פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מפלצת בחצר האחורית

      הכורדים נלחמים נגד האיסלאמיסטים בסוריה, הנוצרים מנסים לברוח מעיראק לטורקיה והטורקים מקימים חומות. דבר אחד ברור: נחיל הארבה הג'יהאדיסטי כבר כאן. מסע במשולש הגבולות טורקיה-עיראק-סוריה, היעד הבא של "דאעש"

      לוחם כורדי מחוץ לעיר תיכרית – עיראק, יוני 2014 (GettyImages)
      לוחם כורדי מחוץ לעיר תיכרית, השבוע (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

      בסאם זיהה אותי מרחוק. עמדתי באמצע אולם הטיסות הנכנסות בשדה התעופה של העיירה מארדין, הסמוכה לגבול טורקיה-סוריה, וניסיתי לצלם, מבעד לחלון הגדול, את הגבול הנשקף באופק. "אתה עיתונאי?", ניגש ושאל. שנינו נחתנו באותה טיסה שהגיעה זה עתה מאיסטנבול אל לבה של "ארץ הכורדים", בדרום-מזרח טורקיה. "באת לעשות כתבה על הכורדים? אז תכתוב: אנחנו לא מפחדים מאל-קאעדה, אפילו אם הם קוראים לעצמם עכשיו 'המדינה האיסלאמית בעיראק ובשאם (דאעש, או ISIL – א.ת). נלחמנו נגדם בסוריה ובעיראק בעבר. הם לא לוחמים כל כך טובים. הם אלה שצריכים לפחד מאיתנו".

      ביקשתי לצלם אותו אומר דברים דומים למצלמה. הוא סירב. "אני אמנם מכורדיסטן העיראקית, אבל אני עושה עסקים בטורקיה, לא רוצה להופיע בתקשורת". כשאמרתי שהכתבה לא תתפרסם בטורקיה, אלא בישראל, הוא חייך. "אנחנו, הכורדים, היינו הראשונים במזרח התיכון להגיד את האמת: שהישראלים הם בני אדם, ואין שום סיבה לא להתחבר אליהם. אנחנו לא מחפשים סכסוכים, כמו השכנים שלנו. אנחנו מחפשים הזדמנויות".

      זה היה רק אות הפתיחה ליממה של מפגשים מפתיעים לאורך מפגש הגבולות בין טורקיה, סוריה ועיראק. ההחלטה להגיע למשולש הגבולות, בקצה המזרחי והנידח ביותר של טורקיה, נולדה בעקבות שיחה שקיימתי השבוע עם הכתב הבכיר של העיתון הטורקי "הורייט", טולגה טאניס, שפרסם לפני כמה חודשים נתונים מרעישים על היקף התמיכה של ממשלת טורקיה בג'יהאדיסטים המסוכנים שפועלים בסוריה ובעיראק. בין היתר, הוא חשף דו"חות, מהם התברר שממשלת טורקיה העבירה לגורמי ג'יהאד בסוריה כמויות אדירות של נשק לאורך שנת 2013. "באזור הגבול", הוא הסביר, "רואים בבירור איך הדברים נראים בשטח: טורקיה לא מצליחה להחליט כיצד להתמודד עם הקיצוניים ובמקרים רבים הולכת מעבר להעלמת עין, כלומר מעניקה להם תמיכה של ממש. בינתיים, מי שנלחם בהם בהצלחה אלה דווקא הכורדים".

      מפלצת בחצר האחורית

      בעיירה צ'זיר, ממש בנקודת המפגש בין הגבול הטורקי-עיראקי לזה הטורקי-סורי, אפשר לראות בבירור את המציאות הזו. בצ'זיר חיים אלה לצד אלה כורדים, טורקים וערבים. היחסים תקינים אך בשנתיים האחרונות, גם מתוחים.

      "יש פה באזור יותר מדי קיצוניים סלפים, יותר מדי אנשים שנראים כאילו הם לא מטורקיה, אלא ממקומות אחרים לחלוטין. למשטרה לא אכפת, הם מסתובבים חופשי", מספר עבדוללה, בעל חנות במרכז העיירה. משמעות השם צ'זיר היא "חצי אי", בדומה למילה הערבית ג'זירה, מכיוון שהעיירה מוקפת משלושה כיוונים על ידי נהר החידקל.

      שני עיתונאים טורקים ששוחחתי איתם לפני היציאה לדרך, המליצו בחום לוותר על צ'זיר, בגלל ריבוי הפעילים הקיצוניים שהתנקזו לסביבות העיר. בעבר היא נחשבה למעוז של ארגון הטרור הכורדי PKK, כיום היא נקודת מעבר של פעילי גי'האד. אזהרות דומות העביר השמיע באוזניי איש עסקים טורקי, במהלך הטיסה לאזור הגבול. ואכן, מכל עיירות הגבול, זו העיירה שבה אפשר היה לזהות, בקלות, הכי הרבה סלפים. למרות זאת, האפשרות הנדירה להביט בו זמנית לתוך עיראק וסוריה, הייתה שווה את התחושה הלא נעימה שהתלוותה לביקור עצמו.

      חבר מיליציה כורדית מפנה פליטים מחוץ לעיר ארביל – עיראק, יוני 2014 (GettyImages)
      לוחם כורדי מכווין פליטים מחוץ לעיר אירביל, בצפון עיראק (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

      בחודשים האחרונים, הכורדים לאורך הגבול רותחים מהעובדה שהסלפים מסתובבים שם חופשי, וחוצים פעם אחר פעם מטורקיה לסוריה או עיראק ובחזרה. הממשלה הטורקית, כמו כדי להרגיז, מקימה בימים אלה "חומת הפרדה" דווקא בין שתי ערים כורדיות, נוסייבין בצד הטורקי וכקמישילי בצד הסורי. הכורדים משוכנעים שרג'פ טייפ ארדואן תומך בג'יהאדיסטים מתוך שנאה אישית לנשיא סוריה בשאר אסד, ולראש הממשלה השיעי של עיראק, נורי אל-מאליכי. הם, מבחינתם, אלה שמשלמים את המחיר.

      מפלצת בחצר האחורית

      נוסייבין הטורקית היא עיירה קשת יום, עם כמה בניינים יפים שמופיעים ללא התרעה תוך כדי שיטוט ברחובות. היא יושבת ממש על הגבול עם סוריה. התאומה הסורית שלה, קאמישילי, נמצאת פחות מקילומטר מעבר לגדר. רבים באוכלוסייה הכורדית - כולל ראש העיר של נוסייבין, הגב' עיישה גוקשן, משוכנעים שמטרת הקמת החומה הטורקית אינה להגן מפני הג'יהאדיסטים, אלא לחצוץ בין הכורדים בשני צדי הגבול ולהחליש אותם, מה שיסייע דווקא ללוחמי "המדינה האיסלאמית". הללו, אגב, הכריזו בשבוע שעבר שאחרי ההצלחות הגדולות בעיראק, קאמישלי הסורית-כורדית היא היעד הבא שלהם. ואכן, ארבעה ימים לפני הביקור שלי באזור, החלה מתקפה חדשה של האיסלאמיסטים על שדה התעופה של קאמישלי. הדי הקרב מהדהדים כאן מעבר לגבול.

      הפינה הצפון-מזרחית של סוריה לא זכתה לתשומת לב תקשורתית רבה מאז תחילת המלחמה: המצב שהתקבע שם, החל משנת 2012, הוא מלחמה בין מיליציות כורדיות, שזוכות לתמיכה מהממשלה הכורדית בצפון עיראק, לבין הג'יהאדיסטים, שמקבלים סיוע מטורקיה. הסיוע מתבטא לא רק בהעברות הנשק שחשף טולגה טאניס, אלא גם במעבר חופשי של ג'יהאדיסטים בין שני חלקי הגבול, אישפוזים שלהם בצד הטורקי (במימון כספי המסים של אזרחי טורקיה, שכן הם לרוב לא יכולים לשלם), ויצירת רשת תמיכה לוגיסטית בעיירות וכפרים בצד הטורקי של הגבול. שר החוץ הטורקי לשעבר, ישאר יקיש, תיאר את המצב בצורה תמציתית בשיחה עם וואלה! חדשות: "נעשו טעויות גדולות, ובסופו של דבר גדלה לנו מפלצת בחצר האחורית. לא רק לנו - למזרח התיכון כולו גדלה מפלצת בחצר האחורית. יש לזה מחיר כבד".

      ראש ממשלת טורקיה רג'פ טייפ ארדואן והנשיא עבדוללה גול בטקס עם שופטים ובכירי הממשלה – אנקרה, מאי 2014 (אתר רשמי , לשכת רה"מ)
      הנשק שהעביר ארדואן למורדים בסוריה, מככב כעת בעיראק ומאיים לחזור אליו כבומרנג (צילום: אתר רשמי)

      המחיר נראה כבד במיוחד בעיירה הכורדית סילופי, העיירה האחרונה לפני מעבר הגבול "חאבור" שמחבר בין טורקיה לצפון עיראק. בעיירה הזו נמצאים משרדיהן של כמה חברות מסחר שמרוויחות מתנועת המשאיות הערה בין טורקיה לעיראק. לפני שבועיים, עם ההשתלטות המהירה להדהים של לוחמי דאעש על מרכז עיראק, נלקחו בשבי קרוב למאה אזרחים טורקים, בהם עשרות נהגי משאיות מעיירות בצד הטורקי של הגבול. המשפחות הפגינו בתחילה מול משרדי החברות, אבל לאחר שהממשלה באנקרה אסרה על העיתונות לדווח על החטיפה, גם המשפחות הורידו פרופיל. קרוב משפחה של אחד הנהגים, שביקש לא להזדהות, אמר: "אנחנו נותנים צ'אנס לממשלה ולמנהלים לטפל בזה, אבל כרגע אין הרבה מידע. כולנו בחרדה איומה".

      הפליטים באים

      למרות אירוע החטיפה, תנועת המשאיות ממשיכה להתנהל לאורך הגבול - אולם, מדובר אך ורק במשאיות שנוסעות לחבל הכורדי בעיראק. מי שפרנסתו הייתה תלויה בהעברת סחורות למוסול, העיר השנייה בגודלה בעיראק שנמצאת כעת בידי המורדים הסונים, נשאר בבית. מן העבר השני, בימים האחרונים מנסים יותר ויותר אזרחים עיראקים להיכנס לטורקיה, בחיפוש אחר מחסה. רוב הנמלטים, שמקווים לזכות במעמד של פליטים, הם נוצרים או טורקמנים - שני המיעוטים הקטנים והחלשים ביותר בעיראק, שבניגוד לכורדים, אין להם לא צבא, לא אוטונומיה ואפילו לא ייצוג מכובד בשלטון המרכזי. מנהיג העדה הטורקמנית, שבא השבוע לביקור חירום באיסטנבול, הזהיר כי הג'יהאדיסטים בדרכם לבצע טבח של ממש באוכלוסייה הטורקמנית.

      כאשר אמרתי לנהג המונית שליווה אותי במסע לאורך הגבול שחשוב לי לפגוש פליטים חדשים, שזה עתה הגיעו מעיראק, הוא הסביר את תמונת המצב במילים הבאות: "יש המון פליטים מסוריה, ומעט פליטים מעיראק. המלחמה שם חדשה יחסית. הסורים בורחים מאסד, רובם סונים. העיראקים בורחים מדאעש, והם שייכים לכל הקבוצות באוכלוסייה". פגשנו שניים כאלה בעיירה הכורדית שירנאק, צפונית למעבר הגבול. רחים, בשנות העשרים לחייו, סיפר שנמלט מהעיר המעורבת תל-עפר, בה מתגוררים מאות אלפי טורקמנים, לאחר שלוחמי דאעש פתחו במתקפה על העיר.

      הוא ומשפחתו ברחו לחבל הכורדי בצפון עיראק, שם נשארו רוב בני המשפחה. "יש לי כמה חברים שנשארו באזור תל-עפר ואני לא יודע מה קרה איתם", סיפר. "אני מקווה למצוא דרך להסתדר בטורקיה, לפחות עד שיהיה ברור מה קורה". הוא מתכוון להגיע לדיארבקיר, עיר המחוז של דרום-מזרח טורקיה. לאזרחים עיראקים לא קל לקבל ויזה לטורקיה, אבל אותו הדבר נכון גם לגבי אזרחי סוריה, מה שלא מנע מיותר ממיליון פליטים סורים להגיע לטורקיה. "בכורדיסטן העיראקית יש כיום 300 אלף פליטים, והאירועים בעיראק רק בתחילתם", אמר לוואלה! העיתונאי הכורדי פרמאן עבד-אלרחמן. "זה רק עניין של זמן עד שתהיה זליגה למדינות נוספות".

      שר החוץ ג'ון קרי בפגישה עם ראש ממשלת עיראק נורי אל-מאלכי – בגדאד, 23 ביוני 2014 (AP)
      ראש ממשלת עיראק, מאליכי, מואשם בהסלמת המצב בשל התעמרותו בסונים (צילום: אי-פי)

      בעיירות הכורדיות, נראה שכמעט לכל אחד יש קרובי משפחה בצד השני של הגבול - בין אם בסוריה או בעיראק. זו גם אחת הסיבות לתרעומת הגדולה על החומה החדשה. החשש הוא שהתדרדרות המצב הביטחוני בעיראק תגרום לממשלת טורקיה להרחיב את ה"פיילוט" מנוסייבין וקאמישלי למקומות נוספים. למשל, בצמוד למעבר הגבול נמצאת העיר הכורדית הגדולה זאחו, על מאות אלפי תושביה, שאמנם שייכת לעיראק אבל הכלכלה שלה קשורה לחלוטין לטורקיה.

      "במצב שנוצר חשוב שיהיה שיתוף פעולה טוב בין טורקיה לכורדיסטן, וגם שיישמרו הקשרים בין הכורדים במדינות השונות באזור", אמר לנו מחמט עבדול, תושב דיארבקיר, בשנות הארבעים לחייו. "אני מקבל הודעות טקסט מקרובים בצד השני של הגבול. כרגע הכל שקט אצלם, אבל הם מודאגים לגבי ההמשך. אצל הכורדים דבר אחד ידוע תמיד: אנחנו יכולים לסמוך רק על עצמנו. גם במלחמה נגד אל-קאעדה, וגם בטיפול בפליטים שלנו".

      הכל כשר, כמעט

      לאורך הדרך פגשנו גם פליטים "ותיקים" יותר, אזרחי סוריה, שחלקם נמצאים בצד הטורקי של הגבול כבר שלוש שנים. הישאם, גבר בשנות השישים לחייו, עטור כיפה שחורה גדולה, דיבר על לוחמי דאעש בנימה סלחנית: "אנשים בעיראק תומכים בהם כי הממשלה שם רעה מאוד כלפי הסונים, וזו גם הסיבה שהם קיבלו תמיכה בסוריה, בגלל הדברים שמבצע אסד נגד הסונים. על הפשעים של אסד אין מחילה. צריך לעשות הכל כדי להפיל אותו ואת מאליכי (ראש ממשלת עיראק – א.ת), זה הכל".

      זו נשמעת כמו גישה פשטנית, אבל רבים בטורקיה חוששים שזו בדיוק הגישה של ראש ממשלת טורקיה ארדואן, גישה שהובילה את טורקיה מלכתחילה להעלים עין מהאיום האדיר שנשקף לאזור כולו מן האיסלאמיסטים. שר החוץ הטורקי לשעבר, ישאר יקיש, אמר לוואלה! חדשות כי "המדיניות של ארדואן בנושא סוריה ועיראק מאוד לא פופולארית בקרב הציבור הטורקי. אנשים מבינים שנעשו טעויות, אבל אלה לא סוגיות שמשפיעות על דעת הקהל הכללית".

      בעוד כחודש וחצי יתקיימו בחירות היסטוריות לנשיאות טורקיה, הראשונות המתקיימות בבחירה ישירה. הסוגיה הסורית לא צפויה לתפוס מקום משמעותי בסדר היום שם. דאעש אמנם קרובים מאוד למאות אלפי הטורקים שחיים לאורך הגבול, אבל אנשיה, המורדים הסונים, רחוקים מאוד מאיסטנבול ומאנקרה. סטודנטית שפגשנו בנוסייבטין העירה כי "מה שקורה כאן באזור הגבול - הג'יהאדיסטים, הפליטים, הנהגים שנחטפו - זה פחות מעניין אנשים שחיים רחוק". בתרגום לעברית זה קצר יותר: דברים שרואים מכאן, לא רואים משם.