הפלשתינים רואים בחטיפות נשק שובר שוויון. הם מדברים על כך בגלוי ולא בגלוי כבר שנים, ומנסים. כל הזמן מנסים: בשלוש השנים האחרונות סוכלו יותר מ?80 ניסיונות חטיפה, רבים מהם של אזרחים. בשנה שעברה בלבד (2013) סוכלו 52 ניסיונות כאלה. "הפעימות" האחרונות, ובעיקר עיסקת שליט וקודמותיה, ושחרור מאות טרוריסטים כבדים, ובהם רוצחים - רק הגבירו את תיאבונם.
מנקודת המבט הפלשתינית, שחרור אסירים במסגרת עיסקה אחת מסמן את הדרך לחטיפה הבאה. אחמד ג'עברי, ראש הזרוע הצבאית של חמאס שחוסל בפתח מבצע עמוד ענן, דיבר על כך בפומבי והבטיח להמשיך בפעולות של חטיפת חיילים וקצינים. גם ראש הלשכה המדינית של חמאס חאלד משעל אמר בגלוי כי "ההתנגדות שהצליחה לשבות את גלעד שליט, יכולה לשבות עוד שליט ועוד שליט, עד שלא יישאר בבתי הכלא של האויב אסיר אחד".
המחבלים עצמם מדברים על כך: ופאא אלבס, שניסתה לפוצץ את עצמה במעבר ארז ביוני 2005, קראה לפלשתינים "לחטוף בכל שנה גלעד שליט נוסף". גם נאסר יתאימה, ממשוחררי עיסקת שליט, שהיה מעורב בשיגור המחבל המתאבד לפיגוע במלון פארק בנתניה, הצהיר כי את האסירים יש לשחרר רק בכוח. אחדים ממשוחררי עיסקת שליט לא רק דיברו, אלא אף ניסו לתכנן ולהוציא אל הפועל תוכניות חטיפה. חלק מהתוכניות האחרונות שסוכלו תוכננו מתוך בתי הכלא, על ידי אסירים כלואים, הן של פת"ח והן של חמאס.
אחריות לא ערטילאית
מנגנוני הביטחון של הרש"פ ואבו מאזן יכולים כעת לצקצק בלשונם, ואפילו לשתף פעולה עם צה"ל ועם השב"כ בניסיונות לאתר את החטופים. אבל האווירה הציבורית בשטחי הרשות וחמאס היא אווירה שמעודדת טרור, מדברת על סופה הקרב של מדינת היהודים, מאדירה את השאהידים המתאבדים ורואה בהם דגם לחיקוי, ואף מתכחשת לקיומה של ישראל.
חוטפי הנערים, שיצאו משטח הרשות הפלשתינית, היו חשופים כמו עוד עשרות אלפי צעירים לתעמולת השטנה והשנאה הזאת, שמעניקה עוד מימד לאחריות המאוד לא ערטילאית של הרשות לשלומם של הנערים.