אשר יגורנו בא. מחקירת המשטרה מסתמנת מסקנה ברורה למדי, שלפיה הרצח האכזרי של הנער מוחמד אבו חדיר הוא פיגוע נקם לאומני, שנעשה בידי קנאים יהודים. בהלווייתם של אייל, גיל?עד ונפתלי, שלושת הנערים היהודים שנרצחו בידי מחבלים פלשתינים, דיברו הנשיא פרס וראש הממשלה נתניהו על התהום המוסרית הרובצת בינינו לבין אויבינו. הם התכוונו לכך בכל ליבם, וגם אחרי הרצח המתועב של אבו חדיר, אין לי ספק שהם צדקו.
ואולם יש בתוכנו מי שיעשו הכל כדי שאנו נשתלב במרחב שסביבנו, שנאמץ את הנורמות המוסריות שלו. ואף שמדובר במיעוט קטן, קטן ושולי מבחינה מספרית, יכולת הנזק שלו היא אדירה, כפי שראינו גם במקרים קודמים, כמו הטבח במערת המכפלה שביצע ברוך גולדשטיין, והטבח שביצע עמי פופר.
אין ספק שלמעט קומץ קנאים מטורפים, עם ישראל כולו מזועזע מהרצח ומוקיע את הרוצחים. אולם אין די בזעזוע, בגינוי ובהוקעה. יש מקום גם לחשבון נפש, שאינו מתמצה באירוע, אלא בהתמודדות החברה הישראלית עם הגזענות הקיימת בתוכה.
לפני כ?30 שנה הכנסת כולה התאחדה כדי להוציא את תנועת "כך" של הרב כהנא אל מחוץ לחוק. לא היה הבדל בין ימין ושמאל בהוקעת התופעה. גאולה כהן מתנועת "התחיה", שנאמה בדיון, אמרה שכיהודייה היא מתביישת בעצם העובדה שקיימת בעם היהודי תופעה כזאת. ואולם מאז החברה הישראלית לא עשתה את הדרוש כדי לעקור מהשורש את התופעה החמורה הזאת. היחס הסלחני לפשעי השנאה, המכונים בכיבוסית "תג מחיר", הוא הביטוי לכך.
במקום שבו צורחים "מוות לערבים" במערכה הראשונה, תמצא גופה חרוכה של ילד ערבי במערכה השלישית. ואם התייחסנו לקריאות הללו כאל "חופש הביטוי" והשלמנו עם הגדרת ניסיונות להצית מסגדים וכתיבת כתובות נוראות כ"ערבים החוצה" ו"מוות לערבים" על אותם מסגדים כ"גרפיטי", איננו יכולים לרחוץ בניקיון כפינו ולומר שידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו. אם במשך שנים לא הצלחנו לדכא את תופעת הקריאות הגזעניות במגרשי הכדורגל, אנו נושאים באחריות.
כמדינה יהודית, חובתנו להתייחס ברצינות יתר לתופעות מן הסוג המוכר לנו כל כך מן ההיסטוריה שלנו. אנו יודעים לאן מובילות קריאות "מוות ליהודים" ו"יהודים החוצה", ולכן היה עלינו להתייחס באפס סובלנות לתופעות דומות שצמחו בשולי החברה שלנו. היה עלינו להגדיר את פשעי השנאה כטרור.
בימים האחרונים מלאו הרשתות החברתיות בשמועות על כך שהרצח הוא על רקע פלילי. השמועות הללו הכפילו עצמן באופן ויראלי. אני יכול להבין את ההמונים שהפיצו את השמועה - הרי כל ישראלי שפוי קיווה בליבו שיתברר שאין זה רצח לאומני בידי יהודים. ואולם לכל שמועה יש רגע של הולדת, יש מי שממציאים אותה, בניסיון נואל לחפות על הרוצחים. המפיצים הם שותפים לפשע.
דומה שמילותיו האלמותיות של נתן אלתרמן, שנלחם בכל כוחו נגד כל גילוי גזעני ואנטי מוסרי במדינת ישראל, רלוונטיות גם לימינו: "לנשכחים ירווח, ולחיים י?ר?פ??א. / וארץ עוד תחליף ק?יצה וגם חורפה. / ותימלא קול א?ב?ל ונגינות חו?פ??ה / אבל לאן נוליך את החרפה?