אתה מתעורר ליום חדש. מישהו פתח חלון, והנה נושב עליך גל חום בשש בבוקר. ברוך הבא ליולי?אוגוסט. שמישהו יסגור את החלון וייתן לי לחזור לישון. אבל ההמשך ברור, הילדים כבר התעוררו. בסלון תפילת שחרית של יובל המבולבל שתתחלף בקרוב בזמירות רינת ויויו, עד להדרן - נווה עצלנות. ועוד לא הגיעה בכלל השעה ללכת לקייטנה.
אני מנסה לחשוב על חיי בגלגולים קודמים. גלגול קדם?ילדים וגלגול הילדות שלי עצמי. בשום שלב שהוא אני לא זוכר עומס כזה של גירויים, כפי שניצב מול ילדיי. האירוניה היא שככל שיש להם יותר צעצועים, אפשרויות בטלוויזיה, ממתקים בארון ותחפושות בארגז, כך הם משועממים יותר, מחורפנים יותר ומטריפים יותר את המבוגרים.
לא מזמן ניסיתי ללמד את הבכורה משחק קלפים של פעם. שיחקנו טאקי והייתי מבסוט. זה החזיק חמש דקות מעמד עד שהיא הכריזה: "אבא, זה משעמם. מה יש עוד לעשות?". כמה טיפש הייתי, השתמשתי באמצעי בידורי של חמש דקות לפני אוגוסט הנורא.
על טעויות לא חוזרים. אחרי הכל, אוגוסט חסר הקייטנות, שבו המוח מטוגן כמו ביצת עין על מכסה הפח הלוהט של הרכב, מצריך את כל התעלולים האחרונים שנשארו בספר. ההורה תר אחר כל הטריקים שהוא מצליח לגרד, כשברקע 110 אחוזי לחות במישור החוף, החודש שבו אילת מותכת ומשנה מיקום בטבלה המחזורית. אוגוסט שבו ההתחממות הגלובלית מתחילה קודם כל בזירה הלוקלית.
יש שתי דרכים לצלוח את הקיץ הישראלי - כמו אצן ל?100 מטר וכמו מרתוניסט. האצן קצר הטווח מסתכל סביב ושואב עידוד מהאימהות הקלילות, אלה שנראות כאילו הכל עובר לידן בנינוחות. הוא חושב: אצלול לבור הביבים שנקרא החופש הגדול עם הדרדקים בחיוך מרוח על שפתיי. העיקר לא לפחד כלל. האצן משתמש בכל התחמושת לשעשוע הילדים מהרגע הראשון. הוא רק מתפלל שזה לא יסתיים בחרקירי רגע לפני ספטמבר או חגי תשרי, הקדם את המיותר.
ויש את המרתוניסט. זה שאומר, הכל זה סבל, הכל נורא. נתחיל לרוץ לאט ונאיץ רק לקראת הסוף. לא נכלה את כל הכוחות בבת אחת. המרתוניסט מתחיל את חודש יולי בשימוש דל בארסנל: פה יציאה משפחתית, שם פארק עירוני, כאן ביקור אצל חברים, שם שימוש חד?פעמי בסבתא. הוא שומר את התחמושת הכבדה - יממה רצופה של שימוש בטאבלט.
אבל שניהם, גם המרתוניסט וגם האצן, מגיעים למחצית השנייה של אוגוסט רצוצים וגמורים. שניהם חשבו שישמרו את הטאבלט הנורא רק לרגעים האחרונים, אבל הילדים כבר לקחו אותו בדרך והורידו כל אפליקציה הזויה שבנמצא. כרטיס האשראי נסחט עד דק כמו נפל למחטף שופינג של בת תפנוקים של איל נדל"ן.
אז הקיץ מגיע וצריך להצטייד בארסנל לבידור הילדים. ניסיתי להיזכר השבוע מה עשינו, איך שרדנו פעם, ילידי שנות ה?70, עם ערוץ טלוויזיה אחד, כדורגל בחצר, והמון זמן להרוג. האמת, לא הצלחתי להיזכר. איכשהו ההורים שלי נראו לי הרבה יותר שפויים בסוף הקיץ. כנראה המסקנה היא לפשט ולהפחית, לא להוסיף. קיץ מדברי, ללא ארסנל בידורי. פחות זה יותר.