ח"כ מירי רגב תומכת בעינויים. היא לא לבד. מצטרפים אליה ראש הממשלה בנימין נתניהו ועל פי הדיווחים באמצעי התקשורת גם רוב חברי הקואליציה. ממשלת ישראל, במילים אחרות, היא ממשלה המצדדת בעינויים, ובכך דומה לממשלות מצרים, סוריה ועוד רבות משכנותינו במזרח התיכון. אנחנו, מסתבר, לא וילה בג'ונגל אלא וילדע חיה בג'ונגל.
מדובר בחוק ההזנה בכפייה של אסירים האמור לעלות לקריאה שנייה ושלישית בימים הקרובים. על פי ארגון הבריאות העולמי, הצלב האדום והאו"ם, הזנה בכפייה נחשבת לעינויים ומהווה הפרה בוטה של החוק הבינלאומי.
מובן שחקיקה כזו איננה המצאה ישראלית. מבין המדינות העושות שימוש בהאכלה בכוח של שובתי רעב גם בעלת בריתנו הנאורה ארה"ב. עוד לפני ההזנה בכפייה בכלא גואנטנמו, ארה"ב השתמשה באסטרטגיה הזו נגד אזרחיותיה, נשים ששבתו רעב בתחילת המאה הקודמת בדרישה לקבל את הזכות הבסיסית להצביע. נציגי הממשל האמריקני האכילו אותן בכוח וכפי שניתן לראות בסרט עלילתי המתעד את המאבק מדובר היה בעינויים חמורים.
אצלנו מטרת החוק, לעת עתה, אינה פגיעה באזרחים כי אם באסירים פלסטינים מהשטחים הכבושים ששובתים רעב כבר חודשיים. השביתה איננה מונהגת על ידי מי שהואשמו באיזה שהיא עבירה, לא כל שכן בטרוריסטים, שכן השובתים מוחזקים במעצר מנהלי ללא משפט, חלקם כבר שמונה, עשר ו-11 שנים. על פי כל קנה מידה מוסרי, אמורה הייתה לחול עליהם חזקת החפות.
לא הכול חשוך
בחינת המהלך של ראש הממשלה, ח"כ רגב וחבריהם בקואליציה חושפת את הסתירה בלוגיקה המעוותת שנועדה להצדיק את החקיקה.
האסירים השובתים מוחזקים בכלא בניגוד לחוק הבינלאומי ובניגוד לעקרון ההליך ההוגן, אחת האושיות של כל משטר דמוקרטי. כלומר, מדובר באנשים שעליהם לא חלה הזכות הבסיסית למשפט צדק, וזאת משום שלדידי הרשויות הישראליות אסירים כמו מחמוד שבאנה, מאזן אנטשה, ות'אבת נאסר הם לא בדיוק בני אדם בעלי זכויות. בו בזמן, ההצדקה של ראש הממשלה וחבריו להזנה בכפיה נובעת כביכול מצו מוסרי המחייב אותנו להציל חיי אדם. כלומר, מחד מתייחסים לאסירים כתתי-אדם, ומאידך, כבני אדם, כאשר הממד העקבי היחיד הוא הרצון לפגוע בהם ובזכויותיהם על גופם וחרותם.
אבל זה לא העיוות הלוגי הבלעדי. החזקה של אסירים במעצר מנהלי מהווה הפרה של החוק הבינלאומי ופגיעה באושיות הדמוקרטיה עצמה. במאבקם כנגד הפגיעה הזו האסירים שובתים רעב, שהיא צורת מחאה לא אלימה. הדרך שבה ממשלת ישראל בחרה להתמודד עם המחאה הצודקת הזו היא על ידי הפרה חמורה נוספת של החוק הבינלאומי: עינויים.
יחד עם זאת, לא הכול חשוך. כפי שהפילוסופית הגדולה חנה ארנדט מלמדת אותנו, גם בזמנים הקשים ביותר ניתן להיתקל בפעילות אנושית המהווה נקודת אור. הקריאה של ד"ר ליאוניד אידלמן, יו"ר ההסתדרות הרפואית, לכלל ציבור הרופאים בישראל לסרב לבצע הזנה בכפייה, גם אם החוק יחייב אותם לעשות זאת, מהווה נקודת אור בהקשר של המהלך הבזוי שמובילים נתניהו את רגב. האכלה בכוח של שובתי רעב, אידלמן טען, מנוגדת לעקרונות מניעת הנזק ושמירת האוטונומיה של המטופל על גופו, וכן לקוד האתי של הרופאים. כאדם המחויב למקצוע הרפואה ולמדינת ישראל ד"ר אידלמן מנסה להציל את ישראל מעצמה, אולם כפי שהדברים נראים כעת הסיכוי שהוא יצליח קלוש.
הכותב ניהל בעבר את עמותת "רופאים לזכויות אדם"
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד