במלחמת יום כיפור נפצעתי קשה מאוד בגיזרת התעלה. בלילות האשפוז הארוכים שיחזרתי שוב ושוב את העיוורון שאיפשר את ההפתעה ואת אי?הסדר וההפקרות במחסני החירום, בתחזוקת הטנקים ובניהול הקרבות. מייד עם שחרורי מבית החולים סרתי לביתו של ח"כ מנחם בגין וסיפרתי לו על מחדלי המלחמה ועל נפילתם של רבים מחבריי לקורס קציני שריון. בגין הקשיב בסבלנות ולבסוף אמר לי: "קצין צעיר, לעולם אל תשתמש במילה מחדל/ אימהות שבניהן נפלו בקרב על הגנת המולדת לא צריכות לשמוע על מחדלים, בוודאי לא בעת שדמי בנינו זועקים מן האדמה". הפנמתי את המסר, הוא היה נכון וראוי. מעבר לפוליטיקה, לאידיאולוגיה ולרטוריקה מצויים בני אדם, שחובה להתחשב ברגשותיהם ובטעם חייהם.
היהודים, בני העתיק שבעמים, ידועים בווכחנות ובדעתנות שלהם. ריבוי הדעות מאפיין את היהודים לאורך הדורות והמחלוקת מצויה בבסיס טבעם. ספר במדבר, שאת פרשיותיו אנו קוראים בשבתות אלו, מתאר את ייסוריו של משה, המנהיג שנאלץ להתמודד עם ויכוחים אינסופיים. ויכוחים אידיאולוגיים, ויכוחים על פרשנות מידע וויכוחים על תפקידים ועל משרות. ציבור שעל כל עשרה אנשים צריך היה למנות שר, ומבוקר עד ערב היה עסוק בתביעות הדדיות ובמשפטים.
כוחו של עם ישראל הוא באחדותו
קשה מאוד להביא יהודים לידי הסכמה. מסופר על קהילה חשובה שהיה בה ויכוח סוער בעניין מנהג הקהילה. הגבאי הציע לגשת לבית האבות הסמוך ולשאול את אחד מזקני הקהילה מה היה המנהג של הקהילה. עד בית האבות נשמעו הצעקות של המתווכחים. כשנשאל הזקן באשר למנהג הקהילה, הוא אמר שאינו זוכר את המנהג אך זוכר היטב את הצעקות.
אזרחי ישראל מאז הקמת המדינה חיים במציאות של מחלוקת. אין כמעט תחום שיש לגביו קונצנזוס. ישראל היא אולי המדינה היחידה בעולם שלאזרחיה אין בהירות באשר לגבולות מדינתם, ועדיין לא ניתן להחליט על השיטה הכלכלית המתאימה לתושביה. אין ישראלי שאינו מצוי על קו שסע מול ישראלי אחר. ותיקים ועולים חדשים, שמאלנים וימנים, דתיים וחילונים, ספרדים ואשכנזים והרשימה עוד ארוכה. למרות המחלוקות והוויכוחים הישגיה של המדינה כבירים. היצירתיות היהודית, ההוויה התוססת והווכחנות רק יכולים להוסיף נופך לחיים באזור קשה ובעייתי כמו זה שאנו חיים בו. פרשת החטיפה של שלושת הנערים מעוררת שאלות קשות בתחומי הביטחון, החינוך, השיטור התחבורה ועוד. אולם כל עוד מתנהלים החיפושים אחרי הנערים, אל לנו להקדים את המאוחר. יהיה עוד מספיק זמן לשאול את כל השאלות, לנסות לקבל תשובות ולהפיק לקחים.
שלוש משפחות מצויות בחרדה בלתי רגילה. מי יכול להבין את נפשה של אם שיקירה מצוי בידי פראי אדם ואיש אינו יודע את מצבו. מי מסוגל לחוש את רוחו הנסערת של אב שמתאמץ בכל רגע שלא לאבד את התקווה. אצילותן של משפחות הנערים, רוחן האיתנה ולהט אמונתן מחייבים את עם ישראל כולו להתלכד בתקווה, באמונה ובתפילה. עם ישראל הוכיח יותר מפעם אחת שיש רגעים שבהם הוא מסוגל להתאחד, לשכוח ולהתעלות מעל הוויכוחים הקטנים והגדולים ולהמתין איתם לימים אחרים.
מפקדי צה"ל וחייליו עושים לילות כימים בחיפושים אחר הנעדרים. הם עוברים מבית לבית, ממערה למערה ומבור לבור. חיילים אלה חייבים לדעת שאומה שלמה מחבקת אותם ומצטרפת אליהם במשימה הקשה והמתישה. עוצמת רוחם של החיילים כרוח העם המגבה אותם.
חשוב מאוד שכל הפרשנים, האזרחים ושאר "יודעי דבר" שמצויים בתוך ערפל של חוסר מידע ימתינו עם השאלות, ההערות והפרשנויות עד אשר יתבהרו הדברים. ברגעים שכאלה אפשר לצפות גם מהם למידה של איפוק. כוחו של עם ישראל הוא באחדותו. כאשר אנחנו מאוחדים, כפי שהוכח יותר מפעם אחת, אין כוח בעולם שיכול להכניע אותנו. כאשר אנחנו מפורדים, מפולגים ומפוזרים, גם רוח קלה עלולה לקפל אותנו.