פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      שמחת עניים

      חוק איסור שחרור מחבלים שאושר בוועדת השרים לענייני חקיקה השבוע לא צריך להרגיע את המשפחות השכולות, שכן הוא איננו תקף לגבי רוצחי יקיריהן שכבר כלואים

      תוגה וארשת של עצב אפפה את פני השרים מהאגף השמאלני בעקבות החוק החדש שעבר בוועדת השרים לענייני חקיקה לגבי מניעת שחרור מחבלים רוצחים. אחד מהם אמר שהחוק אינו מוסרי. מילא "לא הגיוני, לא כדאי ומשתלם", אבל למה לא מוסרי? מה לא מוסרי בכך ששופט יחליט שמאסר העולם אכן יהיה ללא התחכמות, ללא קיצורי עונש וללא חנינה. כל עוד לנרצח אין חנינה מהמוות, גם לרוצחו לא תהיה חנינה. החוק מוסרי בהחלט.

      אבל ככה זה כשמשתעבדים לסדר יום מדיני ולא יודעים גבולות. כמו הקצין הבריטי בסרט "הגשר על נהר קוואי", יש כאלו שבמשך הזמן שוכחים את מי הם מייצגים. לעומת חבריהם בשמאל, קיבלנו פרץ של הצהרות שמחה ופוסטים בפייסבוק מקרב שרי הימין. זו היתה שמחת עניים, אבל מה לא עושים כדי לגזור קופון פוליטי זריז? אז מה אם על פי שלושה סקרי דעת קהל שונים יש רוב של 80% בציבור הישראלי שמתנגד לשחרור רוצחים.

      שחרור אסירים פלסטינים ברמאללה, 31 בדצמבר 2013 (יותם רונן)
      לא מוסרי. שחרור אסירים פלסטינים השנה (צילום: יותם רונן)

      בשונה מהפוליטיקאים, היו כאלה שלקחו את ההצהרות של השרים במלוא הרצינות. אלו הם נפגעי הטרור ומשפחות שכולות שהתקשרו לארגון אלמגור לברר מה אומר החוק לגבי רוצחי יקיריהם.

      מאות רבות של משפחות שכולות שרוצחי יקיריהם עדיין בכלא שמעו את קולות הקמפיין סביב החוק ורבים מהם האמינו שבכך יפסק שחרור הרוצחים. הם קנו את ה"באז" התקשורתי. אלא שהחוק הנוכחי אינו חל על רוצחי יקיריהם, על מאות הרוצחים שכבר נשפטו. הוא מדבר אך ורק על העתיד.

      אם קוראים את האותיות הקטנות של הצעת החוק, גם העתיד לא ממש מבטיח. יש בו הרבה לאקונות משפטיות שמסרסות את יכולת החוק לעשות את השינוי אותו מבטיחים יוזמיו. "יפסק המצב של הרצחת וגם שוחררת", מבטיחים גאוני הקופירייטינג של הבית היהודי. אני לא רואה איך יפסק המצב כאשר יש מאות רוצחים בכלא שהחוק לא חל עליהם. בנוסף, החוק לא חל על רוב המחבלים תושבי השטחים שנשפטים בבתי דין צבאיים.

      מה אפשר לשפר?

      יש דרך להפוך את החוק לבשורה חדשה, למה שיוזמיו מבטיחים. כדי לעשות זאת צריך לתקן את הצעת החוק ולהטליא בה את החורים הגדולים בתיקוני חקיקה הבאים:

      א. יש להחיל את החוק בדיעבד גם על אותם מחבלים שכבר כלואים בישראל ,כולל אלו ששמותיהם כלולים למשל בדרישה לשחרור בפעימה הרביעית. אמנם קיימת בעיה בחקיקה בדיעבד. פושע יכול לטעון שאילו ידע על החומרה לא היה מבצע את הפשע. אבל כבר עשו חקיקה בדיעבד לגבי רוצח ראש הממשלה יגאל עמיר. עשו זאת גם בדיעבד בחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם על פיהם נשפטו בעבר אדולף אייכמן ואיוון דמניוק. כך ניתן יהיה להביא את רוצחי ילדי משפחת פוגל בשנית לשופט להחליט שמאסר העולם שלהם אכן יהיה מאסר עולם, ללא אפשרות חנינה.

      ב. יש לדאוג לסעיף מפורש שיאפשר החלת החוק החדש בבתי דין צבאיים למחבלים. אחרת, רק אחוז זעום מהמחבלים יגיע למבחן קיומו של החוק.

      ג. יש לחזק בחקיקה את מעמד משפחות הנרצחים בדיונים המשפטיים כדי שהם יוכלו לתבוע רף ענישה גבוה אם התביעה לא תעשה כך. לתביעה יש עמדה מסורתית פילוסופית שבו היא לא תובעת יישומו של גזר דין מוות למרות שהוא קבוע בחוק הצבאי. אסור שהמשפחות השכולות תהיינה תלויות בתביעה הכללית, שרואה ביצירת אופק של שחרור לרוצחים - ערך מוסרי או עניין מדיני - עיינו ערך היועץ המשפטי לממשלה שהתנגד לחקיקה.

      שמחת עניים גם היא שמחה

      עד כאן הביקורת. ובכל זאת, כמה השלכות חיוביות יוצאות מהחוק המוצע. עצם העיסוק בו מציף לציבור שאלה ערכית מוסרית ראויה לגבי שחרור רוצחים; החוק החדש מראה למשפחות השכולות שהיה שכר לפעילות הציבורית שלהם; החוק החדש תואם את רוח מסקנות ועדת שמגר והדיון בממשלה שהיה לאחרונה ומהווה שינוי כיוון; החוק החדש תואם מדיניות דומה שקיימת בארה"ב - זו שלאחרונה לחצה עלינו לשחרר רוצחים - בפעם הבאה יוכל ראש ממשלה לומר ללוחצים עליו, ששחרור רוצחים אינו בסמכותו.

      אישור החוק בוועדת השרים הייתה שמחת עניים. אבל בימים שלוחצים על ישראל שוב שוב להיכנע, גם שמחת עניים נחשבת שמחה.

      הכותב הוא סגן-אלוף (במיל') ויו"ר ארגון נפגעי הטרור "אלמגור"

      מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il

      המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד