אנחנו נמצאים בימים של בלבול מדיני, שעשוי להביא לרעידת אדמה פוליטית בסדר גודל טקטוני. החמאס הצליח להביא אפילו שמאלנים אדוקים למחשבות קיומיות לגבי האפשרות של הגעה להסדר עם הפלסטינים. גם אנשי המרכז המסורתי, הקוראים להיפרדות ושעמדו בראש התומכים בהתנתקות, עומדים נבוכים לאור מצבורי הנשק האדירים שיש ברצועת עזה פוסט ההתנתקות, עובדה שמעלה ספקות רציניים לגבי מה שיכול לקרות במהלך דומה בגדה המערבית.
גם הנעשה בצפון ובמזרח, עם הסערה הכמעט מושלמת בעולם המוסלמי - מסוריה של מלחמת האזרחים ועד עיראק הנקרעת לחמולות - מחייב כל אדם עם יושר אינטלקטואלי לשאול עצמו מה היה קורה לתושבי טבריה, אם היינו נסוגים מהגולן כפי שהטיפו בשמאל במשך עשרות שנים. ובינתיים, בימין המתון אתה שומע יותר ויותר אנשים שנמאס להם ממצב הלוחמה הבלתי פוסק, ואומרים כי אם היה עם מי לדבר על הסדר מדיני, הדבר עדיף על האידיאולוגיה הבסיסית של "זו שלנו וזו גם כן". אנשי הימין המתון מסתכלים עם תחושת גועל נפש קשה למה שקרה למה שמוגדר "ימין" דנוניזם, רגביזם ולהבדיל אלף אלפי הבדלות - "הצל", שמכה שמאלנים, וחרדים בני עוולה השורפים נער ערבי חי.
וכל הבלבול הזה מחפש מנהיג. מנהיג פוליטי שיידע להוביל אותנו למקום אחר, אם במעשה ואם ברוח. כאן נמצא הפספוס הגדול ביותר של בנימין נתניהו. ראש הממשלה, שמקפיד לשוחח אל העם מדי ערב, מתמיד בקלישאות הרגילות על צדקת דרכנו. אך מה חסר לנתניהו? חסר בו ולו האלמנט הזה אשר יכול להפוך אותו ל"אבי האומה", למנהיג המורם מעל היום יום. נתניהו יכול היה לנצל את ההזדמנות לדבר אל עם ישראל כמנהיג אשר רוצה לחולל שינוי. איזה שינוי? שינוי בתוכנו, לדבר כנגד הגזענות, כנגד האלימות, לצאת נגד הטוקבקים המתלהמים, נגד ההסתה. נתניהו צריך לדבר עכשיו על יחסי היהודים והערבים בתוך ישראל, לדבר על אחדות המטרה, על שמאלנים הנמצאים בצו שמונה בשטחים, על ימנים אשר עושים הכל כדי שלא לפגוע בחפים מפשע - על עם ישראל כמו שאנחנו רוצים לראות אותו.
מבצע "צוק איתן": כל המהלכים, הפרשנויות והכתבות
בשל העובדה שנתניהו הוא המנהיג היחידי כיום (למעט שמעון פרס) עם תפיסה של ניסיון בינלאומי-מדיני וביטחוני, הוא יכול להתעלות ולהיות במקום אחר לחלוטין. במקום המנהיג החבוט מימין ומשמאל, במקום המנהיג עם סיעה מתפוררת ומפלגה מתרחקת, הוא יכול לנצל את הסיטואציה. לנתניהו יש היום יותר קשר בשמאל המתון משהיה לו אי פעם, ובימין המתון הוא נשאר ללא אלטרנטיבה כאשר מימינו מתנפצים על גלי הפופוליזם כל משיח תורן. המבצע הזה יכול להסתיים עם נתניהו שאחרי עמוד ענן, ויכול להסתיים עם נתניהו אחר, מנהיג לאומי אשר מנצל את הבלבול הקיים בכדי לפרוץ נתיב חדש ולייסד זרם פוליטי חדש, כאשר המסגרת הפוליטית שלו פחות חשובה.
בישראל המודרנית מחפשים אנשים וערכים, המסגרות הקיימות פחות חשובות. האם נתניהו יעשה זאת? אני בספק, בשל ההיסטוריה השמרנית והכבדות שלו. אך ייתכן שדווקא בשל המצוקה הפוליטית הוא יפרוץ לאזורים שעד היום נמנע מהם באדיקות.
הכותב הוא יועץ אסטרטגי
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד