פיגוע הירי שהתרחש בשבת החולפת במוזיאון היהודי בבריסל, שהוא ביטוי לתהליך האנטישמיות השוטף את אירופה בשנים האחרונות, צריך להציב על סדר יומנו שאלה נוקבת: האם מדינת ישראל הופכת להיות המקלט הבלבדי, שלא לומר הגטו של העם היהודי? האם תקוותנו בת האלפיים ומשהו, "להיות עם חופשי בארצנו", סותרת את רצונו של כל אינדיבידואל מאיתנו להיות יהודי חופשי בכל מקום שבו הוא נמצא?
בחיבורו "האוטואמנציפציה", שפורסם בראשית 1882, תיאר ד"ר יהודה לייב פינסקר את השנאה כלפי העם היהודי המפוזר באירופה, שנאת הזר. היהודים הם אומה מתה?חיה, "רוח רפאים", משום שהם חסרי מולדת ועצמאות, ולכן נראים מוזרים וזרים. פינסקר, רופא במקצועו, איבחן כי זה הגורם ל"יודופוביה" שהאירופאים פיתחו כלפיהם ובעקבותיה ביטויי האנטישמיות. הפרוגנוזה -"אוטואמנציפציה", שחרור עצמי.
הפתרון: הקמת מדינה יהודית, שרק בה יזכה כל אדם לקבל את הכבוד האישי המגיע לו. 132 שנים אחרי פינסקר, נרצחו עמנואל ומירה ריוה בבריסל.
בפיגוע נהרגה אישה צרפתייה ואדם נוסף נפצע באורח אנוש. עמנואל ומירה, כמו הנפגעים הנוספים, היו תיירים ככל התיירים. באורח טרגי, העובדה שדווקא ישראלים נהרגו בפיגוע סייעה להסיט את תשומת הלב מתהליך השיבה של שנאת היהודים השוטף את אירופה בעשר השנים האחרונות, ולמצב אותו כאירוע של "אנטי?ישראליזם", שהוא די פוליטיקלי קורקט באירופה.
להיות אנטי ישראלי זה מאוד באופנה
ואתם תגידו, ספרי לנו משהו חדש.
"אין מקום להתלונן על יחסם של המוסדות הממלכתיים אלינו", אומר רפאל ורנר, נשיא הארגונים היהודיים דובריי פלמית. ורנר, שהגיע עם ראשי הקהילה היהודית מבלגיה כדי להשתתף בלוויית הזוג ריוה שהתקיימה אמש, מדבר על קשר נוח ויחס נעים ותומך מצד השלטונות, "אבל".
ה"אבל" מתייחס לאווירה בתקשורת וכן, גם להתבטאויותיהם הפרו?פלשתיניות של כמה מהשרים בממשלת בלגיה. אווירה שבה מעשי הטבח של אסד בסוריה אינם זוכים להתייחסות, ואילו היתקלות בין צה"ל לפלשתינים זוכה לכותרות. אווירה שבה מגיעים נציגי פורום של אזרחים, שהם במקרה יהודים, לשר החינוך כדי לדבר על בעיה ספציפית, מקומית, והוא חוזר ושואל אותם - אבל מה יהיה עם הסכסוך הישראלי?פלשתיני.
זה לא מודרני להיות אנטישמי, אבל להיות אנטי ישראלי זה מאוד באופנה.
גם הברון ג'וליאן קרנר, ראש הקונססטואר - ארגון הגג הדתי של יהודי בלגיה - מודאג. "כשאני קורא את העיתונים, אני רואה בהם דברים שלא נכתבו לפני שלושה וארבעה עשורים", הוא אומר. קרנר נולד לתוך מלחמת העולם השנייה, הסתתר עם משפחתו מפני הנאצים במהלכה, ואחריה גדל בעיר שבה משפחתו היתה המשפחה היהודית היחידה. במשך עשרות שנים יכול היה לציין אולי הערה אחת ששמע על יהודי. זו היתה תקופה שאנשים ידעו מה קרה, ולא דיברו סרה ביהודים. עכשיו הוא רואה בעיתון את המילים המוכרות. "האנשים האנטי ציוניים", הוא אומר, "משתמשים באותן מילים שבהן נהגו להשתמש נגד היהודים".
מי שזוכר מה היה סופם של הגטאות, יודע. מדינת ישראל חייבת להילחם מלחמת חורמה על זכותו של כל יהודי לחיות ללא מורא בכל מקום שבו יחפוץ.