יותר משבועיים חלפו מאז נחטפו שלושת הנערים איל יפרח, גיל-עד שער ונפתלי פרנקל. ישראל, כאומה, עדיין מתקשה להבין מדוע העולם (שהוא לתפיסתה יישות כוללת, אנטי-ישראלית ואנטישמית), אינו מגלה עניין רב בפרשה.
המשבר בעיראק ומשחקי המונדיאל תופסים את הכותרות, ועל כך נכתב די והותר; בקצרה, קשה לתבוע מאומות התבל להפקיע את תשומת הלב התקשורתית עבור פרשה מתמשכת, שעם כל הכאב, היא לא יותר מעניין מקומי. הרי ישראל לא עוצרת את נשימתה כאשר ילדים ונערים נחטפים במקומות אחרים בעולם.
והנה, הפתעה. אחרי ההשפלה במועצת האו"ם לזכויות האדם, הצעקות והגינויים, נמצא צדיק אחד בעולם, שמוכן להביע הזדהות אמיתית עם מצוקתנו כי רבה. ראש הממשלה נתניהו התגאה אתמול (ראשון) באיגרת שקיבל מידידו, נשיא ניגריה גודלאק ג'ונתן, ובה עמיתו האפריקני הביע "גינוי חד-משמעי לפיגוע החטיפה השפל". ויתרה מזה: ג'ונתן אף "דרש מהחוטפים לשחרר את הילדים ללא תנאי".
שלא ילמד מגודלאק
נשיא ניגריה אמנם מכיר על בשרו את המצב, אך הוא האחרון שעלינו לקחת ממנו דוגמה, והוא אינו רשאי להציב תנאים לחוטפים. ג'ונתן המתין שלושה שבועות עד שטרח להודות כי אין לממשלתו שמץ של מושג היכן נמצאות יותר מ-200 הנערות, שנחטפו בידי ארגון הטרור "בוקו חראם". חודשיים וחצי חלפו מאז, והנערות לא נמצאו. כמה מהן נאלצו להתאסלם, ואחרות, כך דווח, נמכרו לסרסורים. כמה עשרות נערות הצליחו להימלט מהשובים, אך עוד כ-150 נחטפו בפשיטות על שלושה כפרים אחרים.
על רקע הכישלון המהדהד והלא-יאומן הזה, צמח בחודש מאי הקמפיין Bringbackourgirls#, מעין מרי אינטרנטי שבתחילה קרא לזעקה עולמית, ולאחר מכן צלף ישירות בממשלה הניגרית, ומאז הצטמק וגסס וגווע. כמקובל, הקמפיין זכה לאחרונה למחווה ישראלית, כשאחת ה"כוכבות" הבולטות שהצטלמו למענו הייתה שרה נתניהו.
בזמן שמתפרסמות עוד ועוד ידיעות על הכישלון המודיעיני שהוביל לחטיפת הנערות בניגריה, הכותרות בעולם ממשיכות להתמקד דווקא בהישגי הנבחרת הניגרית במונדיאל. המאמצים הכושלים לשחרור החטופות, שבעיקר מסבים אבדות כבדות לצבא המקומי, נדחקים לשולי החדשות.
לכן, אולי עדיף שראש הממשלה יחפש אילן אחר להיתלות בו: מנהיג שלא יזם מבצע צבאי כושל ומדמם להשיב ילדים חטופים, רק כדי לשכוח מהם.
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד