הרעיון הנבחן כעת (על פי ברק רביד מ"הארץ") לגרש לעזה את ראשי החמאס ביהודה ושומרון, הוא רעיון מצוין שצריך לאמץ מוקדם ככל האפשר ולהכין את התשתית החוקית עבורו, אם אין כזו כבר עכשיו. כן, נכון מאוד לנקות את יהודה ושומרון ממנהיגי הטרור החמאסי וההסתה החמאסית ולרכז את כולם בעזה, שם לא יעלו ולא יורידו.
יותר מזה: נכון לבחון כל דרך כדי להילחם בכל תופעות ההסתה ביהודה ושומרון כדי למנוע אותן. הרי ממילא העולם בחלקו רואה אותנו כ"כיבוש", אז יאללה, בואו ננהג כ"כיבוש" במובן הכי טהור האפשרי ונמנע את ההסתה הרצחנית נגדנו עוד לפני שהיא הופכת לרצח. יכול להיות אפילו שהעולם יבין אותנו בנקודה זו. כל מסית, כל מי שקורא לאלימות רצחנית נגד ישראל, חייב להיעצר בשלב ראשון, ולהיות מגורש לעזה בשלב שני. גם אם מדובר באלפי בני אדם. ישראל צריכה להבהיר שלא תעמוד מנגד ותשמע את הקריאה לרצוח את תושביה. הסתה לרצח היא ראשית רצח, ולכן צריכה ישראל לשנות את מדיניותה ולמנוע כל אפשרות להסית נגדה. זה אומר למשל, לסגור כל כלי תקשורת פלסטיני שהסית במובן הרצחני נגדנו. זה אומר לסגור זמנית כל מוסד חינוכי פלסטיני שבין כתליו הושמעה או נלמדה הסתה נגדנו, ועוד. עלינו להיות יסודיים מאוד במניעה הזאת. והמלאכה מוטלת עלינו, לא רק על אבו מאזן.
חטיפת הנערים - כל הכתבות
כמה שבועות לפני מעשה החטיפה ביהודה ושומרון לקח אותנו הכתב המעולה אוהד חמו לסיור טלוויזיוני מפחיד בג'נין. ראינו שם כנופיות נערים, שמקבלים הנחיה ומוסתים על ידי מבוגרים, שכל חלומם הוא "להרוג יהודים". כולנו השקפנו על הכתבה המזעזעת הזאת כאנתרופולוגים. כן, הפלסטינים רוצים להרוג בנו. אז מה? הם מציידים את ילדיהם ברובי צעצוע כדי שילמדו איך צריך לנהוג ב"יהוד". אז מה קרה? אצלנו לא מתרגשים. אנחנו הרי שולטים בהם כביכול, לכן ניתן להם "להתבטא". כפי שנותנים לילד כועס לדבר נגד אבא ואמא.
לא דרכנו על המסיתים בזמן
ואז באה חטיפת שלושת הנערים, שהיא בעצם המשך טבעי וישיר לכתבתו של חמו, והזכירה לנו מחדש, אחרי עשרות ניסיונות חטיפה קודמים ומעשי רצח על ידי פלסטינים, שההסתה הזאת הופכת לרצח בקלי קלות אם לא מונעים אותה קודם, עוד בשלב המילים, הרבה לפני שלב המעשים. היה זה משה דיין, אם איננו טועה, שציטט פעם פתגם ספרדי:"קוצים באביב עוד אפשר לדרוך עליהם ברגל יחפה, אבל אם מחכים עד סוף הקיץ, אפילו פיל לא יכול לעבור דרכם".
לכל הטורים של מנחם בן בוואלה! דעות
אנחנו לא דרכנו על ההסתה הפלסטינית בראשיתה, כשעוד אפשר היה למנוע אותה בקלות ו"ברגל יחפה", כדבר אותו פתגם ספרדי. עכשיו, גם בנעליים מסומרות קשה לעבור דרכה. ובכל זאת, מוכרחים. גירוש לעזה של כמה אבות מסיתים יכולים בהחלט להרתיע את כל השאר. כמה מוסדות חינוך שייסגרו זמנית יכולים לחנך את כל השאר איך לנהוג וממה להיזהר, כדי שצה"ל והשב"כ לא יסגרו גם אותם. עיתונים, תחנות רדיו ואתרי אינטרנט שייסגרו ילמדו את כל האחרים שלא מותר להסית לרצח ישראלים. אנחנו צריכים להפסיק להטיל את האחריות להסתה על אבו מאזן לבדו ולקחת את העניינים לידינו. מעשה החטיפה יכול להיות נקודת פתיחה נכונה למהלך חיוני כזה.
לעומת זאת, לא מומלץ לנקוט בצעדי ענישה נוספים שהציעה מערכת הביטחון, על פי אותה ידיעה ב"הארץ". ההצעה להרוס את בתיהם של ראשי המחבלים ביהודה ושומרון היא אכזרית (כלפי המשפחות החפות מפשע) ולכן מחוללת שנאה מהסוג המסוכן. גם הרעיון לסנקציות כלפי אסירי חמאס בכלא הישראלי יכול להוליד בעיקר עוד שביתות רעב שיסתיימו (אולי) בהליך השנוי במחלוקת הקרוי "האכלה בכפייה", שיביא עליהם את אהדת ארגוני זכויות האדם בעולם. לכן, בשלב ראשון, צריך להתרכז בגירוש מסיבי של ראשי המסיתים לעזה. יידע כל חמאסניק הקורא לרצח או המאפשר הסתה לרצח בסביבתו, כי הוא מועד לגירוש מידי. כשההכרה הזאת תחדור לתודעת הפלסטינים, תיבלם או לפחות תצטמצם מאוד ההסתה לרצח המולידה לרצח. אתה מסית? לך לעזה. כלומר, לך לעזאזל.
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד