הרקטה שפגעה בקווי חשמל וניתקה 70 אלף מתושבי עזה מאספקת חשמל, חשפה ישראלים נוספים למידע על החשמל שעובר מישראל לרצועת עזה, גם בזמנים של לחימה. מדוע ישראל ממשיכה לספק חשמל לרצועת עזה, שואלים רבים. ראשית, יש לתקן ולומר שישראל מוכרת חשמל לרצועה, כמו גם מוצרים רבים אחרים, מדלק לסוגיו ועד חומוס לצריכה ביתית, בשווי של למעלה מ-1.3 מיליארד שקלים בשנה. שנית, בשל שורה של מרכיבים, ישראל מחויבת למכור את החשמל לרצועת עזה. הנה כמה עובדות.
מבצע "צוק איתן" - כל הכותרות
כמות החשמל שדרושה לרצועת עזה נעה בין 350 ל-400 מגה-וואט. כבר שנים שישראל מוכרת לרצועה 120 מגה-וואט, ומצרים 28. תחנת הכוח המקומית בעזה לא יכולה לספק את כל היתרה הדרושה, גם כי אינה עובדת במלוא התפוקה (מאז שישראל הפציצה אותה ב-2006) וגם כיוון שהיא קטנה מדי. לכן, גם בימים שבהם אין לחימה, סובלים תושבי הרצועה מהפסקות חשמל של כ-12 שעות ביממה בממוצע. משבר החשמל ברצועה משפיע על תשתיות רבות כמו מתקנים להתפלת מים ולטיפול בשפכים ומקררים לשימור מזון. קריסה כזאת עשויה גם להשפיע על זיהום מי הים מול חופי ישראל.
אספקת החשמל בעזה תלויה לא רק בקווים שמגיעים מישראל, אלא גם בסולר התעשייתי שישראל מוכרת לרצועה. מאחר שיש הפסקות חשמל של 12 שעות ביממה, מחלקות בבתי החולים שתלויות באספקת חשמל רציפה כדי לשמר או להציל חיי אדם, נשענות על פעולת גנרטורים שוטפת. מניעת הכנסת סולר לרצועה תפגע לא רק בתחנת הכוח, אלא גם עלולה לסכן ישירות נשים בהריון, קשישים, חולים קשים ותינוקות בני יומם.
השליטה נושאת אחריות
בזמנים כאלה, יש מי שלא מסתפקים בפליאה לנוכח העובדה שחשמל מגיע לעזה מישראל, אלא גם דורשים להפסיק את האספקה הזאת. אפילו ראש הממשלה אמר שהיה שוקל את הדבר אלמלא עצרו אותו "משפטנים". אלא שההצעה לנתק את החשמל לרצועה מנוגדת לעמדה המשפטית של המדינה עצמה ביחס לעזה. עוד ב-2007 הצהירה המדינה שהיא מחויבת להימנע מפעולה שתגרום למשבר הומניטרי בעזה, ובית המשפט העליון קבע שאסור לישראל להפסיק את אספקת החשמל, שכן פעולה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובותיה ההומניטריים של ישראל כלפי הרצועה. גם היועץ המשפטי לממשלה אסר להפסיק את אספקת החשמל מטעמים אלה.
יישום תוכנית ההתנתקות מעזה ב-2005 אמנם הביא ליציאת חיילי צה"ל מהרצועה, אבל ישראל עדיין שולטת במרחב הימי, במרחב האווירי, במעבר הסחורות היחיד ובאחד משני המעברים לאנשים (השני הוא מעבר רפיח, שמחבר בין עזה למצרים). מכוח שליטתה במעברים היבשתיים, ישראל יכולה לאשר או לסרב לבקשה להכנסת חלקי חילוף עבור תחנת הכוח, להרחבת פעילותה או לתיקון תקלות בה. כך למשל רק ב-2012, שש שנים לאחר הפצצתה, הצליחו בעזה לתקן את תחנת הכוח, מכיוון שישראל מנעה עד אז הכנסה של חלקי חילוף.
שליטה זו גוררת עמה אחריות לדאוג לחיים תקינים עבור תושבי הרצועה ואספקת חשמל היא תנאי בסיסי לכך. בלי קשר לסבב הלחימה הנוכחי או לפתרון המדיני שחייב להימצא לסכסוך הישראלי-פלסטיני, תושבי רצועת עזה ברובם אינם לוחמים נושאי נשק, וכל תקוותם היא לחיים נורמטיביים שבהם יוכלו להגשים חלומות אישיים. ככאלה, הם זכאים לזכויות שאמורות להיות לכולנו.
הכותבת היא דוברת ארגון "גישה", המרכז לשמירה על הזכות לנוע
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד