פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      חודר שריון: כך פוגע הקיצוץ באימון הטנקים בשיזפון

      במקום לבנות זירת לוחמה בשטח בנוי, מתרגלים בשריון בין ערמות של חול. בחיל ש"עשה היסטוריה" מתבוננים בדאגה לעתיד השרוי בערפל תקציבי אך מבטיחים: יש לכם על מי לסמוך

      טנקים של חיל השריון מתאמנים (דובר צה"ל)
      הם רוצים לנצח במלחמה הבאה (צילום: דובר צה"ל)

      קצין בכיר מזרוע היבשה הוזמן לפני כשבועיים לבסיס חיל השריון הדרומי בשיזפון כדי לעקוב אחר האימונים. "אנחנו רוצים לראות שתראה 'לש"ביה' (מתחם לחימה בשטח בנוי. א"ב) חדשה. המצאנו לש"ביית חול", סיפר לקצין הבכיר אחד ממפקדי הגדודים בשטח. "בואו תראו לי", השיב הקצין הבכיר שרכן מעל לתיקי התרגיל. "אני רואה כל מני ערימות חול", סיפר, "מוציאים נייר ומראים לי שרטוט של ערימות חול".

      ארמונות בחול

      "לקחנו דחפור ועשינו ערימות חול", ממשיך המג"ד לספר לקצין הבכיר, "יצרנו ביניהן רחובות. לנהג שצריך ללמוד לנהוג ברחוב צר ולבצע פנייה של 90 מעלות, ולנסוע רוורס בדבר הזה, ולמט"ק שצריך לכוון אותו ולתותחן שצריך להבין מה זו עמדת הצצה, מה זה חיפוי קדימה ואיך מתפצלים לסוגיה הטכנית - זה מספיק".

      "טוב, בואו ניסע ונראה במה מדובר", הציע הקצין בתוך ענן אבק, "נוסעים עם הג'יפ. אני מתקרב ורואה ערימות חול. אומרים לי 'עצור עצור. כנס לרחוב הראשי'. אני מסתכל. ואומר – מה, אתם רציניים? זו ערימת חול!'. זה מביך. אין לי כסף לבנות להם לש"ביה אז הם ממציאים. תראה, אנשים מבינים את המצב ויכולים לשבת על התחת, אבל ה'גנטיקה' שלהם זה להמציא. להגיד לך שזה טוב? שזה מה שאני רוצה? זה צה"ל המפואר? הקצין הבכיר מסביר שלמרות שהאימון מתבצע בצורה לא אידיאלית, הלוחמים מפיקים מכך תועלת ומעלים את רמת הכשירות.

      טנק מרכבה בו נמצא קצין שריון ראשי תת אלוף עופר צפריר ובתו ערבה. יולי 2013 (יח"צ , אמיר בוחבוט)
      מספיק כדי להבין מה היא עמדת הצצה. השריון מתאמן בחול (צילום: אמיר בוחבוט)

      בתקופה שאחרי מלחמת לבנון השנייה, נחשבו האימונים לפרח מוגן – משהו שלא מקצצים בו. אם תשאלו את הקצינים שבנו את ערימות החול, הם ימליצו לקצץ בכלי הרכב, בתשורות שניתנות במיליוני שקלים, בכלי אוכל חד-פעמיים שנרכשים בעשרות מיליוני שקלים בשנה. ולפני שעוצרים את טיסות האימון, שיעצרו את האחוזים הנוספים שנותן הרמטכ"ל לפנסיות. יש לא מעט סעיפים דקים במראה אך שמנים בתקציב שהצבא מסתיר ממשרד האוצר שם ניתן להתייעל. גם באימונים יש בזבוז: לפני מספר חודשים ביצעה יחידת "אגוז" של חטיבת גולני תרגיל בו לקח חלק טנק – בניגוד לצרכי האימון. מי אישר ליחידת החי"ר להשתמש בשעות המנוע הכול כך יקרות של הטנק במתווה תרגיל שאינו שייך לסטנדרט המבצעי של היחידה? יש קצינים שמכנים זאת אירוע "חמור".

      אבל תסכול איננו תכנית עבודה ובחיל השריון, שידע ימים מפוארים יותר, מבינים כי רלוונטיות היא שם המשחק בעידן של קיצוצים בתקציב וכשלים בניהול. "איפה חיל שריון? הוא במצב אופטימי", מסביר קצין בכיר בזרוע היבשה, "אם מגדירים אותי כמסייע או מסתייע (בלחימה. א"ב) זה לא מעניין. מי שלא רואה את השינויים בשדה הקרב הוא עיוור". הקצין צודק. אין עדיין תחליף לעוצמת האש של הטנק וליכולת שלו לתמרן בשטח הררי ומורכב בנוסף ליכולות הלחימה שלו בשטח בנוי.

      יש בדיחה בחיל השריון שקשורה לדיון השיבוצים בו ייבחר קצין שריון ראשי (קשנ"ר) הבא במקומו של תת-אלוף שמואל אולנסקי. "יש שלושה מועמדים להחליף את קשנ"ר: מח"ט גולני אלוף-משנה יניב עשור, תת-אלוף יוסי בכר שבקרוב יקבל דרגת אלוף ופיקוד על הגיס הצפוני, ואלוף פיקוד הצפון יאיר גולן. מדוע? כי שלושתם חי"רניקים למודי קרבות, שלא יכנסו לשום מקום בלי טנק. הם עושים את השירות הכי טוב לשריון. כשאנחנו רוצים להסביר למה השריון לא איבד את עולמו הם השגרירים הטובים ביותר", אומרים בחיל.

      התקציב כופף את תורת הלחימה

      מילים כאלו על המלכוד בו שרוי חיל השריון לא נשמעו מעולם בזרוע היבשה. "המציאות השתנתה", מסביר הקצין הבכיר, "אני מקצוען שמסתכל על האיומים והשינויים ומתוך הצרכים המשתנים ומשנה תפישות הפעלה. הכול כדי להפוך את החיל ליותר רלוונטי לאיומים". בזמן שבחילות ואגפים אחרים עסוקים בהשלכת רימוני עשן בתקווה שיסתירו את השומן התקציבי, בשריון הוציאו לפועל שינויים מרחיקי לכת בתורת הלחימה כתוצאה מהידוק החגורה.

      אחד השינויים הבולטים בתורת הלחימה של השריון, שנבע מתמורות בשדה הקרב העתידי, משיפור ביכולות הצליפה של הטנקים, ובאותה מידה מהצורך בצמצום הפעלת הטנקים היקרים, הוא פירוק היחידה הקטנה ביותר שפועלת באופן אוטונומי – מחלקת הטנקים – לטנקים שנלחמים באופן עצמאי. "במשך שנים אמרו בשריון שלא מפצלים מחלקת טנקים. אין דבר כזה טנק שפועל לבדו", הסביר הקצין הבכיר שמגדיר את המהלך כ"שחיטת אחת הפרות הקדושות בחיל".

      לפי תורת הלחימה שהיתה אורים ותומים בחיל, תמיד פעלו שלושה טנקים ביחד – כאשר כל טנק מספק לאחרים מידע על דיוק הירי שלהם. כיום, טנק מרכבה סימן 4 יורה לטווח של 3.5 קילומטרים בשיעורי פגיעה של 90% בפגז ראשון ו-98% בסדרת ירי. העובדה הזו לבדה הביאה לשינוי בתפיסת הלחימה, שכן אין כבר צורך בטנקים נוספים שישפרו את הדיוק. בנוסף, ירדה הסבירות של קרבות שריון בשריון בשדה הקרב העתידי והפך לנישה במכלול האימונים השלם, ולכן עצם הצורך באימון ירי כזה פחת. תא"ל אולנסקי הורה לכתוב תורת לחימה חדשה. בתחילה מפקדי השריון מרטו שיערות מההחלטה, אך מהר מאוד הבינו כי אם לא ישתנו - יישארו דוממים במערכה הבאה.

      "מי שבשם הקדושה ובשם תורת התותחנות לא יפצל את המחלקה - יישאר מאחור", הציג הקצין הבכיר את התפישה החדשה, "לוקח זמן להניע שינויים. בהתחלה אנשים תופסים את הראש. אבל אחרי עשר שניות הם אומרים 'וואלה, נכון'".

      מנסים לסגור פערים

      אלוף פיקוד הצפון, יאיר גולן, הציג לפני כשבועיים את שיטת ההפעלה החדשה בפני מפקדי חטיבות השריון שמבינים שהעולם השתנה. הוא הפך שטוח. נדבך נוסף בקיצוצים הוא קיום אימוני שריון גם מחוץ לבסיס בשיזפון – דבר שהיה בעבר בבחינת צלם בהיכל. כיום, מתקיימים אימונים בגליל, ברמת הגולן ובבסיס האימונים בלכיש – כמעט מבלי לשנע את הטנקים הכבדים לאורכה ורוחבה של הארץ – הכול כדי לחסוך בכסף.

      לכל הכתבות של "קצין איסוף"

      בחיל האוויר, לדוגמא, זה לא קורה. למרות שהחיל הכחול נדרש לבחון את נחיצות אימוני קרבות האוויר שפסו מן העולם, טייסיו עדיין רודפים אחד אחר השני בשמיים על חשבון תרגול כשירויות אחרות. והכסף ממשיך לזרום.

      בזרוע היבשה מודים כי השנתיים האחרונות לא הוסיפו כבוד ולא מקצועיות לחיילי המילואים. יש כל מני גורמים שטוענים שלהילחם זה כמו לרכוב על אופניים. בפדל הראשון אתה נזכר - בפדל השני אתה כבר נוסע. "קשקוש מקושקש", מסתער הקצין על המבקרים, "אנחנו שחקנו את הכשירות של יחידות המילואים. הן במצב לא טוב. יחידות שלא מתאמנות שנתיים הן בכשירות בינונית, אחרי ארבע שנים ללא אימון צריך ללמד הכול מחדש מבחינתי".

      קצין שריון ראשי תא"ל שמואל אולנסקי. (דובר צה"ל)
      לא חושש משחיטת פרות קדושות. תא"ל אולנסקי (צילום: דובר צה"ל)

      קצינים בשריון טוענים שהם לא מספיקים לסגור את הפערים שנוצרו בדרישות האימונים בשנת 2013, ולפתע נכפתה עליהם עצירת האימונים בשנת 2015. והפער עליו מדברים בשריון הולך וגדל, שכן חיילי המילואים לא מצליחים לשמור על רמת הכשירות שלמדו בשירות הסדיר שגם כך איננה בשיא שכן החיל שקוע עד צוואר בתעסוקה מבצעית ולא מגייסים חיילי מילואים להחליפו.

      "מה אני אגיד? אני לא אגן על המדינה? אני לא אעשה הכי טוב?", מאגרף הקצין את ידיו ומנסה להתנצל על רמת השיח, "זה סיפור מביך. לא נעים לדבר כך אבל זו האמת. אנחנו בחילות היבשה אומרים 'זה מה שיש ובואו נראה איך עושים הכי טוב שאפשר'". הקצין הבכיר מבין את הביקורת בציבור שלא מבין מדוע להשקיע כל כך הרבה הון בביטחון כשהוא מסתכל סביבו ורואה שהמצב הביטחוני יציב.

      החשש העצום בדרגי השטח של צה"ל הוא שהמלחמה הבאה תתפוס את הצבא לא מוכן. לא כשיר במאה אחוז. הקצין הבכיר נזכר בשיחה שערך עם מפקד פלוגה לאחר מלחמת לבנון השנייה. "'אני מ"פ חמש שנים ולא עשיתי אימון אחד על טנק לפני המלחמה', הוא סיפר לי. הייתה לו בעיה בטנק והוא לא זכר איך מטפלים בה. זה לא לרכוב על אופניים - זה מקצוע. מישהו היה מעז להגיד לרופא שבמשך חמש שנים הוא לא יתאמן ואז יתבקש לבצע ניתוח מוח? האם מישהו ממקבלי ההחלטות היה מוכן לשכב במיטה של רופא כזה? כי לא היה לו כסף?".