חמאס מסרב להבין ששלטונו בסכנה

היוזמה הקטארית להפסקת אש בין ישראל לחמאס, שפורסמה הבוקר (שבת) לראשונה בוואלה! חדשות, ממחישה עד כמה העימות הנוכחי בעזה אינו תלוי כלל בישראל. למרבה הצער, ישראל מצאה עצמה סבוכה בתוך מלחמה גדולה הרבה יותר ממידותיה בין שני צירים מתחרים בעולם הסוני: מצד אחד, מצרים והרשות הפלסטינית (אליהן כנראה יצטרפו ביממה הקרובה גם ירדן וסעודיה) ומצד שני קטאר, טורקיה וחמאס (ושאר אוהדי "האחים המוסלמים").

מבצע "צוק איתן" - סיקור מיוחד:
"קשיש" ביקש עזרה מחיילים בעזה - והשליך רימונים
הרוג ופצועה קשה בת 4 חודשים מפגיעת רקטה בנגב
חוליית מחבלים חדרה לישראל דרך מנהרה, 2 חיילים נפצעו

זו מלחמת "פרוקסי" (באמצעות שליח) לכל דבר, כאשר חמאס יורה על תל אביב, אך יחד עם דוחא ואנקרה - מכוון לקהיר. הבעיה שעולה מתמונת המצב הזו ומהדרישות המופרכות של חמאס, שמופיעות בהצעה הקטארית להפסקת אש, היא שהמלחמה הזו רחוקה מסיום. חמאס שאנן, בטוח בעצמו, כמעט באופוריה. אישים שונים שבאו במגע עם בכירי ארגון הטרור בימים האחרונים טוענים שהתחושה שנציגי חמאס מקרינים היא שהארגון צר על תל אביב ובעוד רגע יתחיל את הפלישה אליה, ולא שישראל צרה על עזה ופועלת בתוכה קרקעית.

סגן ראש הלשכה המדינית של חמאס, מוסא אבו מרזוק, שנפגש עם יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן בקהיר, הסביר לו ש"מה זה 200 שהידים לעומת הסרת המצור?". לאחר מכן צייץ בטוויטר שלא תהיה הפסקת אש ללא תנאי "ההתנגדות" ושעדיף שישראל תכבוש את רצועת עזה מאשר שהמצור יימשך. אבו מרזוק, מיותר לציין, מתגורר בקהיר הרחק מסכנת הפגיעה של המטוסים הישראליים.

המסקנה שאליה ישראל כנראה צריכה להגיע, היא שיש לשנות קונספט או מסגרת פעולה. התפיסה הבסיסית שמנחה את ירושלים בשנים האחרונות היא שחמאס צריך להמשיך ולשלוט ברצועה, או במילים אחרות ששלטון חמאס "טוב ליהודים". אולם לא ניתן להמשיך ולשדר לצד השני מסרים של חזרה לנוסחת "שקט תמורת שקט".

חמאס פועל מתוך הנחה בסיסית שבישראל מעוניינים לשמר בכל דרך את שלטונו ברצועה ומכאן השאננות והאופוריה שלו. הארגון בתחושה שצה"ל לא רוצה בהפלת חמאס או בחיסול בכיריו. וכדי שהארגון ובכיריו ישקלו את עמדתם מחדש בנוגע להמשך הלחימה, המסר הזה חייב להשתנות, ובקרוב. חמאס צריך להבין שמעתה השתנו כללי המשחק והארגון או המסגרת השלטונית שלו, יחוסלו בקרוב גם במחיר של כיבוש הרצועה. אין מדובר בהמלצה לכבוש את עזה, אך כדי לסיים את המערכה הנוכחית על הצד השני להבין ולהאמין שסופו קרב. וכרגע לפחות, הוא לא.

ההצעה הקטארית מדברת על אותם סעיפים שחמאס דורש פחות או יותר מאז תחילת המבצע (פלוס תוספות קלות): שחרור האסירים ששוחררו במסגרת שליט ונעצרו שוב לאחר חטיפת ורצח שלושת הנערים, פתיחת מעבר רפיח, הקמת נמל ימי בעזה וכל זה יוסכם במקביל להגעה להפסקת אש. הדרישות הללו הוצגו דווקא לממשל האמריקני, שהתבקש על ידי הקטארים לתווך מול ישראל ולו רק כדי שמצרים לא תהיה המתווכת.

ההתנהלות של הממשל האמריקני כהרגלה גם בנושא הזה הייתה הססנית ובלתי ברורה. וושינגטון פלירטטה עם דוחא ודיברה עם קהיר ורק לאחר שישראל דרשה להוציא את קטאר מהתמונה, הסכימה ארה"ב להודיע על תמיכתה ביוזמה המצרית. העמידה האיתנה של קטאר לצדו של חמאס, יכולה להסביר את עמדתו הנחרצת של הארגון נגד ההצעה של קהיר.

שר החוץ המצרי סאמח שוכרי הבין זאת והאשים ישירות את דוחא ואנקרה בסיכול הפסקת האש. טורקיה השיבה בתגובה משלה וראש הממשלה רג'פ טייפ ארדואן אמר כי נשיא מצרים עבד אל-פתח א-סיסי הוא דיקטטור. וכך מתנהלת לה "המלחמה הסונית" במלא עוזה והפסקת האש בין חמאס וישראל רק הולכת ומתרחקת. יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן עוד מנסה לגשר בין קטאר וטורקיה למצרים, אך ספק אם הוא יהיה האיש שיצליח להדביק מחדש את העולם הסוני המפוצל.