הסכנה: ירושלים בידי אבו מאזן

חגיגות איחוד ירושלים והעיר שחוברה לה יחדיו וכל הבלה בלה הזה, צריכים להזכיר לנו כי אם לא נבטל באופן מידי את חוק סיפוח ירושלים, שנחקק ב-1980 ביוזמת ראש הממשלה דאז מנחם בגין, מתוך חוסר אחריות מזעזע (ממש כפי שנהג בחוסר אחריות מזעזע בהחזרת כל סיני והרס כל היישובים), אנחנו עלולים לעמוד בירושלים בפני סכנה. הסכנה הזאת אמנם לא התממשה ב-34 השנים האחרונות, אבל עלולה בהחלט להתרגש על ראשינו כבר בבחירות העירוניות הבאות ב-2018: הסכנה לראש עירייה מטעם אבו מאזן.

נתחיל מהסוף, מהאיום המידי ומן ההמלצה העיקרית והמעשית שאני ממליץ: כנסת ישראל חייבת לבטל את חוק סיפוח ירושלים מ-1988 ולהחיל על מזרח ירושלים את הסדרי שטח c (או לחילופין, להקים עירייה מקבילה פלסטינית בעלת אחריות אזרחית על הפלסטינים בעיר), אחרת נהיה בסכנה איומה לאובדן השלטון הישראלי בירושלים.

מדובר בסכנה ביטחונית ומדינית, שאורבת לכולנו ממש מתחת לאף, למרות שאף אחד כמעט לא מדבר עליה: אם ישראל לא תעשה מעשה חקיקתי מידי, היא עלולה למצוא את עצמה תחת ראש עיר פלסטיני בירושלים כבר בבחירות הבאות. כל מה שנדרש לצורך זה הוא הנחיה מצד הרשות הפלסטינית ל-200 אלף תושבי מזרח ירושלים – פלסטינים עם מעמד של תושבי קבע ובעלי זכות ההצבעה למועצת העיר – ללכת לקלפיות ולהצביע בבחירות העירוניות הבאות ב-2018. וזאת בניגוד למנהגם מאז סיפוח ירושלים להחרים את הבחירות למועצת העיר ולראשות העירייה ולא להשתתף בהן כלל, למרות זכותם החוקית והמאושרת לעשות זאת.

אם אכן ילכו 200 אלף בעלי זכות הבחירה הפלסטינים במזרח ירושלים להצביע, אין סיכוי לשום מפלגה ישראלית להביס אותם. תושבי ירושלים הישראלים מפוצלים בין החרדים, הדתיים הלאומיים, החילונים, השמאלנים, הימניים, ואילו הפלסטינים ממזרח ירושלים עלולים בהחלט להיות מונחים על ידי הרשות הפלסטינית, בהנחיה אחת פשוטה: לכו להצביע למפלגה הערבית המאוחדת. וצריך להדגיש שכולם יתנהגו כאן לגמרי על פי החוק ועל פי כללי הדמוקרטיה.

כדי להבין את הדברים, בואו נעגל ונפשט את המספרים, ועדיין נהיה מדויקים: מספר המצביעים בבחירות האחרונות לעיריית ירושלים היה כ-200 אלף איש מתוך כ-500 אלף בעלי זכות בחירה. כלומר, כ-300 אלף בעלי זכות בחירה לא מימשו את זכותם להצביע, מתוכם כ-200 אלף פלסטינים. ראש העיר ניר ברקת זכה בבחירות משום שכ-100 אלף ירושלמים הצביעו בעדו. משמע, די ש-120 אלף פלסטינים בלבד ממזרח ירושלים, מתוך 200 אלף בעלי זכות הצבעה, ישמעו להנחיית הרשות הפלסטינית העתידית, ויממשו את זכותם החוקית להצביע בבחירות המוניציפליות הבאות כדי שיהיה לנו כבר בבחירות הבאות ראש עיר פלסטיני.

לא מאמינים? תמשיכו להיות עיוורים ולא להבין למה מתכוון נתניהו וממה הוא בדיוק פוחד כשהוא מדבר על סכנות המדינה הדו לאומית. מדינה דו לאומית למעשה יש בינתיים רק במקום אחד: בירושלים, למרות קירות ההפרדה. שם הסכנה הגדולה והמידית. אז מה צריך לעשות?

קודם כל וראשית לכל, לחוקק בכנסת חוק שיקבע חד וחלק כי סיפוח מזרח ירושלים בטל ומבוטל, וכי תחתיו יחולו על כל מזרח ירושלים ההסדרים החלים היום בשטח C ביהודה ושומרון: כלומר, שליטה ביטחונית ישראלית מלאה, ללא כל סיפוח פורמלי.

אחר כך אפשר יהיה לדון בהסדרים עתידיים כגון כינון עירייה פלסטינית מקבילה, שאליה יצביעו הפלסטינים. אם לא נעשה את זה (תרשו לי לחזור על האזהרה בפעם החמישית בערך במאמר זה, כי לא נראה שזה נכנס לראש לישראלים, עובדה שלא עשו שום דבר בעניין זה עד היום), עלולים למצוא את עצמנו נכבשים על ידי הפלסטינים בירושלים כבר בבחירות המונציפליות הבאות, ב-2018. ראו, הוזהרתם מאוד.

אני, כידוע אולי לחלק מכם, מתנחל בשומרון (ביישוב נופים, רבע שעה מאריאל, לכיוון גינות שומרון). אבל אם הידיעה הבלתי תאומן שפורסמה אתמול, יום רביעי, ב"הארץ", נכונה, אז כל ההתנחלות בארץ ישראל בסכנה.

כי כן, אם יש רשעים כאלה בהתנחלויות, ואם הם עוד מלווים בשיתוף פעולה נואל ומטומטם של משטרת ישראל והשב"כ וצה"ל, אז אולי גם ההתנחלות בארץ ישראל נדונה חס וחלילה לפינוי ולגירוש בנוסח ימית וגוש קטיף, חס וחלילה, חלילה וחס. כי אם יש רשעים כאלה, שדואגים לעצור ילדות פלסטיניות שעברו ליד חוות מעון, משום שאכלו דובדבנים מן המטע, אז אולי הלך עלינו, על כולנו. אם זו הרמה המוסרית שלנו, אין לנו תקנה.

בואו תקראו את לשון הידיעה מאת חיים לוינסון: "צה"ל והמשטרה עצרו אתמול לחקירה ארבע ילדות פלסטיניות מהכפר טובא שבדרום חברון, בנות 11, 13, 14 ו-15, בטענה שאכלו דובדבנים מעץ בהתנחלות. התקרית התרחשה בסביבות השעה 10 בבוקר. הילדות, שאחת מהן חירשת-אילמת, עברו במטע הדובדבנים של ההתנחלות חוות מעון בדרכן הביתה מבית הספר. עם בואם של החיילים למקום, כדי ללוות את הילדות לביתן, טענו המתנחלים כי הן אכלו פירות מהמטע ודרשו מהחיילים לעצור אותן על גניבה. החיילים החליטו לעכב את הילדות לחקירה, זאת למרות ששתיים מהן אינן בנות עונשין בשל גילן ומצבן המנטאלי".

הידיעה עוד נמשכת ועיקרה כי שתיים מהילדות שוחררו ושתיים עוכבו לחקירה מתמשכת במשטרה. ועוד מציינת הידיעה, כי חיילי צה"ל נוהגים ללוות יום יום את הילדות לביתן בגלל התנכלויות בלתי פוסקות של המתנחלים.

ואני אומר: אם זה נכון, תפונה חוות מעון-סדום לאלתר. אם זה נכון, ואם ראשי המתנחלים לא מתנערים מכל זה, כל ההתיישבות בסכנה. עד כדי כך? כן, עד כדי כך. כי רשעות אישית יוצאת דופן יכולה להביא על כולנו אסונות כבדים. איך אפשר להיות כל כך ערלי לב? ואיך אפשר אגב לשכוח למשל את הפסוק התנ"כי, שעל פיו, כשאנחנו באים למטע או לכרם, אנחנו רשאים לאכול מן הפירות ובלבד שלא נכניס לכלינו או לכיסינו ("כי תבוא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תיתן"). אז אם גם את המצוות אתם לא יודעים לקיים, מה אתם שווים בכלל? איך אפשר להיות כל כך אטומי לב? איך אפשר להתנכל לבנות צעירות בקמצנות אכזרית כל כך, ולהתנכל להן בכלל, עד שצה"ל נדרש ללווות את הבנות בדרכן מבית הספר.

אתם מגעילים את ההתנחלות, אתם מטמאים את יישוב ארץ ישראל, קמצנים גזענים שכמוכם.

א. ישעיהו וכל שאר נבואות הטבעונות

ריכזתי למענכם ולמעני חלק מפסוקי התנ"ך המעידים כי התנ"ך במהותו הוא טבעוני וכי אחרית הימים העתידית היא טבעונית, כמובן, למרות הפסוק המפורש בתורה שבו מתירים לנו לאכול בשר:

"כי תאווה נפשך לאכול בשר בכל אוות נפשך תאכל בשר", שגם הוא טריקי למדי בניסוחו. שימו לב "בכל אוות נפשך תאכל" – משמע, תאכלו רק כאוות נפשכם, ואם נפשכם לא תתאווה לבשר, הרי ממילא אולי לא תאכלו בשר כלל. כי כשהארץ תימלא דעת ה', תתרחקו פשוט בנפשכם מכל תאוות בשר.

אני זוכר את הטריפים המופלאים שלי: מעולם לא רציתי לאכול בהם שום דבר. רק פה ושם לשתות מים, ופה ושם פירות באחרית הטריפ. אבל בשר?! ממש בכלל לא. זה היה בהחלט משהו שעורר סוג מסוים של תיעוב.
אז הנה כמה פסוקים מן התנ"ך המעידים שהתנ"ך הוא מאוד בעד טבעונות, חלקם כבר ציטטתי וחלקם חדשים:

א) ישעיהו, נבואת אחרית הימים בפרק י"א, אולי הפרק היפה ביותר בתנ"ך, על אחווה מוחלטת בין בני האדם ובין החיות, שגם הן יפסיקו לטרוף ולאכול בשר וייהפכו באחרית הימים לטבעוניות: "ואריה כבקר יאכל תבן". הנה הפסוקים האלוהיים עצמם:

"וגר זאב עם כבש
ונמר עם גדי ירבץ
עגל וכפיר ומריא יחדיו ונער קטון נוהג בם
ופרה ודוב תרעינה
יחדיו ירבצו ילדיהן
ואריה כבקר יאכל תבן
ושיעשע יונק על חור פתן
ועל מאורת צפעוני
גמול ידו הדה
לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קודשי
כי מלאה הארץ דיעה את ה'
כמים לים מכסים".

היש יפה מזה בעולם כולו? בכל הכתבים כולם? בכל היצירות כולן? אין.

ב) ספר דניאל, פרק א': דניאל מבקש לא "להתגאל בפת בג המלך", עם כל בשרי המלך, ולתת לו ולשאר הילדים העבריים צמחים ומים בלבד (או בלשונו: "וייתנו לנו זרועים ונאכלה ומים ונשתה"), ואכן אחרי עשרה ימים הם נראים הרבה יותר טוב מכל הנערים האחרים, מכל העמים, המתגאלים בבשרים הכבדים של המלך: "ומקצת ימים עשרה נראה מראיהם טוב ובריאי בשר מן כל הילדים האוכלים את פת בג המלך". וואחאד המלצה על טבעונות.

ג) הפסוקים מלאי החמלה והאהבה על המשיח העתידי, שמתעללים בו והוא לא פותח את פיו. ולמי מדמיין אותו ישעיהו? לשה שמובילים אותו לטבח ולכבשה שגוזזים את צמרה והיא שותקת לא מוחה: "ניגש והוא נענה ולא יפתח פיו כשה לטבח יובל וכרחל לפני גוזזיה נאלמה ולא יפתח פיו". מי לא יבחין שיש כאן רגישות מוחלטת ואהבה מוחלטת לבעלי החיים התמימים שאנחנו שוחטים.


ד) אלוהים מודיע (גם זה בישעיהו) כמה הוא מתעב את קורבנות בעלי החיים: "למה לי רוב זבכיכם יאמר ה' שבעתי עולות אילים וחלב מריאים ודם פרים ועתודים לא חפצתי". כן, גם אלוהים נעשה טבעוני בתנ"ך, אבל הדתיים נשארו עוד בשלב אהבת הבשר של אלוהים.

וכבר אמרתי: התנ"ך התחיל בגן עדן ההוא, שבו אכלנו מן הצומח בלבד, והוא מסתיים בגן העדן העתידי המובטח, העדן העתידי שבו נחזור ונאכל מן הצומח בלבד.

ב. בזכות מה תיכנס אגי משעול לגן עדן?

והנה, אגי משעול, שהיא אוהבת נפלאה ומרחמת נפלאה של בעלי חיים, ומטבע הדברים, טבעונית (או צמחונית) בעצמה. הנה שיר שבו היא מונה כמה מבעלי החיים שהצילה. והיא יודעת שרחמיה על בעלי החיים האלה (הכלב הפירניאי הלבן ועוד כמה כלבים עזובים, חתולים מורעבים, וגם אנפה אחת ועכברים וקיפוד – ממש דוליטלית הרופאה) הם הזכות העיקרית שתעמוד לה בכניסתה לגן עדן. גם אני ממליץ. הנה השיר:

אגי משעול / העלייה לשמיים

כשעליתי השמיימה
ופתחתי את השער בהיסוס
לא אמגושים זהרו שם ב??פ?נ?ים
רק פירינאי עצום לבן פרווה
רבץ על כרית הכבוד
וסביבו כל פרוטרוט החיות

הפודל מצער בעלי חיים היה שם
והמעורב מהדרך לרחובות
וזה העזוב בתחנה של יבנה
ולא רק
דורות של חתולים שהשיבו נפשם
בערכת הקטלי הקבועה במכוניתי
גורי שפלת החוף
אנפה אחת קפואה שייבשתי בחורף
עם פן
עכברים שהחזרתי מן הבית לשדה
עכבישים שהצלתי ממטאטא
של עוזרת
וקיפוד שעם פינצטה פליתי
קרציות מתוך גופו
כולםן, כולם היו שם
ורוך הפירינאי וחסד עיניו
מילאו את החיות וההיכל
אף מילה לא היתה בעולם
פסו פסו
כולן
ורק אהבתי ציטטה את אהבתו
ראשי נח עולמית על פרוותו.

(מתוך "מבחר וחדשים", הצאת הקיבוץ המאוחד 2003)

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד