פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "היה לי קשה להאמין שמצאנו אותם מתים"

      אזרחים שמכירים היטב את השטח שבו נערכו החיפושים אחר הנערים משחזרים את הרגעים שקדמו למציאת הגופות. "הבחנתי בשיחים הפוכים", סיפור אהרל'ה לוי. כעת הוא מנסה למצוא נחמה

      ירון רוזנטל מנהל ביה"ס שדה כפר עציון והיה שותף לחיפושים של הצוות האזרחי. יולי 2014 (נועם מושקוביץ)
      "אין אדם שיכול לסייע אך יעדיף לשבת בביתו". ירון רוזנטל (צילום: נועם מושקוביץ)

      במשך 18 ימים השתתפו יותר מ-10,000 בני אדם בחיפושים אחר שלושת הנערים. חיילים לצד צוותים אזרחיים, רבים מהם מכירים את האזור על בוריו, עבדו ביסודיות בתקווה למצוא עקבות שהשאירו החוטפים. שיטת העבודה שאותה נקטו התבררה כיעילה. גופות השלושה נמצאו כקילומטר ממערב לחלחול, עיירה מצפון לחברון. כעת מתנחמים המחפשים בכך שהוסרו ענני הספקות וחוסר הוודאות.

      את מנהל בית ספר שדה כפר עציון, הקיבוץ שממנו יצאו גיל-עד שער ונפתלי פרנקל בערב החטיפה, פגשנו במשרדי בית הספר יומיים אחרי מציאת הגופות. ירון רוזנטל, בן 37, נשוי ואב לבן, רגיל לשגרת המקום ולזרם המטיילים. בימי החטיפה התגייסו בחדר הפיקוד של בית הספר למאמצי החיפושים. לדברי רוזנטל, זה היה אך טבעי שהוא וחבריו יצטרפו לפעילות מהרגע הראשון. "אני חושב שזה אינסטינקט של אזרחים. לא משהו יוצא מן הכלל. לדעתי אין אדם שיכול לסייע אך יעדיף לשבת בביתו במצב כזה", הסביר.

      ארהל'ה לוי שמצא את גופות שלושת הנערים שנחטפו ליד חלחול, יולי 2014 (באדיבות המצולמים , באדיבות המצולם)
      "החלטנו לבדוק כל ערימת גזם שנתקלנו בה". אהרל'ה לוי, שמצא את הנערים (צילום: באדיבות המצולם)

      לדבריו, גם בדברים הפשוטים ביותר, ולאו דווקא בחיפושים, הייתה התגייסות כללית. "הוצאנו מייל למתנדבים שיעזרו בחיפושים ורק דרך הפייסבוק קיבלנו למעלה מ-300 פניות. בנוסף, פרסמנו שאנחנו מחפשים תרומות של עוגות לחיילים לפינה החמה בצומת הגוש, וקיבלנו תרומות של למעלה מ-40 אלף ש"ח תוך ימים ספורים מתחילת האירוע. ההיענות לנושא הייתה עצומה. עם ישראל בנקודות כאלה רק רוצה לקחת חלק ולהיות שותף ולעזור, וזה אינסטינקט בסיסי ומבורך".

      עם תחילת האירוע הרגישו רוזנטל וחבריו שהם צריכים לסייע ככל האפשר. כ-30 מדריכים, מורי דרך וסיירים מהאזור וממקומות נוספים נרתמו למשימה והציעו לצה"ל את שירותיהם. לרוזנטל ולחבריו, רבים מהם גדלו ושירתו ביחידות קרביות ובסיירות, ידע וניסיון צבאי שהוכחו כרלוונטיים ביותר לחיפושים. עם התקדמות החקירה היה ברור כמעט לחלוטין שהשלושה מוחזקים באזור. "כבר בשבת הראשונה שאחרי האירוע הצטרפנו לכוחות הצבא שביצעו סריקות בדרום הר חברון מתוך היכרות מעמיקה שלנו את השטח, והצבא השתמש בהיכרות הזו על מנת להגיע לרמת סריקות גבוהה יותר", אמר רוזנטל.

      לחברי הצוות, שבראשם עמד אביטל סלע, קצין מודיעין במילואים ומנהל אתר תל שילה שבבנימין, היה חשוב להשתמש בידע ובמומחיות שלו ושל אנשיו כדי לייעל את החיפושים. "ביום חמישי הקודם התגבשה פה קבוצה של סיירים יחד עם מדריכי בית הספר בגוש, שטענה כי צריך לנסות גם אפיק אחר לחיפושים אחר החטופים. רצינו לנתח את השטח הפתוח באזור בו על פי הערכות היו החטופים, ולסרוק אותו ללא קשר למידע מודיעיני".

      לדברי סלע, גם בצה"ל הבשיל הרצון לפתוח אפיקים נוספים כדי להגיע לתוצאות. "בזמן הזה הבשילה בצבא ההערכה שצריך לחפש גם בשטח ולא רק בעזרת מודיעין". הוא הסביר: "אנחנו לא היינו מעורבים בשום מידע שלא קשור ספציפית לסריקות בשטח הפתוח. הרעיון היה למקסם את יכולת החיפושים ולנצל את הידע העמוק שלנו עם השטח כדי למצות מישור חיפושים שונה. במקום לנסות כיוון אחד ולאחר מיצויו לעבור לכיוון אחר, הוחלט לשלב בין הדברים כדי למקסם ולצמצם את זמן החיפושים אחר השלושה".

      המקום שבו מצאו את גופות הנערים (צילום מסך , רויטרס)
      "לשטח יש שפה משלו". המקום שבו נמצאו גופות הנערים (צילום: רויטרס)

      לקראת סוף השבוע השני לחיפושים ישב צוות אזרחי, ניתח את השטח ואת הממצאים ובנה תוכנית עבודה. לנוכח העובדה שהנערים נחטפו בצומת אלון שבות וההערכות היו שהחוטפים מסתתרים באזור, הוגדר תא שטח של כ-50 מטרים מרובעים, שם סברו כי הם יסתתרו. תא השטח המדובר משתרע בין כפר עציון לצומת האלה, ובו נמצא הכפר צוריף, לבין ציר 35 מדרום שסמוך לו נמצאים חלחול, אידנא וכפרים פלסטיניים נוספים. "מדובר בשטח גדול שבו יהיה להם קל להסתתר כי הוא מוקף בכפרים פלסטיניים שהחוטפים מכירים טוב והוא רחוק יותר מעיני הצבא והתושבים במקום", ציין סלע.

      "בימים חמישי, שישי ושבת ישבנו על התכניות אותן העלנו במספר פגישות עם מח"ט עציון. בתום הדיונים הוא קיבל חלק מההצעות שלנו ומיד אפשר לנו לצאת לסריקות באזורים המדוברים. ביום ראשון בבוקר החלו מספר קבוצות של הצוות האזרחי בחיפושים, כאשר חמישה אזרחים יחד עם 30-20 חיילים לוקחים אחריות על כל תא שטח שכזה. השיטה הייתה לבחון את השטח לצד העברת הממצעים לחפ"ק בבית ספר שדה ולצבא, ולתכנן את המשך הסריקות על פי התוכניות שאושרו על ידי הצבא".

      לדברי רוזנטל, לשטח יש שפה משלו ובמהלך הסריקות אפשר ללמוד הרבה. "המשמעות של ללכת בשטח היא להבין ולראות כל דבר שחריג באזור המדובר. כמי שמכירים טוב את השטח, אנו ערים לכל דבר חריג ובצורה כזו התמקדו החיפושים. "כל דבר שלא נראה טבעי נבדק ונבחן וכך עברנו ממקום למקום. לקחנו את הרדיוס של ה-50 מטר רבוע, חילקנו אותו והתמקדנו במקומות מסוימים שמסיבות מקצועיות לא ניתן לפרט עליהם".

      "הבחנתי בשיחים הפוכים ואז באדמה ההפוכה"

      ביום ראשון בחנו הצוותים כמה נקודות בתא השטח המדובר, ובסופו עסקו בתכנון יום המחרת. גם ביום שני הם המשיכו בחיפושים באותה צורה, ולקראת הצהריים הם המשיכו לשטח הבא, שם נמצאו גופות השלושה. מי שמצא את הגופות הוא ארהל'ה לוי, אחד מאנשי הצוות ומדריך טיולים במקצועו, בן 28, נשוי ואב לשניים המתגורר במצפה יאיר. "למעשה השתתפתי בחיפושים רק באותו היום. הגענו לשטח עם שלושה דגשים, מצוידים במפות כלליות עם נקודות חיפוש ומפות ממוקדות של כל נקודה. נקודת החיפוש הראשונה הייתה בחלל גדול יחסית במטרה להיערך לשהייה ממושכת. החלטנו לבדוק כל ערימת גזם שנתקלנו בה, למרות שזה דבר טבעי בשטח", סיפר לוי.

      "למרות שהיינו מצוידים במפות תצלומי אוויר, החיפושים התנהלו כאילו אין מפות כי יכול להיות שחלו שינויים בשטח", המשיך לוי. "ספציפית בחירבת ארנב (המקום שבו נמצאו הגופות, ש"ב) זה התברר כצעד נכון, כי גם המנוסים ביותר שבינינו לא הכירו טוב את תא השטח הזה. בשעה 14:30 הגענו למקום והתחלנו בסריקות. הזזנו כל דבר חשוד ועברנו ממש מנקודה לנקודה. במהלך החיפוש במקום הבחנו בבור מים בבנייה, אך לא מצאנו בו כלום וסמוך אליו הבחנתי בשיחים הפוכים ואז באדמה ההפוכה", הוא שחזר את היום הגורלי.

      לדבריו, כל החיפושים לוו על ידי אנשי מקצוע של הצבא, בהם חיילים מהיחידה לאיתור נעדרים. אלה בחנו כל התקדמות בחפירה ונתנו הנחיות לצוות. "התקדמנו בחפירה עד שהבנו שכנראה מצאנו את הגופות, ואז תיחמנו את האזור בחבלים, זזנו הצדה, ונתנו למחלקה לזיהוי פלילי להמשיך בעבודה".

      גדוד 202 של צנחנים בחיפושים אחר החוטפים והחטופים 27.6.2014 (מערכת וואלה! NEWS , אמיר בוחבוט)
      "תוך שעתיים כבר ידענו בבירור שמצאנו את שלושת החטופים" (צילום: אמיר בוחבוט)

      "בהתחלה דווח לנו שנמצאה גופה אחת ולא היינו בטוחים בכלל שמדובר באחד החטופים. אך לאחר שנמצאו שתי הגופות הנוספות היה די ברור שמצאנו את השלושה. תוך שעתיים כבר ידענו בבירור שמצאנו את שלושת החטופים", אמר רוזנטל.

      על אף שנמתחה ביקורת מסוימת גם נגד הצבא במהלך החיפושים, לרוזנטל דווקא חשוב לומר רק דברים טובים: "מדובר בשיתוף פעולה מאוד לא מובן מאליו. הצבא הוא גוף מקצועי ולא מובן מאליו שהוא משתמש בשירות של אזרחים. אני חייב לציין שאלוף הפיקוד ניצן אלון, מפקד האוגדה תמיר ידעי ומח"ט הגזרה (מח"ט עציון, ש"ב) עמית ימין הסכימו מיד לשיתוף הפעולה איתנו ומגיע להם שאפו גדול על כך".

      רוזנטל סיפר שלהיכרות עם השטח יש יתרונות רבים, ולא רק בגלל יכולת איסוף המודיעין. "ההיכרות עם השטח היא דבר חשוב מאוד. זה מלמד על המקום, כמו גם על האוכלוסייה. זה נותן יתרון להיכרות עם הצד הפלסטיני שהוא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה וההווה של גוש עציון ויהודה". רוזנטל הוסיף שהוא ועמיתיו רואים חשיבות מאוד גדולה בהיכרות עם הפלסטינים "לא רק בתור מודיעין", אלא לשם הכרת "השכנים שלנו, התרבות שלהם ואורח חייהם. התרבות שלהם מאוד מעניינת אותנו ואנחנו מתארחים אצלם. חלק מהכרת המקום היא להכיר אותם".

      "לא הופתענו מהחטיפה"

      הופתעתם מהחטיפה והרצח דווקא בגוש עציון?

      "לא, זה קורה כל הזמן בכל הארץ. זה קרה לפני מספר חודשים בבת ים, לפני כחודש בצפון לשלי דדון ותמיד יהיה מי שינסה לעשות דברים כאלה. ככלל, אני מתייחס לכל אחד בתור בן אדם, אלא אם כן יוכח לי אחרת. זו העמדה האישית שלי ואני חושב שרוב תושבי הגוש שותפים לעמדה זו. הקשרים מאוד טובים וכך ימשיך להיות. יש פה דו-קיום יפה ומאוד מיוחד, אפילו יחסית לשאר חלקי הארץ".

      לדברי רוזנטל, התחושות בימים האחרונים אינן פשוטות כלל. "בשלב הראשון אתה לא מעכל את הדבר הזה, כי אתה בתוך הסיטואציה וקשה לך להבין מה קרה פה בעצם. לאחר מכן אתה כואב את העובדה שהם נרצחו, אבל גם מרגיש זכות להיות שותף לדבר הגדול שנעשה כאן". לדבריו, "מציאת הגופות יצרה מצב שבו כל מה שצריך להתחיל להשתקם, אם בכלל אפשר, יכול להתחיל. יש מקרים שלוקח המון זמן למצוא ויש כאלה שלא מוצאים בכלל, ולמרות התוצאות הקשות, זה לפחות מרגיע ומאפשר להתחיל בתהליך שיקום של המשפחות.

      "היו רסיסי מידע ובעיקר שמועות בכל התקופה, ולמרות שידענו שאין סיכוי טוב שנמצא אותם חיים, התקווה הייתה חזקה אצל כולנו", הוסיף לוי. "ברגע שהבנו את המצב, זה היה מאוד מטלטל. זה לא קרה במקום כי רמות האדרנלין היו מטורפות והיינו שאובים כל הזמן למשימה. השקענו הרבה מאוד אנרגיות אך התחושות הקשות הופיעו מאוחר יותר. לדבריו, מדובר בשני רגשות חזקים שאי אפשר להפריד ביניהם, גם אם הם סותרים לכאורה. "ההרגשה הייתה מצד אחד שיש סוף לסיפור, אבל זו חוויה קשה ומטלטלת מאוד כי הם מתים ולמרות סוף הסיפור זה לא מנחם אותך בסופו של דבר. היה לי קשה להאמין שמצאנו אותם מתים".

      לרוזנטל חשוב לציין שצריך להיזהר בתהליך "עריפת הראשים", כהגדרתו, שמאפיין קולות רבים בציבור. "יש תחושה שבציבור רוצים לערוף ראשים, ואין בעיה אם עורפים את ראשו של מי שמגיע לו, אבל אם עורפים סתם אז מה יצא לנו מזה? צריך לאפשר לבחון את כל התהליך בצורה אחראית ולא לערוף סתם ראשים. לפחות אנחנו יכולים לחזור לשגרת החיים מתוך ידיעה שעשינו את הכול כדי למצוא את שלושת הנערים היקרים הללו, לצערי, הם לא שבו לבתיהם, אבל לפחות המשפחות שלהם יודעות מה עלה בגורלם".

      לפניות לכתב: sben72@walla.com