הנוסחה של חמאס: משכורות תמורת הפסקת הירי

(סוף שבוע של ירי בדרום)

הפיוס הפנים פלסטיני בין חמאס לפתח, עומד ככל הנראה להתאדות לאוויר הגדה ועזה. ביום שישי בלילה שידרה הטלוויזיה של חמאס, אל-אקצא, דיווח שכבר ב-15 לחודש רמדאן, בעוד פחות משבוע, יחזרו שרי ממשלת חמאס למשרדיהם ולתפקידיהם, אם הרשות הפלסטינית לא תשלם את משכורותיהם של כ-40,000 פקידי ממשלת חמאס (לשעבר). אותם 40,000 היו למוקד המחלוקת בין שני הארגונים מאז הקמתה של ממשלת "ההסכמה הלאומית". חמאס דרש שהממשלה החדשה תשלם את המשכורות שלהם בעוד עבאס ואנשיו טענו כי בהסכם הפיוס נקבע שוועדה מיוחדת תחליט מי ימשיך לעבוד ולקבל משכורת מהרשות ומי לאו. עד אז לא נקבע מי ישלם את המשכורות.

קטאר כבר הביעה נכונות לשלם את הכסף, אולם לא נמצאה דרך לעשות זאת. הבנקים מסרבים להעביר כסף לחשבונות של אנשי חמאס בגלל החוקים הבינלאומיים בדבר סיוע לטרור ואילו מצרים מסרבת לאפשר לקטאר להעביר כסף מזומן לתוך הרצועה שישמש לתשלום המשכורות. ויו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן בשלו - הוא אינו מוכן לשלם את המשכורות, בוודאי שלא לאחר החטיפה.

עוד בוואלה! חדשות:
לראשונה מאז "עמוד ענן": רקטה יורטה בשמי באר שבע
המהומות זלגו לצפון: שני שוטרים נפצעו בערערה, אבנים בנצרת
דיסקין: המהומות בארץ - תוצאה של מדיניות נתניהו

בצד הישראלי טוענים שוב ושוב כי הארגון במצב של חולשה יוצאת דופן כתוצאה מהמבצע בגדה ואולי זה מה שהוביל אותו לירי הרקטות לעבר ישראל. ייתכן שהסיפור מעט שונה והמכה שחטף הארגון ביהודה ושומרון אינה כה אנושה כפי שנוטים לתאר בצה"ל. ייתכן שהחולשה של חמאס בעזה וחידוש ירי הרקטות מצדו, נובעים גם ממשבר המשכורות וכישלון הפיוס בפעם המי יודע כמה. לארגון אין כיום את האמצעים לשלם לאנשיו משכורות. פשוט אין. והחשש הגדול בארגון הוא שהקיטור שנצבר ברחוב יופנה בסופו של דבר לעברם. לכן עדיף אולי לחמאס לייצר מתיחות מול ישראל, ללא הסלמה כוללת, בניסיון להגביר את הלחץ על המצרים לאפשר העברת כספים לרצועה או תשלום משכורות.

ביום שישי בערב התראיין בכיר בחמאס בעילום שם לסוכנות הידיעות העזתית "סווא". הוא אמר כי "מי שמצפה שאנחנו נביא להפסקת ירי הרקטות, יכול לפנות לרמי חמדאללה (ראש ממשלת הרשות היושב ברמאללה - א"י)". הבכיר שב והדגיש שהמצב ברצועה הוא תולדה בין היתר של אי תשלום משכורות הפקידים. או במילים אחרות- ישלמו משכורות, יקבלו שקט. לא ישלמו, לא יקבלו.

התקשורת הישראלית לא התייחסה כמעט לתקרית שארעה ביום חמישי בערב בכפר הפלסטיני ביתילו, לא הרחק מרמאללה והייתה יכולה להסתיים באסון, לא פחות, ללא פעולתם של כוחות הביטחון הפלסטינים. שלושה ישראלים, מתנחלים, בשתי מכוניות נפרדות, נכנסו בטעות לכפר ומצאו עצמם מוקפים על ידי עשרות צעירים. כמה מהם החלו ליידות אבנים לעבר המכוניות שאותן זיהו ככלי רכב של מתנחלים.

לעזרתם של השלושה הגיעו אנשי פתח, חלקם חברי מנגנוני הביטחון הפלסטינים שהגנו עליהם בגופם. תושבים בכפר מסרו לי כי פעילים המזוהים עם החזית העממית ניסו להלהיט את הרוחות והתעמתו עם אנשי הפתח (אחד מהם עובד במוקטעה – במתחם הנשיאות הפלסטינית) אולם איש המודיעין הפלסטיני, פעיל פתח מוכר, לקח אותם לביתו כדיי לוודא שלא יאונה להם כל רע. הוא יצר קשר עם המנהל האזרחי הישראלי ושמר על השלושה עד להגעת כוחות צה"ל והמנהל לכפר. צריך להזכיר, מדובר בתקרית שבאה פחות מ-48 שעות לאחר שהנער הפלסטיני מוחמד אבו ח'דייר, בן ה-16 משועפאט, נרצח באכזריות ובני משפחתו טוענים כי יהודים קיצונים עשו זאת.

הרוחות סערו מן הסתם באותן דקות קריטיות ולרגע אחד כדאי אולי לנסות לדמיין מה עבר בראשם של אותם אנשי הרשות שהגנו על שלושת הישראלים: שכניהם בכפר מאיימים לתקוף אותם פיזית מאחר שהם מגנים על המתנחלים, יום לפני כן נער פלסטיני נרצח ועל פי הצד הפלסטיני יהודים לאומנים עשו זאת, המשכורת שלהם התעכבה החודש כי למדינת ישראל לקח כמה שבועות כדי להסכים ולהעביר לרשות את כספי המיסים שלה ובכל זאת, האנשים הללו סיכנו את עורם למען אותם שלושה ישראלים. ומה היה קורה אילו אנשי הרשות לא היו מתערבים? או שלא היו במקום? האירוע הזה היה מסתיים כנראה בתוצאות טרגיות במיוחד, לינץ' אכזרי עם השלכות מדיניות מרחיקות לכת.

וזו אולי הסכנה שטומן בחובו הסטטוס קוו הנוכחי. בדרג המדיני בישראל יש זה זמן מה, גישה שאומרת שאת הסכסוך הישראלי-פלסטיני לא ניתן לפתור אבל כן אפשר לנהל. או במילים אחרות, לשמור על שקט יחסי ולקבע סטטוס קוו. מקבלי ההחלטות בישראל אומרים בשיחות שלא לציטוט כי אין אפשרות להתקדם בערוץ המדיני בגלל ש"אבו מאזן אינו רוצה שלום". צריך ואפשר לדבריהם לייצב את המציאות הביטחונית. אולם השטח מוכיח בשבועות האחרונים שבסטטוס קוו הנוכחי לא ניתן יהיה לשמור על שקט.

נכון, אנחנו אמנם לא בפתחה של אינתיפאדה שלישית בקרוב. הציבור הפלסטיני עושה רושם, עייף ואדיש, לא פחות מהציבור הישראלי. אפילו ביום שישי האחרון, ההפגנות לאחר הלווייתו של אבו ח'דייר הצטמצמו לירושלים רבתי ולכמה כפרים במשולש אך לא נרשמו כמעט שום תקריות בערים הפלסטיניות. ועדיין, התסיסה שם, במחנות הפליטים, בכפרים ובקרב חברי ארגוני הטרור. המבצע הצבאי של צה"ל בשבועות האחרונים בגדה, הביא לסיכול של כמה פיגועים משמעותיים. אבל אפשר רק לנחש שבמקביל כבר החלו פלסטינים אחרים, לתכנן פיגועים חדשים. ואם חלילה יקרה אירוע נוסף נוסח זה של אבו ח'דייר, אף אחד לא יכול להבטיח שלא תבוא התפרצות.

ממשלת ישראל, מעדיפה בינתיים לגלות יכולת הבלגה לתפארת אל מול ירי הרקטות של חמאס מעזה, מאשר לשאת ולתת עם אבו מאזן על הסכם שלום. שרינו המצוינים מאשימים את המנהיג שרק ביום חמישי הצילו אנשיו שלושה ישראלים ממוות, בכך שהוא ארכי-טרוריסט. ואם מישהו חשב לתומו שלאחר נאומו של אבו מאזן בסעודיה, ממשלת ישראל תגלה נכונות רבה יותר להידבר איתו, הוא יכול להירגע. כרגע לנתניהו, יעלון, ליברמן ושות', אין שום כוונה לנסות להגיע לפריצת דרך מדינית. ומה שמצפה לנו בקרוב זה כנראה רק עוד דם ואש ותמרות עשן.