"תג מחיר" הוא תועבה מוסרית ומעשה אנטי יהודי. מבצעיו עושים דין לעצמם, פוגעים בחפים מפשע, מכניסים אוכלוסיות מיעוטים שלוות למעגל השנאה והסכסוך ושופכים עוד שמן על מדורת האיבה הקיימת בלאו הכי בין מוסלמים ויהודים. "תג מחיר" משחק לידיהם של שונאי ישראל מבית ומחוץ ואף מחזק את חסידי חלוקת הארץ ותוכניות ההפרדה. "תג מחיר" עלול להרחיב את מעגלי הטרור האנטי יהודי וישראלי בארץ וברחבי העולם, ולשכנע להצטרף את מי שלא היה מעורב עד כה.
"תג מחיר" הוא עוד הרבה מאוד דברים רעים, שאנו מסוגלים ולא מסוגלים להעלות על דעתנו, אבל דבר אחד הוא לא - טרור. בעניין הזה טועים שרת המשפטים לבני, היועמ"ש וינשטיין וצמרת הפרקליטות טעות קשה.
הרבה מאוד משפחות יהודיות היו שמחות להחזיר לחיים את יקיריהן שנרצחו בפעולות טרור תמורת גרפיטי על קירות בתיהן. כתובת נאצה בכפר ערבי, ואפילו על מסגד, אינה דומה לרצח ילדים או לתוצרי המוות והשכול שהותירו אחריהם מחבלים מתאבדים ברחובותינו בעשור הקודם. הסכין שניקבה צמיגי רכב בכפר ערבי אינה דומה לסכין ששחטה את התינוקת הדס פוגל ובני משפחתה באיתמר.
צערו וכעסו וחרדתו של הרופא ד"ר חאטר נאשד מיקנעם, שחזית הזכוכית של מרפאת השיניים שלו נופצה, והכתובת "מוות לערבים" רוססה סמוך לה - מובנים ומוצדקים. הרי זה מעשה נואל, מקומם ומטומטם, אבל תחושותיו הקשות לעולם לא ישוו לאלה של בני משפחת אפלבאום שאיבדו את אביהם הרופא, ד"ר דוד אפלבאום, ואת בתם נאווה, ערב חתונתה, בפיגוע התאבדות בירושלים. האימה של ד"ר נאשד גם לעולם לא תשווה לאימה ולייסורים שחווה במשך שנים אבי אוחיון, ששני ילדיו נורו למוות עם אמם, כשהם חבוקים בזרועותיה, בפיגוע טרור בקיבוץ מצר.
יש טרור ויש טרור
הארץ שלנו זרועה בשכול של טרור ופעולות איבה. עכשיו יש מי שדואג לזרוע אותה גם בפשעי שנאה נגד ערבים, אבל אלה פשעי רכוש שזורעים שנאה, וזה טרור שזורע מוות ודם. ואי אפשר להשוות. מי שמגדיר את "תג מחיר" כטרור, מוזיל את קורבנן של אלפי משפחות השכול, וגם את כאבם של עשרות אלפי פצועי הטרור החיים בתוכנו. מי שגוזר גזירה שווה בין "תג רכוש" לבין "תג נפש" נוהג זילות בטרור, מעט בדומה לאלה המצווחים בכל הזדמנות "שואה" או "נאצים".
אין סימטריה, לא בהיקף ולא במדרג החומרה, בין הטרור הערבי וקורבנותיו ובין "תג מחיר" ונזקיו. פשעי שנאה, כפי שציינה בצדק רב אמילי עמרוסי בעיתון זה, מתחוללים כל העת גם נגד יהודים, אבל צלבי קרס בהר הזיתים או בתי כנסת שרופים בחריש בלוד וברמלה "מרגשים" פחות, וכמעט שאיננו שומעים עליהם. פשעי שנאה מכל צד הם תועבה ורעה חולה, אבל אינם טרור.