לכאורה אפשר היה להיות מרוצים מההצהרות התיאולוגיות שהשמיעו ראשי הרבנות בישראל במהלך ביקורו של האפיפיור פרנציסקוס השבוע בישראל.
הרב לאו, למשל, הכריז: "אתה האפיפיור צריך להיות שותף לנו בחינוך לאהבת אדם. אלוהים ברא את כל האנשים כולם, את האנושות כולה. קרא למנהיגי דתות שייתנו יד ביחד לומר אין שנאה, אין עוול בשם הדת, קריאה שאין סיבה שלא כולנו נהיה שותפים לה. בביקורך כאן ראית חופש דת, יהודים מוסלמים ונוצרים יכולים לנהוג כאמונתם, מדינת ישראל מאפשרת זאת. כי אכפת לנו מכל אחד ואחת, מכל ברואיו של בורא עולם".
אלא שהפער העמוק שבין ההכרזות לבין התנהלותם של ראשי הממסד הדתי, הן ביחס ליהודים והן ביחס לנוצרים, מעורר אי-נחת עמוקה. מטריד לא פחות הפער בין המחויבות לצדק חברתי, לשלום ולסובלנות בין-דתית של האפיפיור החדש - לבין הקנאות הדתית שממשיכה לאפיין את "הרבנות מטעם" בישראל. כמה עצוב ומביך לחשוב שבהשוואה בין הרבנים הראשיים ושותפיהם לבין האפיפיור, דווקא האפיפיור קרוב יותר ברוחו לנביאי ישראל.
קשה שלא להתרשם שהרבנים הראשיים העדיפו לחבוט על חזה האחר, עיוורים לחשבון הנפש בו חייבים דווקא הם. דבריהם בדבר חשיבות המאבק בשנאה הניזונה מרגשות דתיים וחיזוק השלום נסבו בעיקר על הנושא החשוב של המאבק באנטישמיות תוך יצירת מצג יומרני של מחויבותם לחופש דת, חופש הפולחן, צדק חברתי ושוויון ערך האדם. בקשתו של הרב לאו מן האפיפיור ליזום כינוס בין-דתי וקריאה בינלאומית להיאבק בשנאה בשם הדת מעוררת תמיהה רבה. האם הרב לאו השלים כבר את חלקו והשמיע קריאה זו לצאן מרעיתו, למשל כנגד התופעה מעוררת הסלידה של יריקות ופגיעה בכמרים על ידי חרדים בירושלים?
האם, למשל, עמדו הרבנים הראשיים בדרשותיהם או בפרסומי הרבנות הראשית על הצורך בסובלנות וכבוד כלפי בני הדתות האחרות בישראל והבטחת השוויון לו הם זכאים בישראל? השקעתי זמן רב בחיפוש, באתר הרבנות הראשית ובגוגל, ולא מצאתי. אשמח להתבדות ולשמוע שאת דבריהם בזכות סובלנות, שיתוף פעולה בין-דתי וביעור השנאה לזולת בשם הדת, משמיעים הרבנים הראשיים לא רק באזני אורחים רמים מבחוץ והתקשורת הבינלאומית. ללא ספק, יוכלו הרבנים הראשיים להוכיח רצון טוב ואמינות אם יבטלו למשל את האיום על בתי מלון לשלול את תעודת הכשרות שלהם אם יעזו להציב לקראת חג המולד עץ אשוח לכבוד אורחיהם הנוצרים העולים לרגל.
לקראת ביקור האפיפיור התפתח מאבק חריף כנגד היוזמה להרחבת זכות התפילה של הנוצרים בחדר הסעודה האחרונה הסמוך לקבר דוד. היה מקום לקוות שהרבנות הראשית תצא בתמיכה נלהבת כמתחייב מעקרון חופש הדת בו הם התהדרו בפגישתם עם האפיפיור. במקום זה נסב הוויכוח על השאלה הקטנונית האם ניתן להתיר תפילת נוצרים חמש פעמים בשנה במקום פעמיים, ולא נשמע דברה של הרבנות כנגד הקולות והאיומים הרבים שתבעו לשלול מן הנוצרים את האפשרות לערוך תפילות בחדר הסעודה האחרונה לחלוטין, כיוון שהדבר פוגע כביכול בקדושת קבר דוד ובית הכנסת שפועל שם. כך הם פספסו הזדמנות היסטורית להציג מודל של סובלנות ופיוס. יתר על כן, סביר שמחווה כזו יכלה להיענות במחווה הדדית בדמות נגישות לארכיונים של הוותיקן הקשורים לתולדות העם היהודי, ולהשבת אוצרות שנשדדו מקהילות ישראל.
רב המקומות הקדושים והכותל, שמואל רבינוביץ', הטיף לאפיפיור על כך שהגיעה העת לשים קץ לעידן בו האמונה היתה "שורש למחלוקות, לשנאה ולכאב", וכי ירושלים היא המקום שבו "עלינו להתרומם מעל לכל מחלוקת". הוא לא סיפר שגרסתו לחופש דת היא מאבק חסר פשרות בתפילת נשות הכותל והפעלת המשטרה כנגדן, וכי שיטתו לסילוק מחלוקות היא כפיית דעתו על החולקים.
כאשר התגאה הרב הראשי לאו בחופש הניתן לכל הדתות, נשכחה ממנו כנראה העובדה שהוא מתנגד בכל תוקף להכיר דווקא בזרמים הלא-אורתודוקסיים ביהדות. מנכ"ל הרבנות הראשית, עודד וינר, אשר הנחה את קבלת הפנים, לא היה מוכן אף לכנות בתואר "רב" את ידיד נפשו של האפיפיור אשר הגיע כחלק מפמלייתו לביקור, הרב הקונסרבטיבי אברהם סקורקה.
צביעות והתחסדות רבנית
העובדה כי האפיפיור הזמין דווקא את הנשיא פרס ונשיא הרשות אבו-מאזן להגיע לרומא למפגש תפילה ולא את הרבנים הראשיים, אינה נובעת רק מחוסר המעורבת של הרבנים בתהליך השלום. היא נובעת גם מהידיעה שהרבנים הראשיים לא יסכימו להשתתף בתפילה כזו.
חשוב לפיכך לשמוע מה דעת הרבנים הראשיים דהיום על פסיקת קודמם, הרב הראשי לשעבר אליהו בקשי-דורון, לפיה "יש להיזהר מלעודד או מלסייע לקבוצות תיירים צליינים נוצרים לבקר ולעבוד עבודה זרה במקומות המקודשים להם" (תחומין יד 19). מה עמדתם ביחס לציווי לצטט פסוק ממשלי הקורא לחורבנן של הכנסיות כאשר עובר יהודי בצדן. וגם מה דעתם על פסיקת הרב שלמה אבינר, על סמך דברי הרמב"ם, המשמש אסמכתא להשוואת דין הנצרות לדין עבודה זרה: "בארץ ישראל מצווה לרדוף אחרי עבודת כוכבים עד שנאבד אותה מכל ארצנו. ואם מסיבות מסוימות איננו מקיימים הלכה זו עתה, ודאי שלפחות אין לסייע בידם או לתמוך באלו שהופכים את ארץ ישראל למקום עבודה זרה". איך הם מתמודדים עם הידיעה שסקרים ומחקרים מלמדים על זיקה סטטיסטית ישירה בין רמת דתיות בקרב הציבור היהודי בישראל לבין החזקה בעמדות השוללות שוויון זכויות לערבים אזרחי ישראל ומבטאות כלפיהם שנאה?
את כל אלה לא שמענו בדברי הרבנים הראשיים, והשאלה היא האם הם באמת מפנים עורף למורשת קשה זו, המטיפה לשנאה ונקמה בנצרות, והאם שינו דרכם והפכו למאמינים בחופש דת ושוויון לכל, או שמדובר, למרבה הצער והבושה, פשוט בצביעות והתחסדות.
הכותב הוא מנכ"ל עמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד