איתמר ששלושה שבועות נלחם בלילות. אני אמא של איתמר שלא ישנה בלילות. אני אמא של איתמר, שקראתי לו כך כי הוא נולד לאבי, על שם בנו של איתמר בן אבי, בנו של מחייה השפה העברית.
מבצע "צוק איתן" - כל כתבות
ביום שישי האחרון, לפני הכניסה לעזה הוא התקשר. "אמא, אני לא אהיה זמין", אמר, ושנינו ידענו למה הוא מתכוון. תתפלל ותשמור על עצמך, ביקשתי. והוא אמר לי "אמא, את תשמרי עליי. אלוהים איתנו".
גויסתי לקרב. אני יוצאת כאן למלחמה על השפיות ועל השלום בתוכנו. זה התפקיד שלי בזמן שבני נלחם שם בשבילכם. ואני מבקשת מכם להפסיק את מחטי האש ההדדיים בתוך העם. אני אישה חילונית, אוכלת שרימפס, לא שומרת נידה. אני אישה שחטאה, נאפה ואני לא חוזרת בתשובה.
אבל הבן שלי איתמר הוא דתי בלי כיפה, בלי מסיכות. הוא ילד שחוזר מהצבא ואורז מזון לעניים. הוא חייל מצטיין, קצין מוערך, בשטח שלו הוא מנהיג, יש לו ביצים והוא מכיר בקיומו של אלוהים.
ואת זה אנחנו חולקים במשותף. גם אתם, כי כשהאימהות החילוניות מצטופפות צמוד לקירות בזמן האזעקות, הן מתפללות לאלוהים ולא ליאיר לפיד, ליברמן או נתניהו. כי זו מלחמה שבה כל יום קורים נסים, ואני ממתינה למנהיג הראשון עם הביצים שיודה בציבור שיש אלוהים ושהוא מגן עלינו.
המלחמה הזו היא קודם כל עבורנו ישראלים, יהודים וערביי ישראל, חילוניים וחרדים, שמאלנים וימנים, אנשי תקשורת ופוליטיקאים וגברת כהן מחדרה. כולנו עם אחד, כולנו מצווים להכיר בכך שאנחנו אחים ולהכריז על הפסקת אש אזרחית. חדל אש ברשתות, חדל קריאות נעצה ואיומים, חדל איחולי סרטן, חדל בקשות נקם.
נקמה והרג הם לא התשובה. צריך להתגונן מול חמאס, צריך לנהל את המערכה, אבל חמאס, בשיכול אותיות, הוא גם "אח מס" - סימבול למס שאנחנו משלמים על זה שאנחנו לא יודעים להיות אחים.
בעת צרה נשב ונקרא קריאת שמע ישראל, ה' אלוהינו, ה' אחד. זה מה שהוא רוצה שנדע, שכולנו עם אחד. הוא ניסה שנבין את זה רק עם טילים ונתן לנו כיפה. כיפת ברזל, ראשי תיבות של "בלהה, רחל, זילפה ולאה", נשותיו של יעקב אבינו.
אנחנו, הנשים, האימהות של כל החיילים, צריכות להוציא מכאן מסר של שלום פנימי בתוך המלחמה. זו הייתה בקשתן של האימהות של איל, גיל-עד ונפתלי, אך קולן אבד במהרה. במקום להתאחד, החל פה נחשול אש של שנאת אחים. היא שורפת אותנו מבפנים. עד שלא נבין כי רק שלום, איחוד פנימי ורוח איתנה הם הקלף המנצח שלנו, יהיו פה עוד ועוד חללים. היהודים מתאחדים רק בשבעה.
כאמא של איתמר אני מבקשת מכן, האימהות, להצטרף אליי ולקרוא ביחד חדל אש, לשאת תפילה לאלוהים שבמרומים, שיחזיר לנו את הבנים בריאים ושלמים.