הלו, יורים כאן! ואנחנו מדברים, מתווכחים, מתדיינים ומתנצחים: 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. אולי אפשר לבקש קצת "גל שקט"? רק לזמן הקרוב. אולי בשלב הזה, שבו הבנים של כולנו נלחמים ברצועת עזה למען המדינה ולמען הבית, אפשר להסתפק בניתוח ענייני ובעובדות? הרי אחרי המלחמה יהיה לנו די פנאי לשוב אל הווכחנות והריבים הישנים שמלווים אותנו כאן מאז 1967. הם הרי לא ירפו מאיתנו ואנו לא נרפה מהם.
רק לפני כחודש שאבנו עוד ועוד מרוחן הגדולה של שלוש האימהות ושלושת האבות לאחר חטיפת ילדיהם גיל?עד שער, נפתלי פרנקל ואיל יפרח. הרוח שנשבה אז במפרשים כיוונה את האונייה שלנו נכון וישר באחדות ובאמונה גדולה. עכשיו יש לנו את כל הסיבות שבעולם להמשיך להתפלל. יחד דתיים וחילונים שמאל וימין, בשפות שונות, אבל בלב אחד, כפי שנהגנו אז.
הרוח ההיא הפכה סיסמאות וקלישאות לממשות. היא הוציאה מאיתנו את העין הטובה ואת הכרת הטוב; את היכולת לומר ולהכיר תודה; את האהבה לחיילים ולמדינה; את היחד והמאחד והערבות ההדדית ושותפות הגורל. הרוח ההיא השליכה לצידי הדרך את הרוע ואת הציניות ואת המחלוקות ואת הפילוג.
כעת אנו זקוקים מחדש לעוצמות הללו של אצילות ואיפוק וחן וחסד ורחמים, כדי לגלות מחדש ברוח מילות שירו של אריאל הורוביץ מימי עופרת יצוקה: ש"כמו רקפות בין הסלעים - הפנים היפים של הארץ מתחבאים". זה בדיוק הזמן להוציא את הפנים הללו מבין הסלעים והמיגונים ו"להושיט את היד" - כפי שלימדו אותנו שלוש האימהות ונעמי שמר, אמא של אריאל הורוביץ, "כדי לתת ולא כדי לקחת"; לזכור שלפני ואחרי הכל אנחנו עם אחד, ושהאויב אינו מבחין בין בעלי עמדות שונות בתוכנו.
לא לחינם כתב אל"מ עופר וינטר, מפקד חטיבת גבעתי, בדף היציאה לקרב שניסח לחייליו, כי הוא נושא את עיניו לשמיים וקורא עימהם: "...שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". לא חייבים להיות אנשים שומרי מצוות כדי להבין ש"שמע ישראל" מגלם את הגורל היהודי המשותף, ושהוא חלק מהדנ"א המזוקק שלנו; שהוא מתאים לא רק לגיבור ישראל רועי קליין ז"ל, שהטיל עצמו בקריאת "שמע ישראל" על רימון כדי להציל את חייליו, אלא גם כדי להוביל את חיילי ישראל במלחמת אין ברירה.
אחרי שהירי יחדל, נלבן מחדש ונתווכח על חוכמת או על טיפשות "ההכלה", על הפעולה הקרקעית והכתישה האווירית, על מוסר ומלחמה ועוד, אבל לא עכשיו. עכשיו ראוי לשוב לרגעי השקט והדממה ולאפשר לשירי התפילה - שליוו את חיילנו כשחיפשו את הנערים החטופים - לחלחל לתוכנו מחדש, כדי שילוו גם את החיילים שיצאו להשיב לנו את השקט ואת הביטחון האבודים.