מיליוני ישראלים הורגלו ב-11 הימים האחרונים לחפש מרחב מוגן עם הישמע האזעקה, אולם לאלפים ברחבי הארץ אין הגנה בזמן ירי הרקטות. אחת מאותן אוכלוסיות הן "נערי רחוב", כינוי לצעירים מחוסרי דיור שמסיבות טרגיות שונות, הם חיים ברחוב. "קרה לי שכשהיו טילים באשקלון ובאשדוד רציתי להיכנס למקלט, ראיתי שהוא פתוח ורצתי אליו, אבל אנשים הוציאו אותי משם", סיפר וובה, נער רחוב בן 18. "אמרו לי, 'אתה לא מכאן אז תצא'. אמרתי שאני בנאדם בדיוק כמוהם ויש בחוץ מלחמה, ואיך הוא מצפה שאשאר בחוץ. אבל בכל זאת חסמו לי את הכניסה, אז נאלצתי להשתמש באלימות כדי להיכנס".
וובה נאלץ להעביר את רוב שעות היום והלילה ברחובות תל אביב, ללא הגנה ומחסה, וכמוהו יש עוד רבים. "אין לי לאן ללכת. כשהיו רקטות בתל אביב פשוט המשכתי ללכת", אמר. "כשאני לבד אני לא מפחד, אבל אתמול הייתי עם חברה שלי והיא נכנסה לפאניקה והייתי צריך להרגיע אותה. באזעקה האחרונה הייתי בפארק דרום. רצנו למקלט עירוני, אבל הוא היה סגור. לא היה לי מה לעשות, לשכב על הרצפה לא יעזור; אם משהו ינחת זה יפגע בך, לא משנה אם אתה שוכב או עומד. אז רק חיבקתי את חברה שלי חזק והתפללתי שלא יהרגו לי אותה", תיאר.
מבצע "צוק איתן" - כותרות אחרונות:
"משרד הביטחון מפקיר את החקלאים בדרום לגורלם"
שלוש רקטות יורטו בשמי קריית גת וקריית מלאכי
4 ילדים נהרגו מהפצצה בעזה: "הטילים רדפו אחריהם"
לדבריו, הממשלה צריכה לדאוג לפתרון גם עבור מחוסרי הדיור. "יש לי ביקורת גדולה כלפי המדינה. יש כאלה שאומרים שצריך לפתוח לנו מקלט מיוחד, אבל זה לא נכון. המדינה צריכה לדאוג שכל המקלטים יהיו פתוחים, ואפילו להוסיף עוד כמה. יש הרבה אנשים שחיים ברחוב. אני שונא את זה שמסתכלים עלינו כאילו אנחנו לא שווים כלום. זה לא נכון. הרבה מנסים להשתקם אבל נופלים כי לא מצליחים למצוא עבודה. אף אחד לא רוצה להעסיק דייר רחוב אצלו בעסק", הוא האשים.
אחת השיטות למצוא מחסה בשעת אזעקה, לפי וובה, היא לשהות בקרבת סוללה של "כיפת ברזל". מאחר שאין לו דרך להתעדכן במתרחש, הוא מעדיף להגיע מבעוד מועד לאזורים בטוחים יותר ככל האפשר. לדבריו, רוב חבריו מהרחוב, בני גילו, אינם מחפשים מחסה בשעת צרה: "חלק מהאנשים איבדו את האמון שלהם. כשיש טילים, חלק מהאנשים אומרים שאין להם מה להפסיד ושתיפול עליהם רקטה".
רונה (שם בדוי), בת 20, חיה בחדר מדרגות בבניין במרכז ירושלים, והיא מתארת מצב דומה: "באזעקה אני בפחד גדול, אין לי מקום מסודר להיות בו. ביררתי, ובאזור שאני ישנה בו אין מקלט ציבורי. אם יש אזעקה, אני צריכה לרדת חמש קומות וזה רק אם אני נמצאת בבניין. אני לא יכולה להיות שם כל היום. כשיש אזעקה ואני ברחוב, זו תחושה מאוד מלחיצה: אני לרוב לבד, אין לי עם מי להיות ולמי להתקשר, אין לי לאן לברוח. לא יודעת לאן ללכת. זה מאוד מפחיד", היא סיפרה.
על פי נתונים של עלם, עמותה לנוער במצבי סיכון, בישראל חיים כיום כ-200 אלף בני נוער הנמצאים במצבי סיכון שונים. בתל אביב לבדה שוהים 1,830 בני נוער וצעירים בסיכון, מתוכם 510 חסרי בית המקבלים סיוע מפרויקט "מישהו לרוץ איתו" שמפעילה העמותה. בירושלים מדובר בכ-1,000 בני נוער וצעירים הנזקקים לעזרה, מתוכם 200 מחוסרי דיור המקבלים סיוע מפרויקט "גלגל-בית הידידות" שמפעילה העמותה. בעלם מספרים כי בערים הגדולות הגיעו בימים האחרונים בעיקר בני נוער מחוסרי דיור, מפוחדים ומבוהלים, שביקשו עזרה מהפרויקטים השונים.
"לרובם אין משפחה שאכפת לה לדעת מה קורה איתם לאחר נפילה", הסבירה רעות גיא, ראש תחום קצה ונערות בעמותה. "לכן תחושת הבדידות שלהם מתעצמת. תפקידנו להיות נוכחים יותר בחיים שלהם. הם תמיד מסתובבים באזורים מפחידים ותמיד בסיכון ובסכנה, אבל בזמנים אלה זה אפילו יותר מפחיד".
לפניות לכתבת רויטל בלומנפלד:revital.blumenfeld@walla.com