חמאס לא ייעלם, אך אפשר להכות בו

מבצע "צוק איתן" יצא לדרך. אין לדעת האם מדובר במבצע קצר או שמא תהיה זו מערכה שתיארך כמה שבועות. לישראל לא נותרה ברירה אלא לצאת מן הקיפאון המחשבתי, החששות והרפיון שאפיינו אותה מאז מבצע "עמוד ענן" שהסתיים ללא השגת הרתעה ארוכת שנים. יש לקוות שהמבצע הנוכחי ישיג את המטרות, ובראש ובראשונה הרתעת חמאס. יש לומר בריש גלי, ללא חשבונות פוליטיים, ללא התלהמות וללא ניסיון לטמטם את הציבור: רק הרתעה תוביל לשקט לפרק זמן ארוך יותר, בתנאי שישראל לא תנהג בניגוד לכל ההצהרות וההיגיון הישר.

נאמר מלכתחילה: לא ניתן יהיה להעלים את כל אנשי החמאס, וכל אנשי הארגונים הטרוריסטיים האחרים. כן ניתן יהיה להביא למצב שבו הנהגת עזה, תהיה אשר תהיה, לא תשוש לשגר טילים לעבר ישראל כדי לשבש את החיים ולשתקם. ישראל חייבת להבהיר שירי טיל על ישראל כמוהו כעילה למתקפה שתותיר בעזה עיי חורבות. מאידך, על ישראל להבהיר לכל העולם שאינה מתנגדת לכל מהלך מדיני שיוביל לשקט בשני הצדדים. ישנם מספיק מנופים מדיניים אשר באמצעותם ניתן להביא את הנהגת עזה להסכמה לשקט לשנים רבות. המנטרה לפיה חמאס אינו מסוגל להשתלט על כל הארגונים "הסוררים" חייבת להיעלם מן הלקסיקון. אם חמאס ירצה לכפות על הארגונים הרדיקליים הימנעות מכל פעולה נגד ישראל, הוא מסוגל לעשות זאת ביתר קלות.

כל אימת שישראל לא תאזור עוז ותאמץ תכנית צבאית-מדינית תקיפה, ברת-ביצוע ולא הזויה כפי שכמה שרים או ח"כים הפוזלים לבוחרים ומשמיעים הצהרות מופרכות אך קליטות מאוד בעתות משבר, כך הסיכויים לשקט יגדלו משמעותית. ישראל חייבת לגרום לכך שהאוכלוסייה בעזה תתעורר למציאות כה עגומה עד כדי שתפנה את כל הביקורת הקטלנית נגד ההנהגה הנוכחית ותדרוש ממנה דין וחשבון נוקב. פגיעה במחסני טילים, במפקדות או סמלי שלטון לא תביא לתוצאות המקוות. בנק המטרות גדול מאוד, וכל אשר צריך הוא נחישות ישראלית.

מבחינה גיאופוליטית, עזה נמצאת במקום גרוע ביותר. מצרים הפנתה לה גב. ישראל יצאה למבצע. היא בתוך מלכודת. ודווקא משום כך קל יחסית להשיג את המטרות. אין לאן לברוח ואין איך להבריח. מכאן חייבות להיגזר המטרות המרכזיות.

כדי להפעיל לחץ כבד על ההנהגה, ישראל חייבת לפגוע אנושות בתשתיות האזרחיות, ולא באזרחים חפים מפשע. האוכלוסייה בעזה חייבת להתעורר כל בוקר כאשר הכבישים שעוד קיימים בה הופכים לבלתי שמישים לחלוטין. בתי המלון, מסעדות, תחנות דלק וכד', צריכים גם הם להפוך לעיי חורבות. מתנ"סים, בתי ספר, מועדונים, מגרשי ספורט ומקומות בילוי, אסור שיישארו על תילם. משאיות או כלי רכב כבדים אחרים חייבים לצאת מכלל שימוש. האזרחים חייבים להיחשף למראות שימחישו להם את האסון שהחמאס המיט עליהם.

נכון, הדברים הללו נשמעים נוראיים, אך לא לשכוח: המדינות הנאורות ביותר, החל מארה"ב וכלה באחרונה שבמדינות מערב אירופה נהגו כך. אין טעם להביא דוגמאות כי כולם מכירים אותן. נאמר בפעם המי יודע כמה: אסור לפגוע באזרחים ולחסל אותם. אנחנו לא סוריה ולא מדינות ברבריות אחרות.

מנהיגי חמאס או מנהיגי הארגונים הרדיקליים האחרים חייבים לדעת שהם נידונו למוות שלא בפניהם. החל מאיסמעיל הנייה וכלה באחרון המפקדים של חמאס חייבים לדעת שצה"ל הכריז עליהם כאל מטרות חיות. הם חייבים לזחול במחילות ומערכות ביוב ויומם יהפוך ללילה ולילה ליום. אם ניתן לפגוע בהם פיזית, אסור להירתע. אסור שבתיהם ומשרדיהם יהפכו לחסינים מפני התקפות והרס. משפחותיהם חייבות להרגיש את אשר מרגישות משפחות בשדרות, ביישובי עוטף עזה, אשקלון, אשדוד ובאר שבע. אין לתת להם מנוחה אלא יש לרדוף אותם עד קצה העולם.

כל הפעולות הללו לא יעזרו אם נסתמך רק עליהן. ישראל חייבת לצאת בתכנית מדינית רבת היקף לקראת הבנות פוליטיות להשכנת שקט. המערכה לא תסתיים רק בשדה הקרב אלא סביב שולחן הדיונים. גם אם ניסינו אין ספור פעמים, אסור להתייאש. ייאוש איננו תכנית עבודה. בקצה חייבת לבצבץ תקווה, בלעדיה לא בישראל ולא ביהודה, שומרון ועזה יהיה שקט. תקווה לימים טובים יותר היא בהחלט יעד מועדף על ידי כל האזרחים באשר הם.

הכותב הוא היסטוריון ומתמחה בביטחון לאומי

מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד