"דמים בדמים נגעו". רוצח נשאר רוצח, ומחבל נשאר מחבל. זו עיסקה וזה שכרה. זו מחווה ואלה הרוגיה: זיאד עוואד, שחיסל משתפי פעולה ושוחרר בעיסקת שליט, רצח את ברוך מזרחי בערב ליל הסדר האחרון, "כי כל מי שהורג יהודי מגיע לגן עדן"; עבדאללה קוואסמה, ממגורשי חמאס ללבנון ואחר כך משוחרר מהכלא הישראלי, היה אחראי לפני 14 שנה לרצח דניאל שפי בת ה?5 באדורה בעודה נמה את שנת השבת במיטתה. גם כרים ראתב יונס, ששוחרר במסגרת מחווה לפלשתינים, היה שותף לחיסול משתף פעולה ונידון למאסר עולם. המחבלת המתאבדת ששיגר לרחוב המלך ג'ורג' בירושלים רצחה זוג מאושר, גדי וציפורה שמש, שזה עתה התבשרו כי ציפורה נושאת ברחמה תאומות. גם לנאסר אבו חמייד היה תחביב - לחסל משתפי"ם. חמישה.
אך ב?1999 שוחרר במסגרת מחווה. אחר כך צפינו בו מתעלל בגופות חיילי המילואים ואדים נורזיץ ויוסי אברהמי, וגילינו שרצח את בנימין וטליה כהנא ואת אלי כהן; שהוא פיקד על רצח גדי רג'ואן ושהיה אחראי לפיגוע במסעדת סי פוד מרקט, שבו נרצחו שלושה.
הרשימה ארוכה ומדממת. תקצר היריעה מלפרטה. עיסקה?עיסקה ויתומיה. מחווה?מחווה ואלמנותיה. זה לא שלא ידענו, אבל בכל פעם השלינו את עצמנו מחדש, אני ושכמותי התרענו, צעקנו, כתבנו, פעם ועוד פעם. ההתנגדות חצתה מחנות פוליטיים. שמאל וימין: עוזי ברעם, והאלוף אלעזר שטרן מצד אחד. משה יעלון, עוזי לנדאו ואביגדור ליברמן מצד שני. אבל עיסקת שליט היתה עיסקה של "בכל מחיר". לאן נוליך עכשיו את הדמעות ואת הטיפשות?
מי אנו מול סוללת ראשי שב"כ? הנוכחי ציין בכנות רבה ש?60 אחוזים מהמשוחררים חוזרים לפעילות ותמך בעיסקה. למה? וקודמיו, דני יתום, שהסביר לנו שמדובר בסיכון מחושב, וכרמי גילון ועמי אילון ויעקב פרי, שהבטיח כי "מדינת ישראל מספיק חזקה מבחינה מודיעינית וצבאית כדי לטפל גם ברוצחים עם דם על הידיים... אם יחזרו לעסוק בטרור". באמת? רק לאחרונה, בתמורה לנכונות הפלשתינים לשבת עימנו בחדר אחד ולדבר, בוצעו שלוש פעימות שבהן שוחררו רוצחים כבדים אך "מבוגרים" ו"זקנים". רישמו לפניכם: גם רוצחו של מזרחי היה "מבוגר".
מאז 1985 ישראל משחררת אלפי מחבלים במסגרת עסקות, מחוות, מתווים מדיניים והקדמת שחרורים. מאות ישראלים כבר נרצחו על ידם ועוד כ?3,000 נפצעו. 1,150 משוחררי עיסקת ג'יבריל בקיץ 1985 הפכו לשדרה המרכזית של האינתיפאדה הראשונה. כמחצית מהם חזרו לפעילות. כמחצית מ?7,000 הטרוריסטים ששוחררו בעקבות הסכמי אוסלו השתלבו במנגנוני טרור פלשתיניים ולקחו חלק באינתיפאדה השנייה. עשרות ממשוחררי עיסקת טננבאום שבו אף הם למעגל הטרור. מגורשי עיסקת שליט מנהלים כבר שנתיים וחצי בשלט רחוק את חמאס ביו"ש ואחראים לעשרות ניסיונות חטיפה, שלמרבה המזל לא צלחו. האם סמאו עינינו? הפכנו לעיוורים? האם בג"ץ אינו יכול להפעיל שכל ישר? אדם אמיץ אחד, עו"ד אריה רוטר, לשעבר היועץ המשפטי של השב"כ, העז לבקר את בג"ץ ואמר שהחמיץ את תפקידו ("ישראל השבוע", 28.3.2014). עכשיו דרושים בדחיפות אמיצים נוספים.
גם נפגעי החטיפות חייבים לדעת את העובדות. זה אכזרי, אבל הכרחי. הרב עדין שטיינזלץ, ענק הרוח והנפש, שתלמידיו מגוש עציון נחטפו עתה, היה אמיץ דיו כדי לדבוק גם בימים אלה בהתנגדותו לשחרור מחבלים. משפחות פרנקל, שער ויפרח מגלות אף הן כוח עמידה וחוסן מופלא. אבל לאימהות ולאבות מותר גם אחרת. להורים מותר להפוך עולם כדי לשחרר ילד. אל תשפטו אפוא את משפחת שליט, אבל אם תגיע בעתיד שעת מבחן וסחיטה נוספת - ראש ממשלה אינו יכול לנהל מדיניות בנושא הזה על בסיס דמעות של אמא. יש עוד מנופי לחץ שיביאו לשחרור חטופים ושיורידו את המחיר. העולם לא אוהב אותם. אז מה? זה עדיף מעוד דם ברחובותנו שישפכו מחבלים משוחררים.