זה זמן רב מתנגן לו משפט בראשי על כך שהנה, תכף ומייד, יגיע האיש הפלאי שיפריד בין הניצים, שי?בור את הבר מן התבן ויבלום את מחול השדים המטורף הזה, ואם ייוותר לו זמן, גם ינקה את הבוץ. שהרי מצד אחד, מ?סדרי הטהרנים והצדק הנעלה עושים מלאכתם נאמנה - ביעור נגע השחיתות. ומן הצד השני נדמה שחרב הדין יוצאת מנדנה מהר מדי ובייחוד בעיתוי אכזרי מדי.
נברתי במדרשים, בהיסטוריה, היכן שידי משגת. שבתי אל הממצא הראשון, זה שעולה מייד עם היוודע דבר הפשע האחרון. וכך אמרו חכמים: מדוע חרב בית המקדש? מפני שדנו דין תורה. כלומר, מפני שלא נהגו לפנים משורת הדין. שמעתם נכון. מפני שדנו לפי הדין. לפנים משורת הדין נשמר לאחרים.
ובכל זאת, התחושה הטבעית המצטברת היא שכלו כל הקיצים. שהייאוש עוד חלילה עשוי לחלחל בקרב ציבור רחב, רחב מדי. שהבוץ והרפש הניתזים מהפוליטיקאים, בייחוד במסגרת ההתמודדות לנשיאות המדינה, פוגעים גם במרקם היסודי ביותר בחברה בריאה, והוא מידת האמון בשליחי הציבור.
כל כך גדולה תחושת העלבון מפאת הצטברות לא אקראית במיוחד של התנהלות דוחה ופושעת של נבחרי ציבור ושליחיו, עד כי בא לזעוק שיש להתחיל הכל מחדש.
וזה מפני שאין אחווה ואין רעות, אין דיבור ואין שיח, הכל דרך עין המשפט. גם בסדום היה דין ובעמורה היתה מיטה. אין רחמים ואין חמלה, אין חסד ובטח ובטח לא הכרת הטוב. משהו משתבש במערכת הפוליטית.
מפני שטובי בניו של העם הזה, מיטב המוחות היצרניים, לא יעזו להתקרב אל מעגל השירות הציבורי בכלל והפוליטי בפרט.
שתי סכנות חמורות עלולות לצמוח מכך: הראשונה - איש לא ייקח אחריות מפחד הדין. והשנייה - ממלכת הדין והמשפט תחליף רצונו הבריא של העם. זה שנים מתנהל לו "שיח השחיתות", כפי שהיטיב להגדיר פרופ' יוסי שיין. שיח זה מעוות את האמת, מכתים פני החברה בתואנה שהכל מושחת והכל אבוד, משדר רפיון ולאות ובעצם מתהווה לה מטרה בפני עצמה, והיא השגת אשמים בכל מחיר. חבורות חבורות של פרקליטים ישעבדו את כל כוחם כדי למגר את מעשי השחיתות בקרב אנשי ציבור בפועל ואלה שבפוטנציה. והארץ תהא כמרקחה.
בעבר, כמו בהווה, הציבור הבריא בנפשו רצה וייחל למנהיגים ולאנשי ציבור אשר יהיו דמויות מופת, אלה אשר נאה זיוום בארץ ובכל העולם. ואולם גם בתוך תוכו יש הרגשה שמדינה המתנהלת תחת דין ומלאה במשפט תצר את צעדיו של המנהיג ושל נבחר הציבור ומעבר לזה, היא תצר את החופש הבסיסי של האזרח עד כי ימאס בה. כששמות היועץ המשפטי, פרקליט המדינה או מפכ"ל המשטרה מוכרים כל כך, דרוש בדק בית החייב להתחיל אצל אנשי הרוח של העם הזה.
בצער רב, מתברר שאנשי הרוח כילו זמנם בניסור ענף האומה אשר הם דרים בה. ולעומת נביאי ישראל, אשר ידעו להעמיד מול התוכחה את הנחמה, סופרי ואנשי הרוח של המדינה היקרה הזו נאלמים כאילו כפאם שד.