עכשיו, כשנדמו תרועות הפסטיבלים, יש מקום לנסות ולהבין את פשר תופעת הניצחון של מכבי תל אביב והגל התקשורתי והעממי ששטפו את המדינה. ואני לא מדבר על המשחק עצמו. בתור אירוע ספורטיבי היה נחמד לראות אנדרדוג מדלג משוכה אחרי משוכה. זה מה שיפה בספורט, והשחקנים עשו את זה בדיוק על פי ספר המתח של כל חובב ספורט אמתי - שהוא לאו דווקא אוהד של מכבי.
אבל מה לכל הרוחות הקשר בין הניצחון במילאנו למדינת ישראל? בין טייריס רייס לעם ישראל? אני בהחלט מוכן לקנות את הקשר של רייס לתל אביב העיר, כי זו קבוצה תל אביבית ותל אביב היא עיר בינלאומית, אבל התשפוכת הלאומית שירדה על ראשם של שחקני הקבוצה חרגה לא רק מן הטעם הטוב אלא הוציאה שם רע לטעם הרע.
לשחקנים מגיעה טפיחה על השכם ובונוס כחלק מהביזנס ששמו מכבי תל אביב, אבל בשם אלוהים תוציאו את אלוהים מהתמונה. והוא לא שמעון מזרחי. זה אפילו לא דיוויד בלאט. גילוי נאות: אני מאלו המתעב את מכבי תל אביב (לא את השחקנים כמובן, הם שייכים לעולם הספורט ובמקרה הם במכבי. אלא את ההנהלה ובעיקר אני מתעב את ה"מכביזם" שהוא תמצית השמאלץ הלאומי). אני בהחלט מבין את פרץ השמחה של ציבור המטורטר ומוכה הפרשיות שסתם מחפש בלגן קולקטיבי בכיף. אבל קצת פרופורציות רבותיי. תוציאו מהרפרטואר את עם ישראל, מדינת ישראל, דגל ישראל ושמע ישראל.
זוכר אותם מהמגרש בגן שמואל
לפני הרבה שנים צפיתי במשחק כדורסל בקיבוץ גן שמואל בין הפועל המקומית למכבי תל אביב. אריה לנדסמן, שחקן בכיר בקבוצה שאירחה, סיים את חליבת הערב רק כמה שעות לפני המשחק והגיע שמח וטוב לב למגרש. שימי ריגר אימן את גן שמואל, והיה איתם שחקן אמריקני גבוה שלמד עברית באולפן ושיחק פעם בקולג'. בניצוחו של הרכז גל קנז זו הייתה קבוצה לא רעה, כזאת שנושקת לליגה העליונה.
המשחק היה גמור מהרגע שבו הוא החל. הכוונה הייתה ליהנות מכל רגע, אלא שהחבורה המכביסטית שהגיעה עם השחקנים (אני זוכר רק את שמלוק ושמעון מזרחי) הסתובבה על הקווים כמו תרנגולים, יורדים על השופטים בטון אדנותי ללא הפסק, מתווכחים עם המזכירות על דקות ושניות. נראה שהם השקיעו מאמץ גדול יותר מן השחקנים. כולה קבוצת-קיבוץ, אז מה הפוזה הזאת שלכם?
כעבור שנים התגלגלתי להיות העורך הראשי של כתב העת מוניטין. שמעתי שמועות ורכילויות על האורח שבו מטפלים אנשי מכבי בשופטים שמגיעים לשפוט במשחקי גביע אירופה ואמרתי "יאללה, אם יש חומר אז נעשה גם סדר וגם צדק". דיברתי עם אריה מליניאק ואריק הניג. כסף יהווה בעיה למימון התחקיר, אמרתי להם. רק תביאו סחורה ונהרוג את התופעה הזאת כשהיא כבר לא כל כך קטנה. שעוני הרולקס והפרוות החלו לטפטף להיכל שנצבע בנובורישיות צעקנית. משה דיין עשה עליהם את הסיבוב הפוליטי שלו - ומכבי עשו עליו את הסיבוב הלאומי שלהם תוך כדי שהם כן לוקחים שבויים והורגים את הליגה.
כך או כך, אחרי זמן מה התחקיר מת והמכביזם נשאר חי. לא רק במכבי, אלא במדינה כולה. השבוע הוטבלו קורבנותיו בבריכה שבכיכר רבין. האקסטזה נהדרת, הסיבה קצת פחות.
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד