כרגע, המציאות אינה בשלה לוויתורים

מספר פעמים שמעתי את שרת המשפטים ציפי לבני אומרת בתסכול מהול בעצב כי בישראל לא מוכר העיקרון המשמעותי כל כך באנגליה, ולפיו יש דברים שלא נעשים - עיקרון המבטא קיומן של נורמות התנהגות מחייבות במישור האישי ובמישור הציבורי, בלי צורך בדבר חקיקה או בפסק דין.

לבני צודקת: יש דברים שלא נעשים, אך חבל מאוד שהיא לא אימצה את העיקרון כשמדובר בהתנהלות שלה עצמה. איני מכיר עוד מדינה מתוקנת שבה האחראית למו"מ מדיני תיפגש עם הצד השני לפגישה פרטית, לאחר שזמן קצר קודם לכן הממשלה מחליטה במליאתה או באמצעות קבינט על הפסקת המו"מ - החלטה מורכבת בעלת היבטים בינלאומיים רבי משמעות.

כל בר דעת מבין שלבני ואבו מאזן לא דיברו על עבודת הדוקטורט שלו והכחשת השואה. בוודאי לא החליפו ביניהם בדיחות, לאבו מאזן כידוע אין חוש הומור (הבדיחה הטובה ביותר ששמעתי ממנו לאחרונה היתה באשר ליכולת שלו לשכנע את חמאס להכיר במדינת ישראל). יהיה זה אולי סביר להניח כי לבני העלתה בפניו הצעות יצירתיות איך לעקוף את החלטת הממשלה שלא מוכנה לנהל משא ומתן עם שותפות הטרור של הרשות וחמאס. הנשיא אובאמה, ג'ון קרי ומרטין אינדיק רואים בפגישה ללא ספק חיזוק לדעתם שישראל אחראית לכישלון המו"מ שהרי לבני ממשיכה לחזר אחרי אבו מאזן, סוג של חיזור גורלי.

לבני מצטרפת לרשימה מתארכת של ראשי ממשלה, שרים, חברי כנסת ואנשי אקדמיה שהיו משוכנעים כי בידם המפתח להשגת שלום עם הפלשתינים, שלום שלדעתם נמצא מעבר לפינה. משיחיות מודרנית במיטבה. רשימה שחבריה, כמעט בכל מחיר, חיפשו דרך להנציח את שמם בהיסטוריה, בהשגת הבלתי ייאמן. התחרות ביניהם היתה על כמות הוויתורים שישראל תעשה, כולל בירושלים והר הבית. אבירי הוויתורים גילו שברגע האמת הפרטנר הפלשתיני שינה כיוון ונעלם. ציפי לבני צריכה להצדיק את המשך ישיבתה בקואליציה ולנסות להציל את הכבוד האבוד שלה שנרמס בעקשנותם של הפלשתינים, יותר מפעם אחת, אך מדוע לעשות זאת על חשבון תקינות שלטונית?

בשבת האחרונה התארחתי אצל חמי בירושלים. משך שנים רבות היה חמי מרצה לספרות גרמנית באוניברסיטה בניו יורק. הוא הראה לי ספר ילדים מאויר שנדפס באמצע שנות השלושים של המאה שעברה בגרמניה. הספר והאיורים שבו מציגים את היהודים כבני זדון שכל מגמתם להשתלט על הרכוש הגרמני, לפגוע בציבור על ידי הפצת מחלות ולקחת לעצמם את הילדות הגרמניות. הסתה זדונית ומחליאה. בתמונה האחרונה בספר רואים את שארית היהודים מוכים, חבולים ומושפלים מגורשים מגרמניה, ומולם עולה קבוצה של נערים בלבוש הנוער ההיטלרי. הספר היה להיט בגרמניה, והיה מצוי כמעט בכל בית. קדימון למעשי הזוועה שלהם.

הרשות הפלשתינית ממשיכה את ההסתה נגד היהודים. הסגנון דומה, המלל כמעט זהה. על ממשלת ישראל להציב אך ורק תנאי אחד להמשך המו"מ - הפסקה מיידית של ההסתה ברשות. בלי זאת לעולם לא ייכון שלום. אין צורך בשום הוכחה נוספת לרצינות כוונותיהם של הפלשתינים לשלום.