וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

החיים החדשים של גיא: איש ההייטק שחלה בפרקינסון

ערן נבון

4.7.2014 / 6:03

לפני 9 שנים התבשר גיא יוחנן, איש הייטק מצליח, כי הוא חולה בפרקינסון. הוא החליט לעזוב את עבודתו, ולהתחיל ללוות משפחות במצוקה כלכלית. "המשפחות עוזרות לי לא להסתגר"

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה
"אני מטפל במשפחות רבות. יש הרבה הצלחות וגם כישלונות". גיא יוחנן/מערכת וואלה, צילום מסך

לגיא יוחנן היו חיים שמתיישבים יפה עם ההגדרה "מסודרים". הוא היה נשוי לאישה אהובה, אב לילד, והיתה לו משרה נחשקת בהייטק. אבל לפני תשע שנים הכל השתנה, כשהוא התבשר כי הוא חולה במחלת הפרקינסון. "קשה לקבל בשורה כזאת כשאתה איש צעיר, הייתי בסך הכל בן 33. אבל בחרתי בחיים ובחרתי גם לא להיכנע ולא לשבת בבית מלא רחמים עצמיים", הוא אומר, "לפני פחות משנה עברתי ניתוח מוח שבמהלכו השתילו לי אלקטרודות לעומק המוח, וזה מאוד שיפר את התנועה שלי ואת יכולת ההליכה. זה גם הפחית את נוקשות השרירים והרעד שלי, ולמעשה הקפיץ מאוד את התפקוד האישי שלי".

את המשבצת של "לא לשבת בבית" ממלא גיא בעבודת ההתנדבות המשמעותית שהוא עושה, למרות קשייו הפיזיים, בעמותת "פעמונים", המלווה ומסייעת למשפחות שנקלעו למצוקה כלכלית (ראו מסגרת). שרון ובני כהן מכפר יהושע הם בין המשפחות הרבות הללו שפנו אל העמותה, והקשר ביניהם לבין גיא ומשפחתו חצה כבר מזמן את הגבול שבין תומך לנתמכים, והפך לקשר של עזרה הדדית וחברות אמיצה.
"מרגש לראות מה הניתוח עשה לו ואת מצבו הפיזי לעומת מה שהיה לפני התהליך", אומרת שרון בהתרגשות גדולה. "גיא הגיע לחיינו כשהיינו בשפל גדול, אבל עם כל הבעיות הפיזיות שלו הוא לעולם לא ויתר, לא לעצמו ולא לנו. הוא תמיד הגיע לפגישות, הושיט לנו יד ענקית עם נשמה גדולה ועזר לנו להיות היום במקום הרבה יותר טוב. יש בינינו חברות אמיצה ודאגה הדדית זה לזה".

פרקינסון? אתה לא בגיל הנכון

גיא (42) גדל ביסוד המעלה שבגליל העליון, נהנה מילדות מאושרת, וכבר בגיל צעיר בלט בלימודים ובמוחו החריף. הוא התגייס לצבא, צורף לפרויקט תלפיות היוקרתי, השתחרר בדרגת סרן ובגיל 25 "נחטף" לעבודה בהייטק. הוא הספיק לעבוד גם כמנהל מוצר בחברות סטארט?אפ שנמכרו, עשה שני אקזיטים ("קטנים, לא משהו שסידר אותי בחיים") והרגיש שמצא את דרכו המקצועית בחיים.

את בוורלי, אשתו, פגש במהלך התואר השני שעשה במינהל עסקים באוניברסיטת תל אביב, שם למדו יחד. האהבה ניצתה ולפני כ?15 שנה הם התחתנו. "החיים שלי היו טובים ודי שגרתיים. היתה לי עבודה טובה ומכניסה, אישה נהדרת, נולד לנו בן מקסים והיה אושר גדול בבית", מספר גיא.

לפני כתשע שנים, נפלו עליו השמיים ביום בהיר אחד.
"הייתי בן 33 בלבד ובמלוא המרץ והעשייה שלי, אבל גם התחלתי להרגיש שאני גורר את רגל ימין. לא התרגשתי יותר מדי. חשבתי לעצמי שזאת בטח הבעיה בסחוס המקולל הזה שאני סוחב עוד מהשירות הצבאי שלי. אבל הבעיה סירבה להיעלם. פעם אחת לא הצלחתי לקפל את השרוול השמאלי ביד ימין, והכי גרוע היה שפתאום הבחנתי שאני לא מצליח לערבב את התה לשני הכיוונים. השיא היה כשלא יכולתי להפעיל את העכבר של המחשב ביד ימין. כאן כבר נדלקו הנורות האדומות.

"הלכתי לבדיקת סי.טי בראש. לא ראו כלום. כביכול הייתי אמור לשמוח, אבל לפני שהספקתי שלחו אותי לנוירולוגית. היא עשתה לי כמה בדיקות רגילות ושגרתיות. פתאום השתרר בחדר שקט. היא הסתכלה עלי וירתה: 'גיא, יש לך פרקינסון'. בום. היא רשמה לי תרופה ואני הייתי בסוג של שוק. לא ידעתי בכלל מה זה אומר. זאת הרי מחלה של קשישים, לא? אני בסך הכל בן 33, בשיא החיים שלי. מה הולך פה?

"חזרתי הביתה וסיפרתי לבוורלי. אמרתי לה שיש לי פרקינסון. הסתערנו על האינטרנט. חיפשנו כל מילה על המחלה הזאת. כל אות. היה גם הרבה בכי ודאון. היה לילה קשה. בוורלי כל הזמן אמרה, 'אם רק היה אפשר להחזיר את השעון אחורה. אם רק היה אפשר לחזור עכשיו לרגע הזה שלפני הנוירולוגית'".

"עברנו תהליך קשה ומורכב של עיכול", הוא משחזר. "הלכתי להרצאה של חולי פרקינסון, התחלתי ללמוד על המחלה חשוכת המרפא הזאת. חלק מהאנשים המבוגרים שראו אותי שם אמרו לי, 'מה בדיוק הקשר שלך למחלה הזאת? אתה לא בגיל הנכון'.

"מהר מאוד הבנתי: או שאני נכנע למחלה הקשה הזאת, ויושב בבית מלא רחמים עצמיים ומשתק לעצמי את החיים עוד יותר ממה שהרחמים יעשו לי בעצמם, או שאני חי הכי טוב שאני יכול, עם המחלה. בחרתי באפשרות השנייה".

כשגיא אומר שהוא בחר באפשרות השנייה הוא מתכוון לכל מילה. יותר מזה - הוא בחר גם לשדר עסקים כרגיל. "בהתחלה לא שיתפתי הרבה אנשים במחלה שלי. בישיבות בעבודה נהגתי לשבת בידיים משולבות, וכך לא יכלו להבחין ברעד שלי ביד ימין. הייתי מחשב זמנים. כמה זמן ייקח לי להגיע לחדר הישיבות, כי הצליעה ברגל החריפה עם הזמן והייתי יוצא לשם כמה דקות טובות לפני כדי להגיע בזמן. זה לא היה קל להתנהל ככה, בהסתרה הזאת. לקח לי שנתיים בערך עד שיצאתי מהארון ובישרתי לכולם שאני חולה בפרקינסון.

"אני לא אשכח את מסיבת העצמאות שעשינו אצלנו בבית, בגבעת אלה, לפני כשבע שנים. כל החברים באו, שמחנו וצהלנו והיתה מסיבה נהדרת. ואז ביקשתי לספר לחברים משהו. אמרתי בפשטות. אני חולה בפרקינסון. לא מעט חברים ובעיקר חברות פרצו בבכי. סיפרתי גם בעבודה. היתה ישיבה של כל העובדים, וביקשתי את רשות הדיבור. עוד לא סיימתי לדבר וכבר שמעתי שכמה עובדות פרצו בבכי. זה לא קל לשמוע שאיש צעיר, מלא מרץ וחדוות חיים, מודיע שהוא חולה במחלה הקשה הזאת".

העיקר שהראש בריא

בשנים הראשונות מאז התבשר על מחלתו לא הסכים גיא לוותר על שגרת חייו והמשיך לעבוד במלוא המרץ. הדבר גרם לו קשיים לא מבוטלים. במסגרת תפקידו הוא נהג לטוס מדי כמה חודשים לחו"ל.

"המחלה הלכה והתקדמה והנסיעות הארוכות לארה"ב החלו להיות קשות מאוד עבורי מבחינה פיזית. מאוד התחשבו בי בחברה שעבדתי בה אז. טסתי בביזנס, דאגו שאוכל לישון כמו שצריך. אבל הרגשתי שזה שואב ממני את כל הכוחות הנפשיים והפיזיים ושזה גורם לי למתח גדול שמשפיע עלי גם בבית, למרות שתמיד זכיתי לתמיכה ולחברות הכי גדולה ואוהבת מבוורלי אשתי.

"היתה גם תקופה שהגבתי לא טוב לתרופות ונקלעתי להתמכרות לקניות. היה לי דחף מאוד גדול לקנות טיסנים לדוגמה. הזמנתי הרבה כאלה דרך האינטרנט. או נעלי ספורט, למשל - קניתי פתאום איזה עשרה זוגות. ידוע שהתרופות האלו משפיעות על דברים שיוצרים ריגוש ולמרות שידעתי שזה בא מהתרופות, לקח זמן עד שהתגברתי על זה. ואז, לפני כארבע שנים, קיבלתי החלטה דרמטית: עזבתי את העבודה".

לא הרגשת שזה גורם לך לאבד את החיוניות שלך ואת פרנסתך?

"היום אני יכול להגיד שהרווחתי המון מההחלטה הזאת", הוא אומר ומחייך חיוך גדול. "היה לי כבר קשה לתפקד, ולמזלי הגדול היה לי ביטוח שמאפשר לי הכנסה טובה במצב של אובדן כושר עבודה. בוורלי ואני קיבלנו עוד החלטה חשובה. להמשיך את החיים, לא להיכנע להם, ויש לנו שני ילדים נוספים ומקסימים שנולדו לנו אחרי שהתברר שאני חולה.

"התחלתי גם לחשוב, מה אני יכול לעשות עם החיים שלי מכאן והלאה. חשבתי שהכי נכון עבורי לעזור לאנשים. לתת לאחרים משהו ממני, משהו שאני טוב בו והם יכולים להסתייע בי. תקופה קצרה לפני שפרשתי מהעבודה התחלתי להתנדב בארגון פעמונים, שעוזר בהתנדבות כלכלית למשפחות ולאנשים שונים וחשבתי, הנה, יש לי יותר זמן עכשיו להרחיב את הפעילות שם. ממש הרגשתי מאושר מכך. התחלתי להיפגש עם הרבה משפחות שנקלעו לבעיות כלכליות לא פשוטות. מצאתי המון בורות כלכלית וניהול כושל של כלכלת הבית. ידעתי שאני מתקשה בהליכה וסובל מבעיות פיזיות אחרות, אבל הרגשתי שחוץ מזה אני בריא לגמרי, בטח בתפקוד הראש שלי, ואני יכול לעזור להם".

גיא משמש כיום ראש צוות קליטת משפחות בארגון פעמונים במרחב העמקים. בצוות שלו יש עוד שלושה אנשים, ותפקידם לפגוש את המשפחות או הזוגות שפונים לארגון או שמגיעים אליו דרך רשויות הרווחה ולבדוק את מידת ההתאמה שלהם לליווי כלכלי.

במסגרת עבודתו ההתנדבותית פגש גיא גם את בני ושרון מעמק יזרעאל - זוג עם ארבעה ילדים שנקלעו לקשיים כלכליים וזוגיים לא פשוטים. בני (48) הוא נגר ושרון (46) היא ציירת. הם גדלו בקריית טבעון, שם גם הכירו, עוד כשהיו בתיכון, אבל התחילו לצאת ולהיות זוג בצורה רצינית בשנות העשרים שלהם. בני היה כבר גרוש עם ילדה קטנה מנישואיו הקודמים.

אנחנו נפגשים עם גיא בביתם של שרון ובני בכפר יהושע. בני הזוג מספרים בכנות שמתחילת הקשר שלהם לא הפסיקו לריב.
לפני כשמונה שנים עברו להתגורר בבית קרקע נאה ורחב ידיים, שהוריו של בני רכשו, ושרון ובני לקחו עליו משכנתא לא גדולה. לבני הזוג ארבעה ילדים (כיום בני 17, 16, 10 ו?6). בני עבד כל השנים כנגר שכיר ושרון מציירת ומוכרת את ציוריה לגלריות שונות וללקוחות פרטיים ולאדריכלים. הם מספרים שהרוויחו מעט כסף והוציאו הרבה יותר.

"הרווחנו פחות מ?10,000 שקלים לחודש יחד, והוצאנו לא פחות מ?18 אלף", משחזר בני בעצב את התקופה שקדמה לפנייתם לעמותת פעמונים. "זה הגיע למצבים איומים. החובות שלנו הלכו ותפחו והגיעו לעשרות אלפי שקלים. המזל הגדול שלנו היה שההורים שלי תמיד הצילו אותנו. הם נתנו לנו אלפי שקלים בחודש. לפעמים 5,000, אפילו 10,000 שקלים בפעם אחת, ולפעמים כמה אלפים בחודש אחד. אני זוכר את עצמי אוכל את הכובע ואת הנעליים ועומד מולם מבויש כולי, ופשוט בוכה להם שאין לנו. שאנחנו שוב צריכים עזרה. כמו פושט יד. אנחנו נשואים 18 שנה, ואני חושב ש?15 שנה מתוכן היתה לנו עזרה צמודה של ההורים שלי. בלי זה, היינו גמורים".

שרון שומעת את הדברים ומבטה נעצב. "לא יכולתי יותר, יום אחד אמרתי לבני, 'אני לא רוצה יותר כסף מההורים שלך, אני לא מוכנה יותר לחיים האלו של תלות באנשים אחרים, אפילו שהם משפחה והם מאוד עזרו לנו. אני רוצה להתחיל להסתדר לבד. אלוהים יעזור לנו ואיכשהו נסתדר'.

"דיברנו על זה והחלטנו לקחת את עצמנו בידיים, להתחיל לגלות אחריות אישית ולצאת מהמעגל הכל כך קשה כלכלית ואישית שנקלענו אליו. אחד הדברים שהחלטנו לעשות היה ללכת לטיפול זוגי והדבר השני היה להפסיק לקבל כסף מההורים של בני. הרגשתי שרק כך נוכל להמשיך לחיות יחד, שרק כך נציל את הזוגיות והמשפחתיות שלנו. קמנו, זרקנו את הקביים שלנו הצידה והחלטנו לצאת למסע אמיץ ואישי".

אחרי כחצי שנה בטיפול הזוגי הגיעו בני ושרון לארגון פעמונים בהמלצת המטפלת שלהם ופגשו את גיא. "גיא הגיע אלינו ושם לנו מראה מול העיניים. היינו בהלם ואלם מוחלטים. בשוק לא קטן. פתאום ראינו את עומק הבור שבו אנחנו נמצאים", מספרת שרון.

"הרעיון הוא לשים הכל על השולחן", מתערב גיא. "זה יוצר הלם, אבל זאת האפשרות היחידה להתחיל לעבוד ולקחת אחריות אמיתית. שרון ובני הם לא זוג קלאסי של פעמונים, כי שניהם עצמאים. זה לא פשוט לתכנן הוצאות והכנסות חודשיות כשאין אפילו הכנסה אחת קבועה בחודש. ישבנו על הניירות שהם הביאו ועשיתי להם שיקוף. הוא היה קשה. כשהם הבינו יחד איתי שההבדל בין ההכנסות שלהם להוצאות הוא לא פחות מ?8,000 שקלים בחודש, זה היה רגע קשה ומכאיב אבל גם מכונן. זה תזרים שלילי מאוד לא טוב, והם הבינו היטב שיש לנו כאן דרך לא קלה לעבור יחד".

הפגישות שנערכו פעם בחודש לא היו פשוטות. "גיא לא הסתיר מאיתנו את המחלה שלו. לפעמים ריחמתי עליו שכך הוא צריך לבוא אלינו ובעצם עם כל הבעיה הבריאותית שלו לטפל בנו", משחזרת שרון. "המפגשים לא היו כלכליים נטו. הוא ראה וחווה אותנו במצבים אישיים קשים מאוד. כועסים. אחד נגד השני. הוא הכיל את זה, עודד וניסה לאחד אותנו גם במצבים האלו. היתה פגישה שבה אני ובני צעקנו אחד על השני והקירות כאן רעדו. האשמנו זה את זו במצב הכלכלי הקשה שלנו. לא היה אפשר בכלל לעצור אותנו. פתאום גיא קיבל טלפון מאשתו. הוא ענה. אני זוכרת שנדהמתי. שמעתי איך הוא מדבר איתה והרגשתי שאני מקנאת בו. איזה רוך היה ביניהם, איזה חיבור זוגי. אמרתי לעצמי שלי ולבני אין דבר כזה. ולנו גם אין כסף וגיא בעניין הזה יודע היטב איך להתנהל.

"אבל אז חשבתי גם על משהו מעניין. שיש לנו חיבור יוצא דופן עם גיא. אנחנו, הבריאים בגוף, מקבלים עזרה ותמיכה מגיא ומהמוח שלו ומההבנה הכלכלית שלו ושהוא גם קיבל מאיתנו חום ותמיכה והקשבה וחברות אמיצה עם כל הבעיות הפיזיות שיש לו. היינו אצלו בבית, אנחנו כל הזמן בקשר רציף והוא מספר לנו גם דברים אישיים. יש הדדיות ביחסים וזה מאוד מחזק", מספרת שרון.

היא מסתכלת על גיא, וניכר עליה שהיא מתרגשת מאוד. "אתה יודע", היא פונה אל גיא בהתרגשות גדולה, "היינו במקום נורא בחיים שלנו. מקום שפל ומשפיל. ואתה הגעת. ותמיד, תמיד הרגשתי שהיית איתנו, מהרגע שנכנסת בפעם הראשונה אל הבית שלנו. תמיד ענית לי לטלפון, תמיד היית שם בשבילנו. תמיד הרגשתי שאנחנו לא לבד. שיש לנו אותך. נתת לנו יד ענקית, אתה מורה הדרך שלנו וזה דבר ענק בשבילנו".

"כשהגעתי אליהם ראיתי אנשים מאוד כבויים, מאוד שקועים בצרות של החיים שלהם", מספר גיא. "במצב כלכלי מאוד לא פשוט, בלי תקווה ועם מחשבות קודרות. הייתי כל הזמן אמיתי איתם. זה מה שכל כך חיבר בינינו. אני מטפל במשפחות רבות. יש הרבה הצלחות ויש גם כישלונות וקשה לי עם זה מאוד. לא כל משפחה יכולה ומצליחה לעשות את הדרך הקשה הזאת, את הוויתורים, ההתאמות הכלכליות כך שאפשר לצעוד למעלה. עם שרון ובני זה מצליח כי הם החליטו שהם מחויבים ולאט לאט התחילו לטפס. יש בינינו חברות אמיצה וכל אחד תורם לשני את מה שהוא חזק בו. אני הבנתי את היתרון הגדול שיש לי במפגשים עם אנשים, בעזרה הכלכלית שאני נותן להם ובמענה האישי והנפשי שהם נותנים לי".

sheen-shitof

עוד בוואלה!

קופת החולים המובילה מציגה: השירותים שיהפכו את החיים שלכם לקלים יותר

בשיתוף כללית

"העתיד הטוב עוד לפנינו"

אחרי הפגישות עם גיא, הגיע גם שלב הביצוע בשטח. "ויתרנו על הגנן והמנקה, ויתרתי גם על חדר הכושר שהלכתי אליו ועל שומרי משקל", מסבירה שרון, "ופתאום גיליתי שאני משלמת לחברת סלולר תשלום חודשי קבוע, אפילו שלא היה לי טלפון של החברה הזאת הרבה זמן, והתחלנו קצת להדק את הפיקוח על קניית המזון. הבנו גם שלארח בבית חברים ומשפחה זה לא מעט כסף וצימצמנו את זה, וגם חברים של הילדים פחות התארחו אצלנו וזה הוריד לנו כמה אלפי שקלים מההוצאות. עדיין היה פער בין ההכנסות להוצאות, אבל הוא הלך והצטמצם. הרגשנו שאנחנו מחויבים לתהליך עם גיא. היו גם רגעים של משבר, שגיא אמר לנו, 'זה לא יכול להימשך ככה. זה לא מתקדם', והחלטנו שאנחנו צריכים להיות אפילו יותר מחויבים לתהליך. לוותר על עוד דברים ובעיקר לעשות עוד כדי להעלות את ההכנסות.

"בני בתהליך הזה הפך להיות נגר עצמאי, הצטרף לארגון BNI - ארגון לבניית קשרים עסקיים - ובחודשים האחרונים ההכנסות שלו עלו יפה, כך שאנחנו כל הזמן מצמצמים עוד ועוד את הפער בין ההכנסות להוצאות, והיום אנחנו עדיין לא לגמרי באיזון, אבל הרבה יותר קרובים לכך".
גיא גם הפנה את שרון ובני ליועצת מיוחדת למשכנתאות שעזרה להם בתהליך הכלכלי הלא פשוט שעברו. "היא עזרה לנו למחזר את המשכנתא, והיה עוד משהו. היא בעצם החזירה אותנו שוב להורים שלי", מספר בני. "כן, חזרנו אליהם לתמיכה כלכלית נוספת, אבל הפעם עם תוכנית מסודרת ויעדים והתחייבות שלנו לאחריות על המסע הכלכלי שלקחנו על עצמנו.

"ישבנו איתם ועם היועצת שלנו ועשינו תוכנית. אני חושב שלקחנו מהם בסביבות 70 אלף שקל, שהחליפו כל מיני הלוואות אחרות שלנו, תוך כדי הקפדה שזאת תהיה עזרה לזמן מוגבל של כחצי שנה ואחרי שנתיישר כבר נסתדר בעצמנו. זה עזר מאוד, והיום אנחנו באמת במקום הרבה יותר טוב. עוד יש מקום לשיפור והאיזון לא הושלם במאה אחוז אבל מבעד לחלון רואים אור. יש לנו תקווה גדולה שעברנו את הדברים הקשים, שעקב ההצטרפות שלנו ל?BNI ולתמיכה של פעמונים ולמודעות האישית למצבנו, הטוב עוד לפנינו".

"המצב גם הביא אותנו למחשבה שאם נצטרך אולי אפילו נמכור את הבית", מוסיפה שרון, "בהתחלה לא יכולתי לשמוע על זה בכלל. היום אני לא שוללת גם את האפשרות הזאת, וזה שינוי גדול מבחינתנו".

הציורים המרהיבים והעמוקים של שרון מעטרים את קירות ביתם של שרון ובני, חלקם מופשטים ורבים מהם עם נוף העמק היפה. בני אחראי לכך שיש מסביבנו הרבה ריהוט עשוי עץ, והדבר מוסיף הרבה חום ותחושת ביתיות למקום שלהם. שרון יושבת ליד גיא. הם כל הזמן בקשר רציף, לא מעט שיחות טלפון והודעות ועדכונים הדדיים על המצב הכלכלי של בני הזוג ועדכון מצידו של גיא על מצבו הבריאותי, למרות שהקשר התמיכתי?כלכלי הרשמי שלהם נגמר לפני שגיא עבר את ניתוח הראש שלו.

"הקשר שלנו כל הזמן נמשך בעצם", אומר גיא, "זה חיבור לכל החיים, כך נראה. הם מאוד מתעניינים בי ואני כל הזמן בהם ובמצבם הכלכלי. זה אצלי בנשמה, הדאגה הזאת לאנשים שאני עוזר להם. זה עוזר גם לי, זה מעניק לי המון אהבה ודאגה הדדית".

גיא אומר שמצבו היום טוב לאין ערוך בהשוואה לתקופה שלפני הניתוח. התפקוד הפיזי שלו מאוד השתפר וכעת הוא לא מגיע לבתיהן של המשפחות שבהן הוא תומך בצליעה, והוא מלא בתקווה וברצון עז שלא מרפה ממנו להמשיך ולעזור לכמה שיותר משפחות. "אני ממש אוהב את העבודה הזאת. היא באה באמת ממקום נקי ואמיתי. מתוך הלב. יש תקופות שבהן לא קל לי לגייס את משאבי הנפש שלי, והבונוס שאני מקבל מהמשפחות ומשרון ובני זה שהם מאפשרים לי לא להסתגר בתוך ביתי ונפשי פנימה. כל זוג, כל משפחה שנקלעת לצרה, זה דבר מאוד גדול, ולעזור לה לצאת מהסבך החונק הזה זה אושר עילאי. זה דבר ענק לראות איך החיוכים והצחוק בחלק לא מבוטל מהמקרים מחליף את הכעס, את הקושי ואת העצב אחרי שהתהליך הכלכלי מצליח".

בשם הערבות ההדדית

ארגון פעמונים פועל כבר יותר מעשר שנים, וסייע עד כה ליותר מ?20 אלף משפחות בהתנדבות מלאה וללא כוונת רווח. הארגון מסייע למשפחות במצב כלכלי קשה באמצעות הדרכה וליווי מקצועי בתחום הפיננסי וההתנהגותי ומאפשר למשפחה לאזן את תקציבה, ובד בבד דואג לצמצום והסדרת חובות ולפתרון בעיות כלכליות סבוכות.

בכל אזורי הארץ פועלים כ?2,700 מתנדבים של פעמונים, ובהם מלווים פיננסיים של משפחות, מרצים ומנחי סדנאות, אנשי פנסיה, ביטוח, תעסוקה, משפט, בנקאות ועוד. המתנדבים עוברים הכשרה מקצועית רחבה והשתלמויות.
בשנה האחרונה פנו לארגון כ?5,700 משפחות, ויותר מ?75 אחוזים מהן סיימו את תהליך הליווי הכלכלי בהצלחה. מתוך בדיקה פנימית שבוצעה בארגון נמצא שהמשפחות הצליחו לצמצם את הפער שבין ההכנסות להוצאות שלהם ב?2,500 שקלים בממוצע.

"הסיוע שלנו לאלפי משפחות והצלתן מהידרדרות כלכלית הוא ערך עליון, אבל אנחנו לא נותנים על מנת לקבל וחשוב לנו לשמור על הערך ההתנדבותי", מסביר מנכ"ל הארגון אוריאל לדרברג. "בעבר עסקנו במענה מרכזי אחד: ליווי ארוך טווח. היום אנחנו עושים את ההתאמות לצורך של כל משפחה, בין שזה ייעוץ נקודתי אישי והפניה מקצועית כבר בשלב המיון, ובין שזה סיוע ממושך, הכולל תהליך ליווי לתקופה של שנה. היסוד המרכזי של פעמונים הוא ערך הערבות ההדדית".

  • עוד באותו נושא:
  • פרקינסון

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully