לא כל פגיעה היא טרור

ועדת החוקה של הכנסת יושבת על המדוכה הנקראת "הצעת חוק המאבק בטרור" בניסיון לקבוע קריטריונים להרשעה בטרור. אלא שההצעה, שנועדה להילחם בתופעת "תג מחיר", כוללנית מדי

  • תג מחיר
  • טרור
עו"ד עמיר פוקס

ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת תמשיך לדון היום בהצעת חוק המאבק בטרור. זו הצעה ממשלתית רחבת היקף, שנועדה לספק חקיקה מודרנית וכוללנית בדבר סמכויות המדינה במלחמתה בטרור. החוק מאמץ הסדרים רבים מחוקים קיימים, אך גם מבקש לעשות שינויים לא מעטים בחקיקה – תיקונים בעבירות המהותיות, סדרי הדין והראיות, וכן בסמכויות שניתנות לגופי האכיפה.

אחד הנושאים החשובים ביותר בהם עוסק החוק הוא עניין ההגדרות: מה מאפייני ארגון טרור, מי הוא חבר ארגון טרור ומה הוא "מעשה טרור". להגדרות אלה השפעה מרחיקת לכת, משום שככל שאירוע מוגדר כמעשה טרור או ארגון מוגדר כארגון טרור, נגזרות סמכויות רבות, השלכות, החמרה בעונשים ועוד, על מבצעי המעשים או חברי הארגון. מכאן שיש חשיבות רבה להגדרות מדויקות, שאכן מטפלות במה שהוא "טרור" ומשאירות מחוץ לגדר ההגדרה תופעות אחרות – שיכול ויהיו חמורות ופליליות, אך הן אינן אמורות להיות בגדר "טרור".

אחת הבעיות הקשות בהגדרות המוצעות בחוק היא הגדרת "מעשה טרור". מנסחי ההצעה, כנראה מתוך מטרה לכלול בה גם את פשעי השנאה הגזעניים המכונים גם "תג מחיר", ניסחו אותה בצורה רחבה ביותר, הכוללת מעשים שאינם רק מעשי אלימות אלא גם מעשים הפוגעים ברכוש. כדי שמעשה יהיה "מעשה טרור" עליו להתאים לארבעה תנאים מצטברים: מעשה שהוא עבירה או איום בעבירה (כולל עבירות קלות); שנעשה מתוך מניע אידאולוגי, דתי, או מתוך גזענות; שנעשה כדי לעורר פחד בציבור או כדי "להניע ממשלה או רשות שלטונית אחרת" לעשות מעשה או להימנע ממעשה; והמעשה כלל פגיעה גופנית באדם או בחירותו, בביטחון המדינה, בריאות הציבור בתשתיות חשובות או שיבושן וכדומה או פגיעה חמורה ברכוש, או פגיעה ברכוש שעלולה לגרום לפגיעה חמורה בשלום הציבור.

עוד בוואלה! NEWS

ארוחה במעטפה ב-10 דקות הכנה

אודי ברקן ואושר אילדמן
לכתבה המלאה

"להניע ממשלה", או "לכפות על ממשלה"

ניתן לראות, שההגדרה כוללת, מעבר למה שהיה מקובל בישראל עד עתה כ"טרור", גם מקרים שונים בתכלית. היא יכולה לכלול למשל, עבירות ונדליזם קלות שנעשות במהלך הפגנת מחאה כלשהי – למשל הפגנות המחאה החברתית בקיץ 2011 או 2012. ניתן לומר שמדובר בעבירה, שנעשית מתוך מניע אידאולוגי, והמעשה נעשה במטרה להניע את הממשלה לקבל החלטות כלכליות מסוימות, ומדובר בפגיעה (אפילו קלה) ברכוש שעלולה לגרום לפגיעה חמורה בשלום הציבור (שזהו מושג עמום לחלוטין).

כך, גם כל אירוע אחר של הפגנה הכולל גלישה לעבירות קלות שפוגעות ברכוש. מובן שהגדרה זו כוללנית מדי. יש לציין שהרחבת היתר בהגדרה נובעת גם מהשימוש בביטוי "להניע ממשלה" לעשות מעשה, במקום ההגדרה המקובלת יותר של ניסיון "לכפות על הממשלה" לעשות מעשה. בעוד שהנעת הממשלה היא מטרה שכשלעצמה אין בה דופי, כפייה על ממשלה היא מטרה פסולה. המאבק בטרור אינו מתחזק עקב הרחבה בלתי סבירה של הגדרת הטרור. הרחבה כזו מחלישה אותו.

אין כוונתי לומר שגל פשעי הגזענות כלפי ערבים, לו אנו נחשפים לאחרונה, אינו כולל בהכרח מעשים הראויים להגדרה "טרור". ככל שמדובר במעשים שכוללים גם אלימות, והם נעשים על רקע גזעני ובמטרה להפיץ פחד ושנאה הם אכן יכולים להיחשב כטרור. אך ככל שמדובר אך ורק בפגיעה ברכוש – מדובר בפשעי שנאה חמורים שיש לטפל בהם במלוא חומרת הדין – אך הם אינם טרור. אין צורך להיגרר לאופנה החדשה להגדיר כל פשע חמור כ"טרור", למשל "טרור פלילי" או "טרור בכבישים" ועוד. ישנם לא מעט ענפי פשיעה שהם חמורים ודורשים טיפול בעדיפות גבוהה, אך יש לבדל את תופעת הטרור מהם. יש לקוות כי ועדת החוקה תתאים את הגדרות החוק לכאלה הראויות במדינה דמוקרטית.

הכותב הוא חוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה

מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully