הרבה טענות צודקות עלו בתוכנית "פנים אמיתיות" עם אמנון לוי שעסקה במצוקה בדרום תל אביב. העירייה הזניחה במשך עשרות שנים את דרום העיר, ואכן, התשתיות קורסות, החולדות שולטות ברחובות והצפיפות קשה. הפער בין דרום תל אביב לשאר העיר עצום וזה ניכר בכל פינה. אבל צריך לדייק ולומר שהתוכנית הציגה את המצב בשכונת נווה שאנן בלבד, והמצב בה לא דומה גם לשכונת שפירא, או שכונת התקווה. נווה שאנן לא דומה לשום מקום. היא נבחרה לשמש שטח הפקר. וכן, הסידור הזה נוח לכולם. לכל מי שלא גר שם.
העובדות על ההזנחה נעטפו בתוכנית בציפוי שקרי וסנסציוני, שמטרתו היחידה לשמר את המצב כמו שהוא. לקרוא לנווה שאנן "הארלם", למשל, זו פשוט גזענות: הנה אנשים שחורים מפחידים, בדיוק כמו שראינו בסרטים אמריקאים. לוי מציין בקול נחרד שהוא מוקף "זרים", כשברקע מתנגן שיר מולדת נוגה. שוב מנגנים לנו על הפחד העתיק ההוא: הולכים "לקחת לנו את המדינה". אם לוי מפחד מ"זרים", אני תוהה מה הוא עושה כשהוא בחו"ל. למיטב ידיעתי, עם ישראל מת על זרים בתנאי, כמובן, שהם בצבע הנכון. וכן, יש הרבה גזענות בדרום תל אביב. זה בסדר, יש הרבה גזענות גם בצפון תל אביב ובראשון לציון.
התקשורת נהנית לטפח את הדימוי של דרום תל אביב כאזור פשע מסוכן שאסור להיכנס אליו בלי ליווי משטרתי. זה טיעון שפוטר את המדינה מטיפול בפליטים, כי אם הם פושעים לא מגיעות להם שום זכויות. וזה בסדר לשים אותם בכלא עד סוף חייהם, או להחזיר אותם לסודאן או אריתריאה, שם ייכלאו, יעונו או יירצחו. זה בדיוק התירוץ שצריכות אליטות ליברליות כדי לא לעשות דבר. האמת היא שתושבי דרום תל אביב מעניינים לנו את הזרת ברגל בערך כמו הפליטים.
הם לא או-טו-טו עוזבים
אני מכירה את נווה שאנן מילדות: סבא וסבתא שלי גרו בה, ושם גדל אבי. היא תמיד היתה מוזנחת, וגם לפני 15 שנה לא היו בה הרבה משפחות יהודיות. הצעירים שיכלו עזבו, והוריהם המבוגרים נותרו מאחור, כמו סבא וסבתא שלי והיום רובם כבר לא בחיים. היורשים מכרו או השכירו את הדירות ורובן היום מושכרות במחיר מופקע לאותם מבקשי מקלט שנואים. שנואים, אבל את הכסף שלהם מוכנים לקחת. אני לא גרה בשכונה, אבל מסתובבת בה בבוקר, אחר הצהריים וגם בלילה. ההטרדות היחידות שספגתי היו מצד גברים ישראלים במכוניות שמחפשים שירותי זנות. זה לא אומר שאין נשים שמוטרדות ומותקפות יש, והרבה. למרבה הצער בעיקר סובלות מהאלימות אותן נשים שנמצאות במעגל האלים של הזנות, ומותקפות באופן יומיומי, גם על ידי ישראלים. ומהן אף פעם לא היה לכם אכפת, הרי את הזנות רוצים לעגן בחוק. אל תשתמשו בהן כתירוץ.
וכן יש הרבה מכורים, וקשה מאוד להביט בהם. הם מזכירים לנו שהמדינה מפקירה את אזרחיה, ושאם ניפול אף אחד לא ירים אותנו. קשה מאוד לגור סמוך לסבל הנורא הזה. תחשבו כמה מהר אנחנו סוגרים את החלון באוטו כשבצומת ניגש אלינו מישהו שמבקש כסף. אבל האם הפתרון הוא להעביר אותו למקום אחר שבו לא נראה אותו או לתת מענה אמיתי? בחדרי המדרגות בנווה שאנן יש מזרקים, וילדי הפליטים עושים מגיל חמש חיקויים של "נרקומן". אבל בתוכנית פנים "אמיתיות" לא ניתן פתחון פה לפליטים, לספר על האלימות שהם חווים יום-יום בגלל מוצאם. לא הוזכרה התינוקת האריתריאית שנדקרה בראש בגלל הצבע שלה, ולא נאמר שרוב הסובלים מהמצב הקשה הם הפליטים עצמם.
"אז מה יהיה בסוף?", שואל בדאגה מעושה אמנון לוי. רע מאוד. "קטסטרופה". תודה לך, ששוב בחרת להסביר לנו שאין פתרון. כמה קל להמשיך להסית נגד ארגוני סיוע, ולהתעלם מכך שהם לפחות מתמודדים עם המצב ומנסים לשפר אותו. ולא, הארגונים האלה לא "מחלקים מרק". הם מעניקים סיוע משפטי לפליטים, שירותי בריאות ורווחה כל הדברים שהמדינה הייתה צריכה לתת להם אך בחרה להתעלם.
לו באמת דאג לוי לתושבים הוותיקים, הוא היה מתעקש להציג פתרון. למשל - להפסיק לשקר לציבור שאו-טו-טו לא יישאר פה אף פליט, ולהתחיל לומר את האמת הם פה. רובם יישארו כאן עוד שנים ארוכות. רק אם נדע את האמת, נוכל להשלים עם המציאות ולהתמודד איתה: לבדוק את בקשות המקלט של הפליטים, לתת מעמד למי שצריך, ולהעניק להם זכויות בסיסיות שיאפשרו להם לחיות בכבוד. להפסיק להסית נגדם, כדי שיהיו מוכנים להשכיר להם דירה גם ביישובים אחרים והם יוכלו לעזוב את דרום תל אביב.להפסיק להפחיד את הציבור הישראלי, שהיום מדיר רגליו לחלוטין מהאזור. להשקיע בתשתיות ובשירותים הניתנים בשכונה, כמו שהמליץ מבקר המדינה. להילחם בגזענות, במקום לתת לה הצדקות. כשמציירים נושא כקטסטרופה, זה אומר שוויתרתם עליו. תודה לך עיתונאי שמרן שלי, שדחפת עוד קצת את השכונה לתהום.
הכותבת עובדת בעמותת א.ס.ף - ארגון סיוע לפליטים ולמבקשי מקלט בישראל
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד