מבצע "צוק איתן" מתנהל כסדרו. "כיפת הברזל" מפיחה רוח קרב רעננה והעורף הישראלי מוגן מאי-פעם מפני טילים. הבעיה היא שהוא איננו מוגן הרמטית. המכות שצה"ל מנחית על עזה קשות למדי מתוך תקווה שחמאס ירים את ידיו אל-על וייכנע. זה לא יקרה. המערכה הנוכחית חייבת להיות מופנית כלפי התושבים בעזה ולתודעתם. ביום שבו הכול יסתיים, המציאות שתתגלה חייבת להיות מציאות קטסטרופלית כדי להניע את התושבים לצאת חוצץ נגד חמאס שהמיט עליהם אסון. זו הזדמנות בלתי חוזרת להביא את הרשות הפלסטינית ואת אבו מאזן חזרה לעמדות ההנהגה בעזה. אלה שתי מטרות קלות, יחסית, להשגה, לו ישראל תנהג בתבונה. אין לכך סימוכין עד עתה. בכל מקרה, המערכה הנוכחית, למגינת לבם של רבים מבין האזרחים בישראל, לא תסתיים בשדה הקרב אלא באמצעות הדיפלומטיה.
מבצע "צוק איתן" - כל הכתבות
מבחינה אסטרטגית, יש לישראל יתרון עצום על חמאס. מבלי להיכנס לתיאוריות מסובכות של מדע המדינה, נאמר שהעובדה שחמאס זהו ארגון טרור שיש לו "מדינה", ממוסד, העומד בראש השלטון בעזה, מהווה עבור ישראל מנוף טוב למדי כדי ללחוץ עליו ולהרתיעו מלירות טילים על ישראל. פגיעה בסמלי השלטון, במוסדות השלטון, בנכסים "לאומיים" בעזה, עד כדי הריסתם, יש בכך כדי להחליש את חמאס משמעותית.
לדאבון הלב, ישראל נמנעת לעשות זאת ובמקום זאת היא מנהלת מתקפה כנגד מאגרי נשק לרוב. היתרון השני של ישראל החייבת לנצלו עד תומו היא העובדה שמצרים, צינור החמצן יחידי של חמאס דרכו הבריח במשך שנים מכל הבא ליד, כולל כמובן אמצעי לחימה, מתנערת מחמאס מפאת סלידת השלטון המצרי כלפיו וכלפי ארגון האם שלו, האחים המוסלמים. בהיעדר פתח ממשי למילוט, וכל עוד הלחץ הבינלאומי, במיוחד של מדינות ערב, איננו הופך לבלתי נסבל מבחינתה של ישראל, יש להנחיל לעולם דרישות הגיוניות וישימות כדי שהוא יפעיל את מלוא הלחץ על חמאס. על ישראל לדרוש את התערבותו המידית של אבו מאזן כמי שהוכתר כנשיא הישות הפלסטינית וכמי שהרכיב ממשלה משותפת עם חמאס. הצעתו של הרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר שאול מופז ותכניתו האסטרטגית אינן מופרכות כי בקצה התקווה שעזה תהיה מפורזת מטילים, אך תקבל עשרות מיליארדים למטרות הומניטריות/כלכליות-חברתיות.
תקשיבו למופז
הממשלה אמורה לדון בתכניתו של מופז שעיקרה: הסרת איום הטילים, הרקטות ומנהרות התקיפה על מדינת ישראל, הגברה משמעותית של הלגיטימציה למדינת ישראל אם ההסכם יופר מהצד הפלסטיני, מענה ביטחוני יציב ומשמעותי בהסדר ארוך טווח, חבילה כלכלית-אסטרטגית משמעותית לאוכלוסייה הפלסטינית ברצועת עזה שתכלול תקציב של כ-50 מיליארד דולרים לחמש שנים בעבור תשתיות, רווחה, בריאות, חינוך ומקומות עבודה.
כאמור, התכנית טובה כאמצעי להניע תהליך. הבעיה היא ממד חוסר הוודאות הממשי שמא חמאס יהיה מוכן להשיל את עורו ולוותר על אידיאולוגיית החיסול של ישראל, בלעדיה הוא אינו חמאס. קיים ספק גם לגבי יכולת הרשות הפלסטינית להשליט את מרותה גם בעזה.
ממשלת ישראל עסוקה מאוד בפן הצבאי ומזניחה את הפן המדיני. זו רעה חולה. ראש הממשלה חייב לצאת בתכנית מדינית ריאלית, הנתמכת על ידי מרבית הגורמים הבינלאומיים, לפתרון בעיית עזה. מה שמתרחש כרגע אלה הם גישושים להפסקת אש לפי ההבנות שהושגו לאחר מבצע "עמוד ענן". נאמר בזהירות רבה, שהבנות אלה לא ממש רציניות. עובדה היא שהן לא החזיקו אלא כשנתיים בלבד שגם הן לא היו ממש שקטות לחלוטין. כפי שאמרנו, נחזור ונקבע שהמצב הנוכחי מהווה עבור ישראל הזדמנות טובה מאוד להשיג הרבה יותר. שקט מוחלט לא יהיה אך אם הוא יארך כמה שנים טובות, דיינו.
בלהט הוויכוח הפנים-ישראלי, במיוחד לאור העובדה שמיליוני אזרחים סבלים קשות מירי הטילים, יש הסבורים שניתן לחסל את כל עזה או, לחילופין, להשתלט עליה ולשלוט בה שנים רבות. אלה וגם אלה חיים באשליה. אומר זאת מי שחווה במשך 30 שנה קטיושות על יישובו, "בילה" עם משפתחו במקלטים וממ"דים, ילדיו נולדו במציאות זו, ועדיין חווה את תחושת המועקה למשמע אזעקה ורץ, יחד עם משפחתו לממ"ד. זה קרה גם ביום כתיבת שורות אלה.
הכותב הוא היסטוריון ומתמחה בביטחון לאומי
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד