מתן תורה דור שלישי

קבלת התורה אינה שייכת לערוץ ההיסטוריה. היא תוכנית מציאות. היום, כאן ועכשיו. "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים", הורונו חז"ל.

קבלת התורה מתחדשת בכל יום, ואינה תלויה לא במקום ולא בזמן. הניסיון לעקוב אחר מתן תורה במשנת חז"ל חושף תובנות חדשות ומרתקות ביחס למשתתפיו, תכניו ובעיקר משמעותו והשלכותיו לדורות עולם.

הפרטים הטכניים לוטים בערפל, מכוסים בענן הכבד שירד על ההר, ולא בכדי. מועד "הכרזת העצמאות" של העם היהודי ("היום זה נהיית לעם") נותר עלום, עמום. כל ילד יודע מתי הוקמה המדינה. כל זאטוט אמריקני או צרפתי ידע מתי מציינת ארצו את יום עצמאותה. אך איש אינו יודע מתי בדיוק ניתנה תורה לישראל. התאריך המדויק של המעמד המכונן לא נזכר בתורה. "בח?ד?ש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים, ביום הזה באו מדבר סיני". ברם, מהו "היום הזה"? גם מאות שנים לאחר מכן עוד נחלקו חכמים בעניינו, אם בשישה בסיוון היה, או שמא בשבעה בו. גם מיקומו הגיאוגרפי המדויק של הר סיני לא נודע עד עצם היום הזה.

ללמדנו, שתורה אינה תלויה, לא בזמן ולא במקום. תמיד היא יפה, ורלוונטית, ומשמעותית.

* * *

לפי פשוטי המקראות, רק במועד זה מופיעה התורה לראשונה על במת ההיסטוריה. אכן, במשנת חז"ל תופסת התורה מקום מרכזי כבר לפני בריאת העולם. את מדרשו הראשון על התורה, בראשית רבה, בוחר רבי הושעיה לפתוח בתיאור התורה כתוכנית אדריכלית: גם תוכנית מתאר, גם תוכנית בניין ערים. גם חלוקה לחדרים, גם עיצוב פנים. "התורה אומרת: אני הייתי כלי אומנותו של הקב"ה. כך היה הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם".

כדרכו של העולם, תוכנית מתאר זו פורסמה ברבים והוגשו לה לא מעט התנגדויות. "בתחילה הלך הקב"ה אצל בני עשיו ואמר להם: 'מקבלים אתם את התורה?' אמרו לו: 'מה כתוב בה?' אמר להם: 'לא תרצח'. אמרו לו: 'ריבונו של עולם, כל עצמו של אותו אביהם רוצח הוא, ולא הבטיחו אביו אלא על החרב. אין אנו יכולים לקבל את התורה'". התנגדויות דומות השמיעו בני עמון, מואב וישמעאל. זכו ישראל, קיבלו אותה וקראו בקול "נעשה ונשמע".

מי נכח במעמד הנורא והנשגב? בפרפראזה על אימרה של ש"י עגנון, אפשר לומר: "שישים יהודים, אולי שישים רבים, היו נוכחים במעמד הר סיני. עשרה מיליון מהם הכרנו אנו". כולנו היינו שם, בתמונת המחזור המשותפת. כמו על האלטלנה, כמו בביתניה. לאיש אין זכויות יתר על התורה, שהרי כולם קיבלוה בצוותא חדא. ולא עוד, אלא שכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש כבר נאמר למשה בסיני.

התורה - עלינו לדעת - אינה שייכת לאיש. לא לסקטור מסוים, לא לבעלי כיפה או זקן. בתפיסתו של פרעה התורה שייכת רק לאנ"ש (אנשי שלומנו): "ל?כו? ע?ב?דו? א?ת ה' א?ל?קיכ?ם, מ?י ו?מ?י ה?ה?ל?כ?ים?" ומשה משיבו כהלכה: חג קבלת התורה הוא חגו של העם כולו: "ו?י??אמ?ר מ?ש??ה: ב??נ?ע?ר?ינו? ו?ב?ז?ק?נ?ינו? נ?ל?ך? ב??ב?נ?ינו? ו?ב?ב?נו?ת?ינו?".