פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      יש גם שמאלנים מטומטמים

      במאמר שפורסם ב"הארץ" נטען ש"כיפת ברזל" גורמת נזק אסטרטגי לישראל דווקא משום שהיא מגוננת עליה. מדובר בהוכחה נוספת לתופעה נדירה שהולכת ומתרחבת: שמאלנים לא אינטליגנטים

      "מפתחי כיפת ברזל יצרו פלא טכנולוגי והצילו חיי אדם רבים, אבל ברמה האסטרטגית ההמצאה המזהירה שלהם גורמת גם נזק. היא מאפשרת לישראלים ללכת בלי ולהרגיש עם. גם לנפח את הקורבניו?ת והמסכנות לשיאים חדשים, וגם להמשיך בחייהם בנוחות יחסית. גם להיצמד כמו נרקומנים לרדיו ולטלוויזיה, וגם לפטור את עצמם מכל חשבון" (מתוך מאמר ב"הארץ", שלשום).

      אין טעם לנתח כל שטות שמופרחת למרחב הציבורי, אבל אם כיבדנו את "הארץ" ב-50 מילות ציטוט, נצא ידי חובה ב-50 מילות תגובה: את חיבוטי המצפון של ישראל נטולת כיפת ברזל הרגישו על בשרם תושבי עזה ב"עופרת יצוקה" (1,400 הרוגים, כפליים נכים ומאה אלף חסרי בית ב-21 ימים של חשבון נפש נוקב). מנגד, אפשר להתרשם מסיעור המוחות האמיץ שמתחולל בעזה, עיר שזוכה להתמודד עם הפצצות ללא המכשול המוסרי שמיירט פגזים וחשיבה עצמאית.

      מבצע "צוק איתן" - כל הכתבות

      טיל יירוט נורה ממערכת כיפת ברזל באזור אשדוד במבצע "צוק איתן", יולי 2014 (רויטרס)
      בלעדיה, גם תושבי עזה סבלו יותר. סוללת כיפת ברזל בפעולה (צילום: רויטרס)

      כאמור, אין טעם (או מקום על שרתי וואלה!) להתפלמסות עם כל דבר הבל. העניין כאן אינו התיזה המבריקה על כיפת ברזל כפגע מוסרי, אלא תופעה רחבה שהמאמר ב"הארץ" מהווה נקודה על הגרף שלו: תופעת השמאל הלא-אינטליגנטי.

      כדי להסביר את נזקה של תופעה זו ומדוע היא חמורה מסתם טמטום, אין מנוס מלהתחיל באבחנה בוטה, לא בהכרח נעימה: אם נגדיר תפישת עולם לאומית/שמרנית כקוטב הימני של המפה הפוליטית ותפיסת עולם הומניסטית/ליברלית כקוטב השמאלי, הרי שימין מטומטם הוא הרבה יותר טבעי מאשר שמאל מטומטם.

      למרבה הצער, קומץ בתוך קוראינו יפרשו את ההגדרה הזו כאילו ימניות זהה לטיפשות. ולא היא. יש בינינו הרבה אנשי רוח ופוליטיקאים ימנים חכמים. מדובר רק בקביעה הפשוטה שאין צורך בהשכלה או בחכמה כדי לאמץ תפיסת עולם שבטית. זו נטיית לבו הטבעית של האדם. "אנחנו" ו"הם", מוסר כפול, בוז ושנאה לשונה ולאחר, דמוניזציה של ה"אויב" - את כל אלה אין צורך ללמד בבית הספר. הם מגיעים בחינם, היישר מהרחם. לאומנים טיפשים אינם זקוקים למפלגה או לתעמולה - בריכת הגנים מנפיקה אותם בייצור המוני.

      בעיית אינטליגנציה, לא אידיאולוגיה

      שמאלן מטומטם, לעומת זאת, הוא יצור משונה, אפילו גרוטסקי, משום שהומניזם וליברליזם הם פועל יוצא של חשיבה, ניתוח רציונלי והתגברות על דחפים פרימיטיביים. האמונה בשוויון ובסימטריה בין בני אדם, ההכרה שה"אויב" הוא אדם כמוך, הנכונות לבדוק אמיתות יסוד ולשנות גם מה שמקודש - כל אלה ערכים שנולדו מתוך חשיבה יסודית וסדורה. כאשר הם הופכים לסיסמאות אוטומטיות שמונפות כמו דגלים של קבוצת כדורגל, בוודאי כאשר הם נמהלים בשנאה - הם מתרוקנים מתוכן.

      קולות כמו המאמר שצוטט כאן מ"הארץ" מתויגים אצלנו אוטומטית כ"שמאל קיצוני", אבל פעמים רבות הבעיה שלהם אינה אידיאולוגיה, אלא אינטליגנציה. כשחנין זועבי מסבירה שחוטפי ורוצחי ילדים אינם טרוריסטים משום שהם מיואשים, היא פשוט כושלת בהבנה בסיסית, שהרי לרוב הטרוריסטים בעולם יש מצוקות ותחושת שליחות, הם אינם "הרעים" מהסרטים המצוירים. כשמאזינים זועמים משתיקים את נפתלי בנט בוועידת שלום ומכנים אותו "רוצח", הם נותנים דרור בדיוק ליצרים שנגדם הם מוחים. כך גם בהשוואות בין ישראל לבין גרמניה הנאצית, או בהתעקשות לשטח את סכסוך הדמים על הארץ הזו לסיפור אינפנטילי על קולוניאליסטיים לבנים וילידים אצילים. בכל המקרים האלה קשה למדוד את הקיצוניות, אבל קל להצביע על השטחיות ועל הניתוח הכושל.

      הניאנדרטליים מימין מכנים דוברים כאלה "בוגדים" ותובעים להם מיני מיתות משונות, אבל הבגידה המשמעותית של אותם לקויי חשיבה היא דווקא במחנה שאותו הם מתיימרים לייצג. השמאל הישראלי נאבק על ערכיו בנסיבות לא מעודדות - אלימות משתוללת במזרח התיכון, טירוף דתי, פסיכוזה משיחית, תודעת מצור. כל אלה מלבים את הקנאות, את הלאומנות ואת השנאה. בתוך המדורה הזו, יש צורך דחוף בהומניזם כתורת חיים, לא כגיבוב של נרטיבים חסרי תועלת ומעשיות על טובים ורעים.

      עדיף כבר לצעוק "מוות לערבים"

      שמאל הומניסטי אמיתי הוא כזה שחותר לעמדת השפעה תוך הכרה במגבלות המציאות. הוא מעוניין לסיים את הכיבוש, אבל מבין שדחוף הרבה יותר שחיילים ישראלים ינהגו בכבוד באוכלוסייה שעוברת במחסומים. הוא לא מתפלש בסיפורי "מי התחיל", אלא מסביר בסבלנות ש"להוריד כפר שלם" ילמד את הפלסטינים לקח בערך כמו שמחיקת יבנה תרגיע את הרוחות בישראל. הוא מנסה להפיץ את האמיתות הפשוטות שהולכות ונשחקות כאן - שהשפלה וייאוש לא מולידים כניעה אלא נקם; שהמשוואה "אלימות גוררת אלימות" פועלת בשני הכוונים. הוא לא מתפעל מלאומיות ומפאתוס אבל אינו לועג להם, שכן טרם נמצאה אומה שיצאה למאבק בלעדיהם.

      לא ברור אם המטרות הצנועות האלה הן ריאליות. מה שוודאי הוא שהשוליים המטומטמים של השמאל מקשים על השגתן ואוטמים את הלבבות המעטים שאליהם עוד אפשר להגיע. במלים פשוטות, הם חלק מהבעיה. אמנם יש משהו מקומם בכך שעל איש שמאל רובצת יותר אחריות מאשר על לאומן נמוך מצח, אבל אלה החיים. ואם שמאלן טיפש מתעקש על זכותו להתבטא בציבור, עדיף כבר שיצעק "מוות לערבים". או ליהודים.

      מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il

      המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד