היום שאחרי קריסת שיחות השלום

ירדן היא פלסטין

הסכסוך בין ישראל לפלסטינים איננו על פיסת אדמה, אלא מקורו במאבק בין ציוויליזציות שלא ניתן ליישב. כעת, אחרי שהשיחות קרסו, צריך לספח את הגדה ולהמתין שממלכת ירדן תיפול

  • תהליך השלום
פרופ' אריה אלדד

כשהיינו צעירים ותמימים, וניצחנו (במחיר איום) במלחמת יום הכיפורים, כתב המשורר חיים חפר את השורה הבא: "אני מבטיח לך ילדה שלי קטנה, שזו תהיה המלחמה האחרונה".

התבגרנו מאז. התפכחנו. אנו יודעים ש"מלחמה אחרונה" תהיה רק אם חלילה נובס. כי בכל פעם שאנו מנצחים - שבים הערבים, אחרי שנה או עשר, ומנסים להשמיד אותנו. מי שחושב שהסכסוך הישראלי-ערבי הוא סכסוך טריטוריאלי סובל מתסכול הולך וגובר, משום שכל הניסיונות להשיג פתרון טריטוריאלי בנוסח "חלוקת הארץ" ל"שתי מדינות" אינו מביא שלום, אלא מלחמה חדשה וגל טרור נוסף. רק מי שמבין שהסכסוך הוא מלחמת דת, "התנגשות ציוויליזציות", כפי שהגדיר זאת סמואל הנטינגטון, מבין כי שום קו גבול על המפה אינו יכול לפתור אותו.

וכך גם ביחס למאבקם של נאמני ארץ ישראל באלו הרוצים למסור חלקים מן המולדת שלנו לערבים. ניצחנו בקרב - לא הכרענו את המערכה.

טוב לדעת (תוכן מקודם)

איסטנבול פתוחה - מרחק שעה מפתרון טבעי וקבוע להתקרחות נשית

חברת איילת גייר
לכתבה המלאה
"לא אלמן ישמעאל". הפגנה בקוראת להטלת חרם על ישראל בירושלים (צילום: אורי לנץ)

יש בתוכנו השוגים באבחנת אופי הסכסוך וממשיכים לנסות לרשום לו את תרופת "חלוקת הארץ". יש בתוכנו שאינם תמימים, או טועים, אלא הם פשוט אויבי ישראל מבית, שמתוך שנאה עצמית חולנית, מתוך שהם יודעים ש"מדינה פלסטינית יכולה לקום רק על חורבותיה של מדינת ישראל" (יצחק רבין. מתוך ספרו "פנקס שירות") רוצים לראות בחורבנה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. הם שואפים להקים כאן מדינה ערבית, מדינה דו-לאומית, מדינת כל מסתנניה - לא חשוב, העיקר שלא תהיה כאן מדינה יהודית. אלו הם שונאי עצמם, שונאי יהדותם, שונאי זהותם. משום שאחרי אלפי שנים של שנאת יהודים התעקם מוחם לחשוב שאם כולם שונאים אותנו - כנראה שאנחנו ראויים לשנאה. כל אלו ימשיכו לחתור להשגת מטרתם.

ולפיכך, נאמני ארץ ישראל אינם יכולים לשקוט ולנוח עם קריסתן של השיחות בתיווכו האובססיבי של ג'ון קרי. השמאל הישראלי לא ישקוט ולא ינוח. לא אלמן ישמעאל, ויש לערבים משת"פים רבים מבית. אלו ינסו לנהל מגעים חשאיים מאחורי הקלעים (נוסח תהליך אוסלו), או גלויים בלי רשות וסמכות, אבל באורח שעלול לחייב את ישראל בעיני הקהילה הבינלאומית (וזו, אגב, תכניתו של שמעון פרס לאחר שיסיים את כהונתו כנשיא). אם בדרך הבגידה הגלויה והבוטה בדמות קריאה לחרם כלכלי-תרבותי או אקדמי על ישראל, או בנוסח המתוחכם של "הקרן החדשה לישראל" המממנת גופים שבמסווה של "ארגוני זכויות אדם" פועלים לדה-לגיטימציה של מדינת ישראל. אם מצד אלה המגייסים את כספן וקולן באו"ם של מדינות זרות - בעיקר באירופה ובצפון אמריקה, כדי להכניע את ישראל, משום שהבינו מזמן שבקלפי הדמוקרטית בישראל הם מהווים פחות מרבע מן היהודים בארץ. אין סיכוי שהשקפת עולמם תנצח ולכן הם מצפצפים על רוב עם ישראל ומנסים להורידו על ברכיו.

שלא יעבדו עליכם

כל אויבי-ישראל-מבית לא ישקטו ולא ינוחו. כל אחד בשיטתו, בדרכו ובאמצעיו. וככל שהשמאל הישראלי קטן והולך - גדלה יומרתו לכפות את רצונו על הרוב. ולפיכך גם מותן הצפוי מראש של שיחות קרי, ועל אף כישלון ההחייאה של ציפי לבני בפגישתה עם אבו מאזן - אנו צפויים להמשך ניסיונות: בתיווך טורקי של ארדואן כחלק מ"הפיצוי" הישראלי על כך שהרגנו את המחבלים על המרמרה, או כ"מהלך חד-צדדי" של נתניהו, או כ"הסדר ביניים" בנוסח יוסי ביילין. כל אלו שבים ומנסים להלעיט את ישראל בתרופת חלוקת מערב הירדן לשתי מדינות תוך שהם מתעלמים מכך שהם טועים באבחנת המחלה ורושמים תרופה טריטוריאלית למחלה אידיאולוגית ודתית.

ממזרח לנו שוכנת "ממלכת ירדן" שהוקמה על שלושה רבעים מ"הבית הלאומי" שהובטח לעם היהודי בהצהרת בלפור ובהחלטת חבר הלאומים. 80% מאוכלוסייתה הם פלסטינים על פי הגדרתם. ולפיכך, כפי שאמר המלך חוסיין: "ירדן היא פלסטין ופלסטין היא ירדן". הארץ כבר חולקה. יש מדינת לאום לפלסטינים ושם ימצאו ביטוי לשאיפתם להגדרה עצמית. מלחמות דת הן מחלה כרונית. אין להן ריפוי - יש רק טיפול.

התכנית הזאת - "ירדן היא פלסטין" אינה מקורית שלי ואינה חדשה. אלא שהיא רלוונטית היום יותר מאי פעם על רקע התהפוכות והמהפכות המכונות "אביב ערבי". כאשר יסיר הרוב הפלסטיני בירדן את המשטר ההאשמי (שיובא עליהם בידי הקולוניאליזם הבריטי בשנת 1922), תהפוך ירדן לא רק למעשה כי אם גם להלכה למדינת הלאום הפלסטיני.

מי שיישאר יקבל שירותי סעד ובריאות, אבל לא זכות הצבעה (צילום: יותם רונן)

על ישראל להחיל את החוק והמשפט הישראלי על יהודה והשומרון (כפי שעשתה בחוק ירושלים או חוק רמת הגולן). כדי לא להפוך בצעד זה את ישראל למדינה דו-לאומית (כפי שמאיימים עלינו אלו התובעים מסירת שטחי מולדת כדי שתקום עליהם מדינה פלסטינית) צריכה ישראל לאמץ את הנוסחה שהציעה "הוועדה המיוחדת של האו"ם לפלסטינה" (UNSCOP, הוועדה שפעלה בארץ בשנת 1947 והציעה את הטיוטה להחלטת העצרת הכללית בכ"ט בנובמבר). הוועדה הזו, שהציעה את הקמת מדינה יהודית ולצדה מדינה ערבית, הסיקה כי במדינה היהודית העתידית יחיו שישה מיליון יהודים לצד 450 אלף ערבים, ולכן יש להפריד בין אזרחות לתושבות.

הם הציעו שהערבים במדינה היהודית יהיו תושביה ואזרחי המדינה הערבית. אף ערבי לא יאלץ לעזוב את ביתו בניגוד לרצונו. הם יזכו למעמד קבע של תושבים ולזכויות דומות לאלו של ערביי מזרח ירושלים (תושבים שאינם אזרחים). הם יהיו זכאים לחינוך, שירותי בריאות וסעד, וביטחון. הם יהיו חייבים בתשלומי מסים וקיום שאר חוקי המדינה. הם יוכלו להצביע לרשויות המקומיות שלהם, אך אם ירצו להצביע לפרלמנט - לא יצביעו לכנסת אלא לפרלמנט בעמאן.

הכותב הוא יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי

מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully