גרמניה היא לא האויב

בשנה הבאה יציינו 50 שנה לכינון היחסים הדיפלומטים בין ישראל לגרמניה. יחסים אלה התאפשרו למרות המשקע ההיסטורי והטראומטי בין שתי המדינות והעמים, וחרף הציפיות הישראליות הגבוהות מהצד הגרמני (שבעיני רבים היו, והינן מוצדקות). בתקופה שקדמה לכינון היחסים - וגם בתקופה שלאחר כינונם - התאפיינו היחסים במשברים מרובים שהעיבו עליהם.

המשברים שהתגלעו בדרך היו שונים ומשונים: המשבר סביב הסכם הפיצויים, המשבר בעקבות גילוי פעילות המדענים הגרמנים שסייעו למצרים בתכנית הטילים, המשבר סביב שאלת הניטרליות של גרמניה בשלבים מסוימים של מלחמת יום הכיפורים, וכלה במשבר על רקע הפרסומים במלחמת המפרץ הראשונה, הנוגעים לסיוע שהגישו חברות גרמניות למשטרו של סדאם חוסיין כדי לבנות תעשייה כימית. על פי כל קנה מידה, אלה סוגיות כבדות משקל, שהעיבו על היחסים בין גרמניה לישראל.

בשבוע שעבר דווח, בין היתר בעיתונים "הארץ" ו"ומעריב השבוע", על "משבר נוסף ביחסים בין גרמניה לישראל", הפעם בנוגע להחלטת ברלין שלא לתת הנחה לישראל ברכישת ספינות קרב. אם אכן במשבר עסקינן, נשאלת השאלה לגבי טיבו של המשבר: האם מדובר במשבר שטיבו מסחרי (והרי זו שאלה של מחיר), או שמדובר במשבר אמון, על רקע הפרת ההבטחה לסייע במימון חלק מעסקת לרכישת סטי"לים. או שמא, זהו "משבר" פוליטי באופיו, ביטוי לאובדן האמון בכנות כוונותיו של ראש הממשלה נתניהו, לתרום את חלקה של ישראל לכינון רעיון שתי המדינות באופן כללי, ובחלקה של ישראל בהתמוטטות השיחות עם הפלסטינים בפרט?

אלה שאלות לא מעטות, המספקות כותרות והתבטאויות של פקידים עלומי שם, ושחלקן מלוות בהאשמות הדדיות, שאינן תואמות את הסך-הכל של מערכת היחסים שנבנתה עם גרמניה במרוצת חמישים שנים. גם אם לא ניתן יהיה להשיב על כל השאלות הללו, ניתן לומר ש"המשבר" עליו מדברים כיום, אינו דומה באיכותו למשברים הקודמים שנמנו לעיל. אחרי הכל, כמדינה משגשגת ומצליחה כלכלית, על ישראל להיות מסוגלת לממן צרכים אותם היא מגדירה כחיוניים לביטחונה. ככל הנראה, הסטי"לים אמורים להיכלל בקטגוריה זו. אם בסופו של דבר יחול שינוי בעמדת גרמניה, מה טוב.

באשר לשאלת "משבר האמון", יש עמדות מנוגדות, ולכן ספק אם ניתן לקבוע מי צודק באשר להבטחה לממן שליש מהיקף העסקה, הנאמדת בכמיליארד דולרים. האם ההבטחה מעולם לא ניתנה, כפי שטוענים הגרמנים, או שההבטחה הופרה, כפי שטוענים בצד הישראלי?

האם ההחלטה הגרמנית מבטאת כוונה מצד ממשלת גרמניה לממש את המנוף שבידה (כלומר, את ההשתתפות במימון רכישת הסטי"לים), כדי להביע ביקורות על נתניהו ועל חלקו בפיצוץ סבב השיחות האחרון עם הפלסטינים, באמצעות המשך הבנייה בשטחים? במידה וכן, לא תהיה זו הפעם הראשונה שבה עשו הגרמנים שימוש באמצעי כזה. או שהאם מדובר, כפי שהתבטאו מקורות ישראלים עלומי-שם, ב"הענשת" ישראל, או שמא "הקול קולה של מרקל, והידיים ידי אובמה"?

גם אם יש להניח שהמשבר בשיחות עם הפלסטינים עלה בשיחות בין מרקל לבין אובמה, הרי שמי שמכיר את מרקל יודע שהיא אינה זקוקה לאובמה כדי להביע את דעתה בנושא לעיל. זה זמן רב שהקנצלרית אינה מסתירה את ביקורתה מהתנהלותו של ראש הממשלה נתניהו (מבלי להמעיט גם בחלקם של הפלסטינים), ובראש ובראשונה בסוגיית המשך הבנייה בשטחים.

האם, כפי שאמר גורם רשמי שצוטט בעיתונים, "נדמה לי שהגיע הזמן להתחיל ולדאוג, ולשאול מה קורה כאן"? אכן, הגיע העת. יש כאלה במקומותינו, הסבורים כי לעולם חוסן, וכי העולם, הממשיך באובססיביות לרצות - יותר מאשר רבים מאתנו - בפתרון מקיף של הסכסוך, שפתרונו אינו נראה באופק, יחליט לממש את המנופים שבידיו, כביטוי לביקורתו לנוכח מדיניות הממשלה.

טוב נעשה אם לא נכריז על גרמניה ועל הקנצלרית מרקל כאויבי ישראל. היא אינה זקוקה להוכיח את מחויבותה לקיום ישראל ולקיום ביטחונה, כמדינה בעלת אופי יהודי במסגרת פתרון שתי המדינות. מרקל רואה בכך חלק בלתי נפרד מה"רזון ד'אטרה" (ההצדקה הקיומית) של גרמניה. יש להניח ש"המשבר" הנוכחי, יהיו לו הסיבות אשר יהיו, מבטא המשכיות המגמה של ניצול מנופים למיניהם, מלווים בפרשנות הגרמנית לגבי צרכי הביטחון של ישראל, להעברת ביקורת על מדיניות ממשלת ישראל.

*השגריר לשעבר שמעון שטיין שימש סמנכ"ל לנושאי חבר המדינות במשרד החוץ. כיום עמית מחקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל אביב.


מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו op-ed@walla.net.il


המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד