למה התעצבנתם ש"צלינו" חתולים?

מייסד תנועת 269 שערכה את "מייצג המנגלים" ביום העצמאות בתל אביב יודע שהם פגעו בעצב מוסרי חשוף בקרב אוכלי הבשר. אחרת, על מה יש להתעצבן?

סשה בוז'ור
09/05/2014
צילום: עומר שליו, יאיר שגב, יואב בן דוב; עריכה: יאיר דניאל

(צפו במהומה בגני יהושע ביום העצמאות)

אנו חיה מלאת כזב ושקר. מצד אחד אנחנו מכנים את עצמינו כאנשים תרבותיים ומתקדמים, מצד שני יחסינו ליצורים חסרי ההגנה והחפים מכל פשע הוא דיכוי אלים, חסר כל חמלה או התחשבות בסיסית עבור כל אותם יצורים אומללים שחווים את העולם בצורה מאוד דומה לנו. הן מבחינה רגשית והן כמובן מבחינת יכולת חישת הכאב. דם זה דם, פחד זה פחד, סבל זה סבל.

פרות אנחנו כולאים במכלאות עמוסות צואה וזבובים ומאביסים אותן בהורמונים ואנטיביוטיקות על מנת שישרדו את התופת שאותה הן נאלצות לחוות יום יום, את תינוקיהן אנחנו חוטפים ושולחים לגידול בארגז בגודל גופם על מנת לייצר בשר רך, "גורמה", בשם "עגל חלב", ושוחטים את האומללים אחרי ארבעה חודשים ארוכים ומייגעים. את האימהות אנחנו כמובן גם שוחטים אחרי מספר שנים, כשתפוקת החלב שלהן צונחות.

תרנגולות עוברות חיים אומללים לא פחות. כבר מלידה הן סובלות שכן גופן הונדס למען רווח כלכלי ולא לרווחתם חלילה. לכ-90% מהן יש נכויות כאלו או אחרות ברגליים, קצב הגדילה המואץ שלהן גורם להן למחלות רבות ומגוונות והסיבה היחידה שהשיטה הזו עובדת היא כי גופן מולעט בכמויות עצומות של תרופות וכי אנחנו בוחרים שלא לדעת מה עבר על הבעל חיים שאותו אנחנו אוכלים לפני שהגיע לצלחת שלנו.

קטטה ב"על האש": פעילי בעלי חיים "צלו" פגרים

התיאורים הללו הם רק קצה הקרחון בכל הנוגע לסיפור האימה שהכנסנו את שכנינו לכדור הארץ לתוכו ולמי שמתעניין לדעת עוד על הנושא ניתן בקלות למצוא שפע מידע ברשת או לקחת את הרכב ללול/רפת/משחטה הקרובים לביתכם ולבחון את המצב ממקור ראשון.

"הרגישו כנראה שעשו מעשה לא מוסרי". המהומה שהתעוררה ביום העצמאות בגני יהושע בתל אביב(צילום: יותם רונן)

אם ככה, לפי התרבות שלנו התאכזרות לבעלי חיים היא דבר מוצדק. אם בסופו של דבר בעל החיים נאכל, או כמו שאחת מהצופות הנלהבות שלנו בתל אביב ביום העצמאות אמרה: "איזה צביעות, אני הבאתי תרנגול ואני אוכל אותו ואלקק את האצבעות, אתם אבל הבאתם חתול ולא תאכלו אותו". נשאלת השאלה, אם ככה, אם היינו אוכלים את החתול האם היינו יוצאים בסדר?

הנה תיאור בסיסי למה שקרה, ב"מייצג המנגלים" של תנועת 269: הגענו לגני יהושע ביום העצמאות, תכננו להמחיז את פתיחתה של חברה חדשה לשיווק בשר של חיות מזנים אקזוטיים ושמה בישראל "החתול בלי מגפיים", התמקמנו לנו בפינה של המדשאה במרחק משאר המבקרים. הרמנו שולחנות פיקניק ופתחנו מנגלים (למרות הדיווחים הכוזבים לא הייתה שום כוונה להדליקם מפאת שמירת כבוד המת), שעליהם הנחנו גופות של חתולים, חולדות וארנבים. פתחנו גם רול-אפ עם פרסום פרודי של חברת הדמה שפתחנו, אבל לפני שהספקנו להתחיל במייצג, הקהל שהתאסף במהירות התחיל לירוק, להתקיף וליידות לעברנו אבנים.

אם היינו מגיעים לזירת הטבח בגני יהושע, כמו כולם עם חתיכות מבותרות מראש של בעלי חיים, חתיכות לא מזוהות וחסרות פנים וזהות, אף אדם הרי לא היה זורק עלינו אבנים. אבל כאן קרה משהו שונה, שכן בעיני האלימות, הלהט והמחויבות שנראית אולי מהצעד כאילו מונעת מאיזשהו סוג של שליחות מוסרית מצד התוקפים, מעידה שנגענו להם בנקודה רגישה. הם כאילו ידעו בתת-מודע שלהם שההתנהגות שלהם היא אינה מוסרית.

ניסיון העבר מלמד, שלא צריך חתול מת (שהורדם במרפאה של וטרינר) על מנת לעורר זעם בקרב אלו שרואים באכילת חיות כזכות מולדת, מספיק אפילו כרזת הסברה. זוהי בדיוק הנקודה שלא ברורה לי ולחברי לתנועה; אם יש אנשים שאוכלים פרות ותרנגולות, למה לא לאכול גם כלבים וחתולים? הרי יש מיליוני אנשים בעולם שבהחלט רואים בחיות הללו כמקור מזון וחלקם אפילו מאמינים שככל שאותו בעל חיים יסבול יותר, ככה בשרו יהיה משובח יותר, ולכן מלאכת הרצח מתבצעת בשלל דרכים יצירתיות החל מבישול במים רותחים וכלה בפשיטת עורם בעודם בחיים. אבל זאת כאמור התרבות שלהם ומבחינת הממשלה שלהם מדובר בהתנהגות חוקית, אז מי אנחנו שנשפוט, לא ככה? הרי אנחנו בני האדם וכדור הארץ הזה הוא שלנו, וכל מה שבו נוצר על מנת לספק את כל גחמות לבינו ותאוותינו.

טוב לדעת (מקודם)

7 גורמי סיכון למחלות לב ודרך אחת לזיהוי מוקדם ומניעת נזקים ללב

מוגש מטעם שחל

הכותב הוא מייסד תנועת 269

מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד

  • בעלי חיים
  • צמחונות

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully