לפני כמה שבועות קיבלו עורכי הדין הזמנה ליום עיון מהפורום הפלילי הארצי של לשכת עורכי הדין. הנושא: "העמדה לדין פלילי של עורכי דין במסגרת מילוי תפקידם - האם הרחקנו לכת?" בהזמנה אף צוינו שמות הדוברים באותו יום, ובהם עורכי דין מוכרים כגון אלי זוהר ואליעד שרגא, אבל גם, באופן אירוני שזועק לשמיים, עו"ד רונאל פישר. לאירוע הוא לא הופיע, אחרי שהשבוע נחשפו החשדות נגדו והוא נעצר עוד קודם לכן.
לדעתו של עו"ד אבי חימי, יו"ר הפורום הפלילי הארצי של לשכת עורכי הדין וממארגני יום העיון, פרשת פישר לא מקהה את הדילמה. "לאחרונה יש מגמה פסולה של חקירת עורכי דין והעמדתם לדין בשל עבודתם המקצועית, שהיא מורכבת ורבת פנים", הוא אומר, "חשבנו שראוי לעסוק בסוגיה", ממשיך עו"ד חימי, שלא הסתיר את הבחירה בעו"ד פישר כאחד הדוברים באותו היום, "אך בשל ההתפתחויות נאלצנו להוריד אותו מרשימת הדוברים". מעצרו של פישר הידהד בקרב הציבור המופתע, אך את מי שעוסקים בתחום, הפרשה כלל לא זיעזעה - הם ציפו לה. הקו הדק שעליו מהלכים עורכי הדין בין הלקוחות, המשטרה והכסף הגדול, מציב בפניהם עולם שלם של פיתויים. עורכי דין מנוסים יותר מפישר כבר נפלו לתוכו, אם בצורה ברורה ואם על ידי עיגולי פינות מחשידים.
מקרה בולט ביותר הוא של עו"ד ברק בופמן, עורך דין צעיר שעלה מהר על דרך המלך והיה אמור להגיע רחוק. במקום זאת הוא מצא עצמו על ספסל הנאשמים, חשוד במעורבות בארגון הפשיעה של אסי אבוטבול, ובתום משפטו הוא הורשע בשש עבירות חמורות, כולן בתחום הסחיטה באיומים. על בופמן, שבמשטרה כונה "הקונסיליירי של משפחת אבוטבול", נגזרו חמש שנים מאחורי סורג ובריח. גם עורך דינו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, עו"ד נבות תל צור, מוצא עצמו בימים אלה בתסבוכת משפטית. המשטרה ממליצה להעמידו לדין עם אולמרט בגין עבירות של שיבושי הליכים משפטיים והדחת עד, כל זאת בפרשות טלנסקי, ראשונטורס והולילנד.
לטענת המשטרה, במהלך חקירת אולמרט וראשת לשכתו לשעבר, שולה זקן, והעמדתם לדין במסגרת שלוש הפרשיות האמורות, פעל אולמרט כדי למנוע מזקן להעיד. עוד חושדים במשטרה כי אולמרט ותל צור ביצעו מהלכים שמטרתם להניא את זקן מלחתום על הסדר טיעון בפרשת הולילנד, וכי אולמרט אף ניסה להשפיע על עדותה בבית המשפט. גם עו"ד רועי בר נמצא במרכזה של פרשה טרייה יחסית. בר חשוד שקיבל טובות הנאה מקבלנים, ובהם מור גינדי, תמורת קידום ענייניהם מול עיריות ראשון לציון ורחובות. בר שימש בשתי העיריות יועץ משפטי חיצוני. גם שמו של עו"ד פישר עלה כמעורב בפרשה זו.
"יש שני סוגים של עורכי דין שחוצים את הקווים", אומר עו"ד ליאור שמעוני ממשרד דן להט ושות', עד לאחרונה סגן נשיא בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין. שמעוני, כיום דיין ואב בית דין בבית הדין הארצי לערעורים של לשכת עורכי הדין, מוסיף: "עורכי הדין מהתחום האזרחי נתקלים בפיתויים גדולים. עורך דין שממונה למפרק שנאמן על כספים, מוצא את עצמו לא פעם עם כסף ונדל"ן גם יחד. בעבר כבר היו מקרים שעורכי דין כאלה פדו את הכסף, לקחו מטוס ועזבו את הארץ.
"העבירה הזו, שמוגדרת 'שליחת יד בפיקדון', זאת עבירת הרצח של עורכי הדין. זו העבירה הכי חמורה של האתיקה. זו לא נאמנות כפולה, זה אדם שמנצל סיטואציה וגונב, כי יש לו הזדמנות ויכולת. העצוב הוא שחשבנו שזה חלק מההידרדרות של המקצוע, שזה בגלל שיש יותר עורכי דין צעירים, אך לצערי אפשר לומר שבמקרים שבהם אני נתקל, האנשים שעשו מעשים מכוערים כאלו הם דווקא עורכי דין מנוסים, ותיקים ואפילו ידועים".
עוד לדברי עו"ד שמעוני, "חציית קווים נוספת היא בצד הפלילי. כאשר מייצגים נאשמים, יש לעורך הדין חובת נאמנות כלפי הלקוח, אבל חובה זו לא מתירה הכל. לדוגמה, אם לקוח משקר, מותר או אסור להסגיר אותו? הרי אי אפשר לשקר למענו. דווקא בדילמות של ייצוג רוצחים זה יותר קל. מנסים להגיע להסדרי טיעון, להפחית אישומים - לא צריך לשקר. "אם הלקוח מספר לעורך דינו 'רצחתי', הוא לא יכול להשתמש בזה בבית המשפט, כי אז הוא חוטא לחובת הנאמנות ללקוח ויש חיסיון על פרט זה. עם זאת, ללכת לבית המשפט ולהגיד שהוא לא רצח או גרוע יותר - לטפול את העבירה על מישהו אחר או לצאת בגירסה אחרת שידוע שהיא שקרית, זה אסור ועורך הדין צריך להתפטר. הבעיה מתחילה כשיש מקומות שהגבולות מטושטשים. למשל, אם יש כמה נאשמים בעבירה שהופרדו כדי שלא יתאמו גרסאות, עדיין עורכי דינם יכולים להיפגש...".
החיסיון בין עורך הדין ללקוח הוא עניין שחוזר על עצמו כמעט בכל שיחה עם עורך דין. בעליו של משרד עורכי דין המתמחה בליטיגציה פלילית, מינהלית ואזרחית, עו"ד ישגב נקדימון, אומר: "הרעיון לתת חיסיון לעורך דין או ללקוח על דברים שנאמרו ביניהם הוא דבר חריג במשפט, במובן שבאה החברה ואומרת: 'אני מונעת אפילו מבית המשפט, מהמשטרה ומכל רשות חוקרת מידע שבכל מקרה אחר היה קביל ואפשר היה להביאו כראיה במשפט'. "עוד באה החברה ואומרת: 'אני אמנע את החומר מבית המשפט, כדי לקדם אינטרסים אחרים, החשובים יותר מגילוי האמת'. האינטרס החשוב ביותר, מבחינת החברה, הוא להבטיח שאדם יוכל להתייעץ עם עורך דין באופן חופשי וגלוי, בלי שיחשוש שהדברים ייחשפו ויזיקו לו. זה מבטיח כנות ופתיחות, ומאפשר ללקוח למסור לעורך הדין מידע רלוונטי, שיאפשר לו לתת את העצה הכי נכונה".
עו"ד נקדימון ממשיך: "מדובר בחיסיון מוחלט. בית המשפט לא יכול להסיר אותו. זה שונה מפסיכולוג, ששומע כל מיני דברים אינטימיים וחשובים - שם בית המשפט יכול להתיר חיסיון. הבעיה מתחילה כשדנים בשאלה מה נכנס לתוך החיסיון הזה. האם לקוח יכול לבוא לעורך דין ולהגיד 'אני מתכוון לבצע מחר עבירה פלילית?' לכאורה אפשר לחשוב שאסור לעורך הדין לדווח על זה, אבל באו ואמרו - זה למשל לא כלול במסגרת החיסיון. לא רוצים להפוך את משרדי עורכי הדין למקלט לתכנון של עבירות פליליות".
נקודה חשובה מאוד שיש להתעכב עליה היא "ניגוד עניינים", כתוצאה מריבוי לקוחות. ד"ר חיים שיין, ממכללת שערי משפט, מסביר: "בא לקוח לעורך דין ומספר לו את כל האמת. הוא סומך עליו. הוא מוסר לו את כל המידע מתוך ידיעה כי יישאר סודי וחסוי, אך יש כאלו שעלולים לסחור במידע. זה חמור מאוד ופוגע בכללי האתיקה. "בקלות יכול להיווצר מצב שבו לקוח מספר שעשה דבר מסוים, ועורך דינו הולך עם זה לאיש משטרה ומוסר את המידע. הלקוח לא יודע על העברת המידע, וכעת המשטרה 'חייבת' לעורך הדין. עורך הדין שעשה זאת מתוך מחשבה על הלקוח הבא שלו, הוא מושחת. הפיתוי גדול, בייחוד במצב שבו קציני משטרה הם לקוחות שלך. זאת מסלקה של מידע".
גם עו"ד חימי מתייחס לנושא, אך קובע שאין עורכי דין המקריבים לקוחות "קטנים" לטובת לקוחות "גדולים": "אני מכיר את האמירות האלה של לקוחות, שטוענים כי עורך הדין 'מכר את התיק שלי תמורת תיק אחר שלו'. לקוח חושב שעורך דינו הסכים לקבל עונש גבוה, כי בתיק אחר הוא מקבל הטבה עבור לקוח חשוב. "זו אמירה נבובה ואין בה כלום. הפרקליטות היא גורם רציני, והדבר היחיד שמניע אותה הוא האינטרס הציבורי והשיקולים הספציפיים של מדינת ישראל. לשום קצין משטרה אין סמכות לסגור תיק, אלא רק לפרקליטות, כך שקשר טוב של עורך דין עם שוטר אינו טענה רצינית".
גם המומחה במשפט אזרחי, מינהלי וצווארון לבן, עו"ד אילן בומבך מתייחס לנושא: "עורך דין נמצא בצומת מאוד רגיש. הוא ליד אנשים שבהם בעלי מעמד, בעלי שררה ובעלי הון. לעיתים קרובות אנשים אלה מפקידים בידיו את אמונם ויודעים לסמוך עליו שיעדיף את העניין שלהם. הם מפקידים את סודותיהם הכמוסים ביותר ויודעים שחיסיון של עורך דין זה חיסיון חזק ביותר".
עוד אומר בומבך, לשעבר יו"ר לשכת עורכי הדין והאתיקה בתל אביב: "יש הרבה כללים ופסיקה שמתעסקת בניגוד עניינים. לדוגמה, לוועדת האתיקה הגיעו מקרים רבים של ניגודי אינטרסים: כונס נכנסים שסוחר במידע או משתמש במידע עבור עצמו; עורך דין שמנצל את העבודה עם חלק מלקוחותיו כדי להשפיע על עניינים של לקוחות אחרים. "קח לדוגמה את מה שקורה עם עו"ד רונאל פישר. המשטרה טוענת ששוטרים היו לקוחותיו וגילו לו מה קורה עם לקוחות אחרים שלו. זו דוגמה נפוצה, בעיקר אצל עורכי דין שמייצגים לקוחות רבים. צריך שיהיו חומות סיניות בין הלקוחות. ניגוד עניינים רואים בחומרה רבה. זה ניצול לרעה של מידע שנמסר לעורך דין".
התמונה חסרה
רוב עורכי הדין מסכימים שהמקרה של עו"ד רונאל פישר בעייתי בלשון המעטה. עו"ד חימי, מומחה למשפט פלילי, אומר: "מבחינה משפטית, עורך דין שמקבל כסף מלקוח בתואנה שהוא אמור להעביר שוחד לקציני משטרה, זו עבירה פלילית מובהקת של שידול אדם למתן שוחד. לא מדובר בעבירה אתית, לא מדובר בתרגיל עסקי, אלא בעבירה פלילית ברורה. עם זאת, בפרשה הזאת, עד היום, לא שמענו את הגירסה של רונאל פישר לחשדות שמוטחים בו.
"ההדלפה של הסרטון מבית הקפה, שבו נראה פישר מקבל את הכסף, היא מעשה חמור מאוד של רשויות החקירה. בשלב הזה הם בוחרים להציג מקטע ממארג הראיות. תוך כדי שהחקירה מתנהלת, מכפישים את שמו של פישר, ולנו אין את ההזדמנות לקבל את מלוא היריעה. התמונה הזו, בבית הקפה, יכולה להתיישב עם פגישה עסקית וקבלת שכר טרחה לגיטימי וחוקי. אפילו בסכומים האלה".
לדברי חימי: "קשה להיות עורך דין אם אתה לא יוצא מנקודת הנחה שהלקוח שלך יכול להיות האויב הכי גדול שלך. הלקוח של עורך הדין כמו במקרה הזה, הוא האויב הכי גדול שלו. לקוח הוא לא חבר, הוא לא ידיד. הוא רק לקוח. יש חובת נאמנות, אבל מעבר לזה, לא ראוי לפתח קשר חברי ללא סינון. אני חצי יובל שנים במסדרונות בית המשפט, ומעולם לא שמעתי על אפשרות שקצין משטרה זוטר או בכיר מקבל שוחד במדינת ישראל; זו אפשרות תיאורטית".
עם זאת, גם עורכי הדין חושבים שצריכים לשים גבולות. "הגבול צריך להיות שאין לפתוח בחקירת שווא משיקולים זרים, כדי להרתיע, להלך אימים", אומר עו"ד נקדימון, "רק אם באמת יש חשד סביר. ידוע שהיו מקרים של עורכי דין שהבריחו דברים לאסירים, או מקרים של שיבוש הליכי משפט, וברור שזו חציית קו, אבל המשטרה גם כן צריכה להיזהר שלא להשתמש באיומים ובפתיחת חקירות נגד עורכי דין ביד קלה". לדבריו של עו"ד שמעוני: "מי שנופלים בדברים האלה הם עורכי דין מליגה ז', אלא אם כן יש באמת כסף גדול; אז אפילו עורכי דין מליגה א' נופלים. בעיקרון זה לא מסובך מדי לקיים את חובת הנאמנות ללקוח ולא לחטוא לאתיקה או למוסר".