פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "לאחד את העם"? התרגילים המלוכלכים במרוץ לנשיאות

      איך גילה סילבן שלום שלא ירוץ לנשיאות? איך השנאה של נתניהו לריבלין מסייעת לו? מה הקשר בין לפיד למורה של עדי קול מהתיכון? לכל שאלה תשובה, בטור השבועי של כתבנו הפוליטי

      השבוע היה שבוע של פוליטיקה נמוכה במיוחד. קשה היה שלא לשים לב לפער העצום בין ההצהרות של המועמדים לנשיאות על "הצורך לאחד את העם" (מאיר שטרית ודוד לוי), "לייצג נאמנה את הפסיפס הייחודי של אזרחי ישראל" (פואד) או "לעשות את בית הנשיא לבית השותפות, ההבנה וההידברות" (ראובן ריבלין), לבין האופן שבו המועמדים מנהלים את המרוץ לתפקיד הנשיא: שכירת חוקרים פרטיים, תדרוכים נבזיים וספק שקריים על עברם של המועמדים, סרטונים עילגים ומשמיצים, וכל תרגיל מלוכלך אחר שהוא עלבון לדמוקרטיה הישראלית, שממילא ראתה ימים יפים יותר. בעוד שלושה שבועות יוכתר באופן רשמי נשיא או נשיאה. החגיגות יהיו גדולות, וסביר להניח שההליך יהיה גם דרמטי ומותח. רגע לפני שיתיישב הנשיא הנבחר על הכיסא, כדאי שיהרהר היטב בתרומה השלילית שהייתה למרוץ הזה על האופן שבו הציבור תופס את מוסד הנשיאות, שגם כך מעולם לא נחשב לנחוץ במיוחד.

      מי ביקש רשות משלום לתמוך בריבלין?

      על החלטתו שלא להתמודד למד סילבן שלום מאתר האינטרנט של ישראל היום. ביום שני השבוע נפגשו שלום ונתניהו בביתו של ראש הממשלה. שלום לא הוזמן להיכנס פנימה, ואחרי שיחה בפטיו הוא הבין שהסיכוי שיקבל את תמיכת נתניהו נמוך. אתמול, באתר העיתון המזוהה עם ראש הממשלה, הוא קרא שנתניהו לא תומך במועמדותו, ובישר לכתבים במהלך ארוחת צהריים במזנון הכנסת כי אפסו הסיכויים שיתמודד. להתרחשויות במזנון קצב מסחרר. הידיעות על כך שלא יתמודד יצאו לתקשורת פחות או יותר כשהיה במנה הראשונה. כשסיים את המנה העיקרית כבר ניגשו אליו חברי כנסת כדי להשתתף בצערו על שלא ישתתף במרוץ.

      כך, למשל, הגיע זאב אלקין, שהיה אמור לעמוד בראש המטה של שלום, לשולחן שבו ישב וביקש אישור לתת את חתימתו לריבלין. סילבן אישר, ואלקין מיהר להעביר את חתימתו ממחנה שלום למחנה ריבלין, יחד עם מירי רגב. נתניהו לא ראה זאת בעין יפה והביע את אכזבתו מהמהלך באוזני אלקין. כמו כן, הוא ביקש מכמה מבכירי הליכוד, ובהם שר הביטחון משה יעלון, שלא להתבטא בעניין הנשיאות עד להודעה חדשה. אם זה היה תלוי בו, הוא היה מעדיף, כהרגלו, לחכות עד לדקה ה-90. אולי הוא יצליח בינתיים לגרד איזה מועמד. דוד לוי, הרב לאו, יעקב נאמן – פרט לאחמד טיבי, נדמה שנתניהו ואנשיו גיששו השבוע אצל כל בעל תעודת זהות כחולה מעל גיל 18.

      בינתיים, נראה שנתניהו בעיקר מביך את עצמו. אחרי שיוזמתו לדחות את הבחירות לנשיאות או לבטל את המוסד ירדו מהפרק, נראה שעכשיו גם הניסיונות שלו למצוא מועמד חלופי עתידים להסתיים ללא הצלחה יתרה, ואם הבחירות היו נערכות היום, סיכויו של ריבלין להיבחר לתפקיד היה הטוב ביותר. בזמן שדוד לוי שוקל ומתלבט ומחכה וממתין, חברי הכנסת לא עוצרים את נשימתם, וממשיכים לחלק את החתימות ליתר המועמדים. אתמול, באחת ההתייעצויות שקיים נתניהו, שמו של לוי אפילו לא עלה, ונראה כי מועמדותו כבר לא רלוונטית.

      מי הדמות המפתיעה שעוזרת לשאמה הכהן?

      השנאה היוקדת של ראש הממשלה ליו"ר הכנסת לשעבר יצרה כמה מצבים מוזרים במיוחד. השבוע, למשל, ניסה חבר הכנסת חיים כץ, העומד בראש המטה של ריבלין, לתאם פגישה עם נתניהו בניסיון אחרון ליישר את ההדורים בין ראש הממשלה ובין מי שככל הנראה יהיה נשיא המדינה הבא. נתניהו התלבט ארוכות, ובסוף הודיע לכץ כי יחליט אם הוא מוכן לפגוש את ריבלין רק בשבוע הבא. ההתנהלות של נתניהו עושה שירות מצוין לריבלין, המצטייר כקורבן וזוכה לאמפתיה ההולכת וגוברת משבוע לשבוע. כנראה, כשהמרוץ הופך לאישי מדי, גם שיקול הדעת של בכירי הפוליטיקאים משתבש.

      אם כבר בסיטואציות ביזאריות עסקינן, המכורים לפוליטיקה בוודאי זוכרים את הדם הרע שזרם בקדנציה הקודמת בין חיים כץ ובין כרמל שאמה הכהן. לא היה מדובר ביריבות פוליטית רגילה, אלא בשנאה הדדית, פומבית, כזו שיצאה מהתחום הפוליטי ועברה לתחום האישי. למרבה האירוניה, חיים כץ, העומד בראש המטה של ריבלין ומתרוצץ במרץ כדי להשיג בשבילו כל קול, עוזר דווקא לאותו כרמל שאמה, שהוא הבא בתור ברשימת הליכוד לכנסת. אם ריבלין ייבחר ויפנה את מקומו בכנסת, שאמה יהיה זה שייכנס במקומו.

      ישיבת ממשלה 10 בפברואר 2013 (מערכת וואלה! NEWS , מרק ישראל סלם / ג'רוזלם פוסט)
      נתניהו ושלום (צילום: מרק ישראל סלם, ג'רוזלם פוסט)

      כמה מילים נוספות על שלום: מבלי לזלזל בהסבריו של שר האנרגיה והמים, נראה שקל לו יותר לסגת מהמרוץ על רקע חוסר התמיכה של נתניהו מעל רקע הפרשיות שבהן נקשר שמו בחודשים האחרונים. יתרה מזאת – יש כשל לוגי מסוים בטענה שסילבן זקוק לתמיכת נתניהו כדי לרוץ. הרי עד שהתפרסמה התלונה נגדו, הוא ידע היטב שנתניהו לא צפוי לתמוך בו, וכי לכל היותר לא יפעל נגד בחירתו, ובכל זאת עמד להודיע על התמודדות. אז מה קרה שהתמיכה של ראש הממשלה (שלעולם לא ברור אם היא מוסיפה או גורעת תומכים) הפכה לחזות הכול?

      איזה חוק ניסתה סטרוק להעביר מתחת לרדאר?

      בזמן שעיני המערכת הפוליטית נישאות אל המרוץ לנשיאות, באגף הימני של הקואליציה יש מי שמנצל את המהומה כדי לגבש הצעות חוק שנויות במחלוקת בניסיון להעביר אותן מתחת לרדאר. חברת הכנסת אורית סטרוק מהבית היהודי הניחה בשבוע שעבר הצעת חוק יחד עם יו"ר הקואליציה, יריב לוין, יו"ר סיעת הבית היהודי, איילת שקד, וארבעה חברי כנסת נוספים, המבקשת להחיל ביו"ש את חוק שוויון הזכויות לאנשים עם מוגבלויות. מטרת החוק כמובן ראויה, אלא שהשלכותיה חורגות מעבר לתחום הזכויות של אזרחים בעלי מוגבלויות. ישראל מעולם לא החילה את הריבונות ביו"ש, ונתניהו נזהר כמו מאש מהצעות חוק שמהן משתמע בעקיפין כי הממשלה עושה צעד בכיוון הזה. בשנה שעברה קידמה סטרוק חוק דומה, בנוגע לזכויות סוציאליות של נשים ביו"ש, ונתניהו הסיר אותה מסדר היום של הממשלה. מעניין מה יקרה הפעם.

      על מי אמרה עדי קול שאינם חברים שלה?

      עדי קול היא ללא ספק אחת הפרלמנטריות החרוצות והדעתניות במפלגת יש עתיד, אבל לרוע מזלה, יו"ר המפלגה שבה היא חברה לא רואה בעין יפה חברי כנסת הנוקטים קו עצמאי. כך קרה שהיא הושעתה ואולצה להתנצל אחרי שנמנעה בשנה שעברה בהצבעה על חוק המשילות. אתמול היא דיברה בפורום סגור של קרן אייסף ושיתפה את הסטודנטים בתסכול שלה: "בכל מקום שאליו אתם מגיעים, חשוב שיהיה לכם אבא. ביש עתיד חלק מהח"כים הגיעו כי הם חברים של שי פירון, וחלק הגיעו כי הם חברים של יאיר לפיד. אני לא הייתי חברה של אף אחד מהם, ולכן לא קל לי", אמרה. קול אף השוותה את המצב שבו היא נמצאת כעת בסיעת יש עתיד, למצב שבו נמצאה כשלמדה בתיכון, אז הרבו המורים להעניש אותה. בהמשך הוסיפה: "לא בטוח שאהיה בכנסת עוד הרבה זמן, אז תנצלו את הזמן ותיעזרו בי".