הכיבוש האוסטרלי

מאת יוסי כהן, לונדון


שבת בבוקר. חצי מתושבי לידס עושים דרכם ל"אלנד רוד", שדומה יותר לקופסת גפרורים מאשר לאצטדיון כדורגל, כדי לצפות ביונייטד במאבקה מול ליברפול. כל הכרטיסים נמכרו מראש (כמובן). 40,055 צופים ליתר דיוק.

כך מצאתי את עצמי בקרב שהזכיר ימים נפלאים מהעבר, עת ליברפול שלטה בכדורגל האנגלי (כן, היו חיים לפני מנצ'סטר יונייטד), בעוד שלידס זכתה לתואר המפוקפק "השניה הנצחית".

11:30 בבוקר, שעה לא הגיונית לכדורגל, אבל שתי הקבוצות עולות לכר הדשא בטרוף. לא חולפות 20 דקות דקות והשדים האדומים חוגגים כבר שני שערים. אך כאוהד ליברפול ותיק ידעתי שהסיפור אינו גמור. טעות טראגית של ההגנה האדומה והאוסטרלי וידוקה מצמק.

נקניקיות הבייקון של הפסקת המחצית עוד לא הספיקו להתעכל וכבר 2:2. שוב האוסטרלי. קולו של שדר רדיו האינטרנט של ליברפול, שישב לידי בתא העיתונות (כלוב זכוכית במרכז היציע), הלך ודעך.
שעה של משחק והקבוצות שוטפות את הדשא. ליברפול מחזירה לעצמה את היתרון (ולשדר הרדיו את הקול...), אך לא לאורך זמן. לידס... סליחה, וידוקה מחזיר בצמד משלו והופך את התוצאה ואת היציעים.

למרות אהבתי הגדולה לליברפול, לא יכולתי שלא לשמוח עבור אוהדיה קשי היום של לידס, שפתחו את הוויקאנד עם שמחה בלב. חלקם עשו דרכם לפאבים המקומיים כדי להמשיך את יום השתיה המוקדם, אחרים הלכו לאצטדיון "הידלנד" לצפות במשחק רוגבי.

לאחר המשחק דיבר דייויד אולירי על הלב הגדול של לידס, וז'ראר הוייה סיפר לנו דברים שכבר ידענו מזמן: מחסור ברגל מסיימת והתמוטטות של ה"ילדים" בהגנה (כך הוא קורא לשחקנים שלו).

אני רק יכול לשמוח שאנחנו לא צריכים לשחק יותר נגד אוסטרליה במוקדמות כלשהן. למי יש כוח לשמוע את ההגנה הישראלית מתרצת "התמוטטות" מול הכובש האימתי וידוקה.

להתראות ב"טדי".