לא נעים להיות תושב יצהר בשבועות האחרונים, וזו לא מליצה. מכל עבר תוקפים את היישוב וסביבותיו. טוקבקים ארסיים מקשטים בצבעי מלחמה כל אזכור של היישוב, ותחושת התסכול בקרב התושבים המתנגדים למעשי "תג מחיר" ולאמירות על פגיעה בחיילים הולכת ומרקיעה שחקים. השאלה היא אם הבעיה נטועה באמצעי התקשורת שמוציאים כותרות על כל מעשה או אמירת דעה קיצונית מקרב התושבים, או שמא מעשים של חלקם עוררו את המהומה.
החומר האנושי שמרכיב את יצהר איננו מהמיינסטרים המתנחלי, לא הדתי ובוודאי לא החילוני שמרכיב כמחצית מכלל תושבי יהודה ושומרון. ביצהר מתגוררים דתיים, על גבול החרדים, אלא שבניגוד לחרדים שאינם לוקחים חלק מהמאבקים האידיאולוגיים, תושבי יצהר ניצבים כבר שנים בחזית האידאולוגית המחזיקה בדעות אנטי-ממלכתיות. שלא נתבלבל, ביקורת, אי-הסכמה ומחלוקות אידאולוגיות היא נשמת אפה של הדמוקרטיה, אולם יש בעיה כשקבוצה מסוימת מחליטה לא לקבל את ההכרעות המתקבלות באופן חוקי.
מדובר בתהליך ארוך שנים שגם יוצריו לא שיערו שיגיע למחוזות הנוכחיים. בעוד שברוב ההתנחלויות הדתיות הכרעת ממשלה מתקבלת בסופו של דבר למרות כל ההתנגדויות והמאבקים, על אלימות אין מה לדבר. ביצהר, סולדים כבר שנים מהממלכתיות הזו. מבחינתם, אם המדינה מתנהלת נכון, על פי השקפתם, היא תזכה לתמיכה מלאה מהיישוב, במידה ולא - אין שום חובה לקבל את ההכרעה, וידם של המוציאים לפועל של אותה החלטה ממשלתית נגועה בחטא גם אם מדובר בחיילי צה"ל.
רוב אנשי יצהר הם מסבירי פנים, ומרתק לגלגל עם רובם שיחה. הם אינם אלימים, אך השכנוע העצמי בצדקת דרכם גורם לחלק מהם לפתח שנאה כלפי כוחות הביטחון, בוודאי בעת ביצוע הכרעה ממשלתית כמו פינוי מאחזים ועוד. בשונה מפעילי השמאל, שמפנים את טענותיהם בעיקר כלפי מוסדות המדינה, כלפי אופן פעילותה בשטח ולא כנגד המתנחלים, ביצהר בטוחים שהאמת היא נחלתם הבלעדית, ולכן, מי שלא יסרב פקודה ויפעל בניגוד לאמונתם ראוי, לפי חלקם, לכל הפחות להינזק ברכושו.
דרושה הכרעה
לפני כ-17 שנים הגעתי לראשונה בחיי ליצהר. היה משהו קסום במקום. אנשים עצמאיים, שלא דופקים חשבון למוסכמות, אלא נותנים ביטוי לתחושתם ומחשבותיהם. לאחר מספר ימים נפגשתי לראשונה עם תוצאות החופש שניתן לאנשי המקום. במהלך סיור בג'יפ היישובי ראיתי לפתע כלי רכב משטרתי שלעברו נזרקו מספר ברזלים ואבנים על ידי מספר ילדים ששיחקו במגרש הכדורסל ביישוב. עבור התושבים, באותה תקופה זה לא היה מעשה נורא, בלשון המעטה.
מספר שנים לאחר מכן הבאתי את הרב איציק שפירא, אחד מהדמויות המרכזיות בישיבת "עוד יוסף חי", שכבר לא מתגורר ביצהר, לשיעור באחד היישובים בשומרון. במהלך הדרך הוא הסביר לי מדוע סגנון השיעורים שלו ושל הרב יצחק גינזבורג נאמרות בשפה גבוהה ולא כל כך מובנת. על פי השקפתו, אם מדברים עם הציבור ברמה נמוכה - הוא יישאר בגובה הזה, בעוד שכל רצונם הוא להרים את הציבור לגבהים שלהם. אין ספק, אליטיסטיות שתקומם כל בר דעת.
בשיעור עצמו הוא נימק את זריקת האבנים כנגד כוחות הביטחון בצורה שלווה ורגועה. מבחינתו, כך הסביר לשומעיו, השלכת האבנים לעבר כלי רכב של כוחות הביטחון היא ביטוי לחופש מחשבה, וכי הנזק שנגרם בשל כך נמוך מהנזק שגורמות הגבלות, חוקים ונאמנות כפויה למדינה. במילים פשוטות, עבור הרב שפירא, החופש מקודש יותר מאשר סמכות בעלי התפקידים שהם הנציגים של הממשלה הריבונית.
כבר לפני מספר שנים הבינו ביצהר שהגולם קם על יוצרו. בתקופה האחרונה החלו לגנות את הפגיעה ברכוש כוחות הביטחון באופן גלוי ואף החלו לפעול באינטנסיביות כנגד גורמים קיצוניים המעודדים תופעות אלו - אם באי-מתן תקציב לבניית פנימיות לישיבה, ואם בהחלטה יישובית השוללת כל פגיעה בכוחות הביטחון.
הבעיה היא שביצהר עדיין לא הבינו שהצעירה אלירז פיין שטענה שההלכה מתירה לפגוע בחיילי צה"ל, או אחרים האוחזים בדעתה, הם רק סימפטום. כל עוד קברניטי יצהר יחזיקו את החבל בשתי קצותיו - יתנגדו בתוקף לכל פגיעה בכוחות הביטחון מחד, אך לא יקבלו את הלגיטימיות של החלטות ממשלתיות המנוגדות לדעתם מנגד, הצעירים ימשיכו לתת דרור לדעותיהם ולמעשיהם. השאלה המרכזית שתושבי יצהר צריכים לשאול את עצמם איננה מדוע צולבים רק אותם, אלא אם הם רואים את עצמם כחלק מהמדינה, בטוב וברע. במקרה הזה, אי אפשר "ללכת עם ולהרגיש בלי", כאן דרושה הכרעה. תושבי יצהר, במידה ומאבקכם כולל עבירה על החוק ופגיעה בכוחות הביטחון - אל תתלוננו אחר כך שהכותרות על חשבונכם.
הכותב הוא כתב השטחים של וואלה! חדשות
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד