"יש כאלה שאוהבים אותי ויש שמתעבים אותי. זה בסדר"

תגיד, אברי, לא היית רוצה לפעמים לשכב באי בודד בתאילנד ולא לחשוב על כלום?
"הייתי באי בתאילנד, וזה לא שאני נרגע שם. אני פשוט נטרף על דברים שאין לי מה לעשות איתם. מצבם של הפילים, למשל. ולמה כל האננסים חתוכים ככה. ובתאילנד אף אחד לא נותן לי לדבר ברדיו, להביע את מחאתי הנמרצת".

לא בא לך לפעמים לא לחשוב על כלום?
"ואם בא לי, אז מה? יש כדור כזה? אתה יודע, זה לא מבחירה. אנחנו לא בוחרים את הפנימיו?ת שלנו. זה מה שקיבלתי, ועם זה אני עובד. אני מאמין שכל אחד בא לעולם באיזושהי שליחות, לכל אחד יש איזשהו תפקיד. לי יש איזשהו תפקיד להיות מישהו שמדבר במרחב הציבורי. האם אני ממלא אותו טוב או לא טוב? עושה בו שימוש נכון, לא נכון? אפשר להתווכח. אבל ברור שזה התפקיד שלי, ואני לא יכול להימלט ממנו, הוא ממלא אותי. מה אני אעשה?"

לא קורה לך שאתה אומר לעצמך, "די, למה זה מזיז לך?"
"הייתי רוצה מאוד שלא יהיה אכפת לי. אחת הבעיות של אנשים עם הפרעת קשב, זה שאין להם חיץ בינם לבין העולם. המערכת הרגשית שלי מגיבה לכל תנודה. כל דבר שאני רואה ושומע, מייד נכנס אלי פנימה ומחולל מהומה. אני לא יכול להגיד, זה ענייני וזה לא ענייני וזהו, מה אכפת לי".

התעייפתי רק מלשמוע.
"אתה יודע, באמת אחד המאפיינים של מצב נפשי כזה הוא הרבה עייפות. אני באמת הרבה עייף. זה מעייף גם אותי".

כבר יותר מ?25 שנים, כמעט בלי הפסקות בכלל, אברי גלעד נוכח על המסך הקטן. איש הטלוויזיה שהתחיל את דרכו ברדיו הספיק לגעת בכל ז'אנר אפשרי: סאטירה, שעשועונים, דוקומנטרי, ילדים, תוכניות בוקר וכל מה שביניהם - רובם בהצלחה. אם לא נתקעתם על ערוץ הקניות בחצי היובל האחרון, אין סיכוי שלא נתקלתם באוסף האג'נדות שהוא מפזר לכל עבר, בכל הזדמנות - תכונה מתישה לעתים, אבל ראויה להערכה בתעשייה שמקדשת את הפוליטיקלי קורקט.

היית עושה משהו בחיים שלך אחרת?
"אתה מדבר עם בן אדם שלומד רוחניות, ובן אדם שלומד רוחניות לא יכול להגיד שהוא מצטער על משהו. כל דבר הוא תחנה בדרך, מכל דבר גדלתי. גם מהכישלונות הכי גדולים, גם מהדברים הכי בזויים שעשיתי. ועשיתי דברים בזויים".

כמו?
"עשיתי דברים רק בשביל בצע כסף, או רק בשביל בצע אגו".

למשל?
"למשל 'עשינו עסק'".

דווקא אהבתי.
"בסדר, גם אני אהבתי להיות שם. אבל ברור שלא היה בזה שום דבר, אתה יודע. ברור שזה השחית. זו היתה תוכנית משחיתה".

היא היתה מקפצה לז'אנר הזה בארץ.
"מקפצה לשחיתות. כן כן, היא נתנה פתח לשחיתות. בוודאי. ברור. אין ספק".

אתה מצטער עליה?
"אני לא מצטער על כלום, אבל החוויה הכי קשה שעברתי בחיים המקצועיים שלי זה הטוק?שואו שעשיתי לפני שלוש?ארבע שנים. הלחץ הנפשי שזה גרם לי, אין לתאר. זה הדבר הכי גרוע שעשיתי בחיים שלי".

למה?
"כי כמות הלחצים שהופעלה עלי, כמות הפשרות שהייתי צריך לעשות בין מה שמעניין אותי לבין מה שמביא רייטינג, היתה בלתי אפשרית. נאלצתי לראיין אנשים שבטבע שלי לא הייתי מראיין, ואחר כך הוצגתי כצבוע. נאלצתי לחפור לתוך הצהוב בשביל להביא את העוד נקודה ברייטינג, דברים שאני לא עושה אף פעם. פשוט נאלצתי להיות מישהו אחר. נאלצתי להיות בובה".

למה נכנסת לזה מלכתחילה? לא ידעת מה זה טוק?שואו בפריים?טיים בערוץ 2?
"ידעתי, אבל חשבתי שאוכל לעמוד מול זה. חשבתי שאני כבר מספיק מנוסה ובעל שם, ולא הבנתי שלמרות הכל, אני פיון קטן, ותמיד אהיה פיון קטן. ופשוט התפתיתי, כי המודל הזה, של ג'יי לנו ושל לטרמן ואלן דג'נרס, הוא תמיד מדגדג לי, ובעצם אני עושה אותו היום בבוקר. אבל הפיתוי לעשות את זה בערב היה מאוד מאוד גדול.

"לא הצלחתי לעשות את זה, כי הייתי כל כך לחוץ בתוכנית, הייתי כל כך חייב לספק את הסחורה, שבכלל לא הייתי אני. גם חטפתי פעמיים התקפי חרדה מהדבר הזה, דבר שלא קרה לי אף פעם עד אז ולא קרה לי אף פעם מאז. לא הכרתי את הדבר הזה".

איך הם באו לידי ביטוי?
"תחושה שאתה הולך למות. שיש לך התקף לב ואתה הולך למות עכשיו".

ומה עושים במצב הזה?
"פיזית זה עובר אחרי כמה דקות. אחרי זה הלכתי למנכ"ל, אבי צבי, והוא אמר לי, בוא נדון איך אנחנו עושים את התוכנית טובה יותר לעונה הבאה. אמרתי לו, אני לא עושה יותר תוכנית כזאת. עזוב אותך. לא רוצה. לא רוצה להיות מעורב ברמה רגשית כזאת, ממש לא. יש לי חיים".

בעקבות הטוק?שואו ההוא עשו את החיקוי שלך ב"ארץ נהדרת", שהכעיס אותך.
"אתה חושב שאני זוכר בכלל שהיה דבר כזה? מה שבאמת העיף לי את הפקק באותו זמן זה שהניסיונות לחבל בטוק?שואו מאחורי הקלעים היו הרבה יותר גרועים מאשר מלפני הקלעים. אנשים שהיו אמורים להופיע קיבלו הוראה לא להופיע. מערכת שלמה עבדה בלשים לי מקלות בגלגלים. וכשבא גם הדבר הזה של הביקורת הציבורית, לא יכולתי להכיל את זה יותר. כי בעיניי, זה בסדר להיות מתחרים עסקיים או מתחרים מקצועיים, אבל אל תחבל בשני, פשוט תהיה טוב יותר.

"גם אני, בעבודה שלי מול תוכניות בוקר אחרות, בחיים לא אגיד למרואיין, אל תלך אליהם. אני אומר, בוא אלי, אני אתן לך יותר. אתה מעדיף ללכת אליו? סבבה".

אתה רואה תוכניות סאטירה?
"אני אוהב מאוד 'מצב האומה', ולא בגלל שזה ברשת. אני חושב שזה שילוב נדיר של אנשים. אני כמובן אוה?ב את עינב לנצח, וגורי - ברור שהוא הכי טוב. הוא האיש הכי טוב. כאילו, באמת - הכוכב הכי גדול. בעולם הצחוק לא היה כמוהו. אין מילים".

ו"ארץ נהדרת"?
"אני לא מקנא בהם, כי הם באמת צריכים לספק סחורה לכל עם ישראל, וגם לספק בידור לילדים, שזה ז'אנר אחר. אז להגיד שיש שם סאטירה? היא מאוד מאוד מהולה. אני זוכר, כשהייתי יצרן הומור והיה צריך למהול את הסאטירה בהתחנפויות לילדים, זה יוצא פחות מחודד.

"אני גם לא חי בשלום עם הקו הפוליטי של 'ארץ נהדרת'. הם יגידו שסאטירה תמיד תוקפת את הממשלה, בסדר. אבל לא מתאים לי, למשל, איך שמציירים מתנחלים. זאת הסתכלות של אנשים שמעולם לא עזבו את גבולות תל אביב. זה לא מכיר בעושר הישראלי ובזכותן של קבוצות להיות מי שהן.

"אבל זאת מפלצת משוכללת, ואני מעריך את זה, את ההתמדה שלהם, את המקצוענות שלהם. הם באמת מייצרים חומר משובח הרבה שנים, וכל הכבוד".

מה אתה מרגיש כשאתה רואה תוכניות כמו "היפה והחנון"?
"על 'היפה והחנון' קשה לי לדבר, ערוץ 10 גם ככה מאשימים אותי שאני מדבר נגדם, כאילו יש לי אינטרסים בזה".

ובכל זאת.
"זה מוצר טלוויזיוני טוב, כלומר, הוא עושה את העבודה והוא עשוי היטב, מבחינה אנרגטית. אבל מבחינה מהותית זה מוצר פסול בעיניי. הוא לא למאכל אדם, מכיוון שהוא מעודד הסתכלות מבטלת על הזולת, הסתכלות סטריאוטיפית. הסתכלות שהיא מחפשת אצל הבחורה איזה דבר מטומטם היא אמרה, הא?הא?הא, איזו מטומטמת היא. למה? בשביל מה?

"ונגיד שהיא מטומטמת באמת, ולא רק שמוציאים אותה מטומטמת - למה היא בטלוויזיה? אני לא רוצה אנשים מטומטמים בטלוויזיה שלי. אני רוצה אנשים נהדרים בטלוויזיה שלי. אני רוצה אנשים שאני רואה אותם ואומר, 'וואו, חבר שלו הייתי רוצה להיות, ממנו הייתי רוצה ללמוד משהו'. לא 'וואו, אני טוב יותר ממנו ואני טוב יותר ממנה'. לא צריך את זה. מה, אני מרגיש כל כך גרוע בקשר לעצמי שאני צריך כל הזמן אנשים גרועים יותר ממני כדי להתנשא עליהם? איזה מין חרא זה?"

מלהקים עכשיו הרבה תוכניות ריאליטי VIP. היית רוצה להשתתף?
"להשתתף? שמע, אם הייתי במצוקה כספית כל כך גרועה, שהברירה היתה למכור כליה או 'הישרדות VIP', אז אולי הייתי הולך ל'הישרדות VIP', למרות שהייתי נאכל על ידי טרמיטים כבר בדקה הראשונה".

אז לא נראה אותך טופלס על אי בודד.
"לא, כי אני מאמין שמה ששלי, שלי. אני בוחר מה לשים בחלון הראווה שלי. אני שם את הדברים המשובחים שלי בחלון הראווה שלי, ולפעמים גם את הדברים הפחות משובחים, שאני עדיין מעוניין לחלוק כדי להגיד: אין בעיה להיות גם דפוק, אני מודה בזה, וזה בסדר. יש לי הפרעת קשב, אני מטופל, כל מיני דברים כאלה. אבל לשים את כולי ושיראו איזה פחדן אני, איזה רפה, איזה אומלל, איזה קטנוני? בשביל מה? למה?"

ביום שני הקרוב (21:00, "רשת") ישוב האיש שלעתים נדמה שהוא בז לטלוויזיה המסחרית אל הפריים?טיים שלכם עם פורמט חדש, "המיזם" - לצידם של עו"ד רונאל פישר, הכלכלן שלמה מעוז, נופר אילון ואריק זאבי. אבל ככה זה אצל אברי: דעתנות אין קץ, שכוללת ניגודיות, קונפליקטים, סכסוכים ולבטים בלתי פוסקים עם עצמו. לפעמים גם נגד עצמו. את התוכנית החדשה תגדירו כרצונכם, רק אל תזכירו את המילה ריאליטי.
"אין להגיד את המילה ריאליטי בצמוד לתוכנית הזאת. אין בה שום דבר מריאליטי".

יש מתמודדים? יש תחרות? יש הצבעות מהבית? זה נשמע לי כמו ריאליטי.
"ריאליטי זה משהו אחר לגמרי. ריאליטי זה כשאתה הולך עם מועמדים במשך איזשהו זמן, יש איזה דמיון של מציאות. התוכנית הזאת היא תחרות. אנשים באים עם רעיונות, יש חבר שופטים שלא משפיע על הציבור אלא רק נותן חוות דעת, והציבור בבית קובע מי יקבל את הכסף להגשים את החלום שלו. אתה פוגש כל מועמד לפרק אחד בלבד, אתה לא הולך איתו תקופת חיים".

אתה מתאר לי משהו נחמד מאוד ונעים, ובכל זאת, אנחנו לא תמימים. זה ערוץ 2 וזה בפריים?טיים, וכדי להשאיר את הצופים מרותקים מול המסך, צריך יותר מזה.
"אתה יכול להיות תמים לגמרי. אני אחרי פיילוט ואני מבטיח לך שאין בזה עשירית גרם של רשעות, של שמחה לאיד, של איזשהו תדר לא נעים. זו תוכנית שהיא כולה טוב, והיא גם באה לעשות טוב לחברה. זאת אומרת, היא לא רק feel good שטחי, אלא תוכנית שבאה גם ללבות את מה שנקרא 'מדינת סטארט?אפ'. את העניין הזה שיש כאן אנשים עם רעיונות, ושילכו להגשים אותם".

וזה מספיק מרתק כדי לגרום לצופה לא לזפזפ?
"מה שישאיר אותו מול המסך זה שלושה דברים: 1 - איך אני לא חשבתי על זה? 2 - וואו, הוא הולך להיות עשיר, אני הולך להצטרף אליו כשותף. ו?3, גם לי יש רעיון, אולי נעשה עם זה משהו".

ומבחינת המתמודדים, זה לא יהיה פריק שואו, כמקובל בתוכניות האלה?
"נו? פריקס בכלל. אין אף אחד שאתה אומר, וואללה, בוא נעשה עליו סיבוב. ממש לא. אנשים מקסימים עם רעיונות מקסימים. לא כולם עוברים. רואים גם כאלה שלא עוברים. אבל אין פריקס".

אני לא מאמין בקלות כי זאת התוכנית הראשונה ש"אנדמול", שגם המציאה את "האח הגדול", מפיקה בארץ, וזה קצת לא מסתדר לי.
"'אנדמול' זו החברה הכי גדולה בעולם. זה גם 'אחד נגד מאה'. בוא לא נשכח ש'המיזם' זה גם קופרמן, שעשה את 'האח הגדול', אבל נראה לי שהוא עצמו, כך אני מבין, עבר התפתחות אישית משמעותית. כעובד 'רשת' אני יכול להגיד לך שיש היום איזו רוח בחברה, שמוביל המנכ"ל, של לעשות טוב. החברה הזאת מכוונת לעשיית טוב, ולא לעשיית נזק. קודם כל לא לעשות נזק. לא לעשות דברים שעושים רע לחברה, לפרט, למשפחה, לצופה. יש איזה עניין לעשות טוב. נשמע מוזר, אולי אפילו חשוד, אבל זה מה שקורה".

אתה יכול להבין למה אפשר להתייחס לדברים שלך בציניות.
"אני יכול להיות ציני כלפי כל דבר. אני יכול להיות ציני כלפי הכותל. אני יכול להיות ציני כלפי הכל".

"אקס פקטור", שהיא תוכנית דגל של "רשת", זו תוכנית שבאה לעשות טוב?
"אני לא יודע אם היא עושה טוב, אבל אני לא חושב שהיא עושה ממש רע. תוכניות שעושות רע זה תוכניות שלוקחות אנשים נטולי כישרון לחלוטין והופכות אותם למפורסמים. אלה תוכניות רעות מאוד. למה? מכיוון שהאנשים האלה מפורסמים לדקה וחצי, ואז הם יוצאים לנו מהחיים, ומבחינתנו הסיפור נגמר. ומי זוכר מי היה בעונה השנייה של... לא נגיד שמות של תוכניות, כי אין לי כוח לריב עם אף אחד.

"אבל מבחינת האנשים האלה, הם נתקעים ברגעי התהילה שלהם לתמיד. הם כל חייהם יתגעגעו לרגע הזה, שהם הלכו לחנוך חנות משקפי שמש בבית שמש וקיבלו שלושה זוגות מתנה - להם, לאישה ולילד. הם מתחילים להיות מוכנים לעשות הכל כדי לחזור לרסיס של פרסום. ואז אתה מקבל את הראיונות האלה, עם 'חשיפת סודות מן העבר', וכל מיני התנהגויות חריגות.
"מה שעוד גרוע בריאליטי לסוגיו, ואין ב'אקס פקטור' או ב'דה וויס', אפילו לא ב'כוכב נולד', זה שהוא גורם לאנשים לחשוב שלהיות מפורסם זה העניין בחיים, ושאתה לא צריך שום דבר מיוחד בשביל להיות מפורסם - רק למכור את הנכסים הכי בסיסיים שלך: את הפרטיות שלך ואת הנפש שלך.

"אני פוגש הרבה בני נוער, והתודעה הזאת של להיות מפורסם, לא משנה על מה, פשטה בחברה כמו אש. זה פשוט איום ונורא. כי להיות מפורסם זה סבבה, השאלה היא אם יש לך מה למכור. האם אתה מפורסם בגלל משהו, והאם המשהו הזה ימשיך לקיים אותך לאורך שנים, כמפורסם וכמתפרנס, או שחמש דקות התהילה שלך פשוט ישכיבו אותך על הרצפה לשארית חייך".

אי אפשר להגיד אותו דבר על המשתתפים בתוכנית שלך?
"'המיזם' באה לעשות משהו אחר לגמרי. אנשים לא ייצאו ממנה מפורסמים. הם באים, הם 12 דקות על המסך, מציגים את הרעיון שלהם - ונעלמים. אולי בעונה השנייה יעשו כתבה מה קרה עם ההמצאות שלהם, אבל הם לא באים להיות דמויות טלוויזיוניות. הם באים לקדם מוצר, או שירות, או המצאה. הם באים לגייס כסף, וזה בסדר גמור. ההופעה בטלוויזיה היא לא המטרה, היא רק אמצעי בדרך להגיע לאיזשהו מקום עסקי, כלכלי. בעיניי זה ממש כשר בד"צ. אם זה לא היה כשר בד"צ, לא הייתי עושה את זה. אני באמת כל כך בררן היום במה שאני עושה. זה בד"צ מבחינתי".

על מה יצא לך לוותר לאחרונה?
"לאחרונה לא יצא לי לוותר. אני חושב שמוותרים בשבילי כבר בחדרי הישיבות, כבר כשמצוותים. אני לא אסי עזר. כאילו, אני לא הדבר הכי חם כרגע, שכל דבר, ברור שאני אעשה. אני כבר תנין ישן ומקומט. לא דחוף שאני אהיה בכל תוכנית. אני יכול לעשות תוכנית פריים?טיים אחת בשנה או אחת בשנתיים, גם כדי לשמור על עצמי שלא אמאס וגם כדי לבחור בפינצטה את מה שאני עושה. לא דחוף לי להתגלגל מעונה לעונה. יש לי תעסוקה קבועה בתוכנית הבוקר, שאני כל כך אוהב, וזה בסדר גמור".

כבר שנים שאתה קם בכל יום לפנות בוקר.
"אנשים חושבים שאני קורבן, אבל אני קם בשמחה. דופק שעה של אימון כושר וקריאת חומרים, ומגיע לאולפן בשמחה. להגיש תוכנית בוקר זו העבודה הכי טובה בעולם".

אבל הרייטינג בבוקר הוא לא הכי טוב בעולם.
"רייטינג זה בכלל לא עולם ההתייחסות שלי. בבוקר זו תוכנית למבוגרים על נושאים של מבוגרים. אני יכול לדבר שם על מה שמעניין אותי. פוליטיקה, חברה, צדק, כל מיני דברים כאלה. אני יכול, באמצעות המערכת, לדחוף אג'נדות. אני אדם שעמוס לעייפה באג'נדות, בדברים שמעניינים אותי. דחוף לי לשנות דברים בעולם, ותוכנית הבוקר מבחינתי היא כלי. אם משהו מטריד אותי, אני יכול לזמן את מי שצריך ולדבר איתו על זה. זאת המתנה המקסימה ביותר שאני יכול לקבל בעולם".

אז רייטינג לא מעניין אותך?
"רק ברמה מאוד מאוד בסיסית. כלומר, כל עוד זה נותן תשובה לשאלות: האם התוכנית מוצלחת? האם תהיה עוד עונה? האם הבוסים שלי שמחים או האם נכנסים למצב החירום הזה של 'מה עושים עכשיו', 'איך מצילים את התוכנית'? זה קרה לי לא פעם ולא פעמיים בחיי, כי אני אחראי לכמה הצלחות טלוויזיוניות גדולות ולכמה כישלונות מהדהדים. ופשוט לא מתאים לי עכשיו בכלל להיכנס למצב כזה. אני רק רוצה שזה יהיה בסדר, שזה יעשה, לא יודע, 24 אחוזים מתוקים. אני לא מצפה שזו תהיה פצצת רייטינג מטורפת".

ואולי אתה מנסה להיזהר, להנמיך ציפיות.
"אני אף פעם לא נזהר בדברים. הלוואי שהייתי נזהר בדברים. אז היה מצבי אחר, כמו שאומר השיר. שיהיה רייטינג סבבה, שב'רשת' יחייכו, מגיע להם לחייך, שכולם יהיו מרוצים".

המבקרים מפרגנים לך?
"יש עיתונים ויש כותבים, שלא משנה מה, עצם זה שקמתי בבוקר מבחינתם זה באד ניוז. כשאני רואה שהם חתומים על ביקורת על תוכנית שלי, לא חשוב איזו - אפילו אם היתה תוכנית נהדרת, הם ימצאו משהו. גם על דברים ממש טובים, כמו הסרט שעשיתי על הימין הקיצוני, אולי אחד הדברים הכי טובים שעשיתי בשנים האחרונות, שנקרא 'חוצה את הקווים'. שודר לפני חצי שנה, ואף מילה. יש חיבה אצל מבקרי הטלוויזיה לחסל אותי".

למה?
"לא יודע. כי אני יותר מדי זמן שם, כי אני לא שייך לקליקה הנכונה, כי אני נתפס ככה או ככה. בסדר, אני לא מתבכיין על זה, אני לא שובר לאף אחד את המשקפיים, אני לא מחכה לאף אחד מתחת לבית.

"אני חושב שמרגע שאתה מגיע לאיזשהו מעמד ואיזשהו נפח שאתה תופס בעולם התקשורת, אתה יכול לצפות רק לביקורות רעות. זה כאילו חלק מהמשחק. אני מניח שאם אמות פתאום, אז יגידו, 'היו בו גם צדדים טובים, זוכרים אנו את תחילתו, הוא בכל זאת אחראי לכמה מהרגעים הטלוויזיוניים היפים'. אבל עד אז - אבל אלה דברים שאני לא אזכה לקרוא. בסדר, נו".

מה אברי של פעם היה אומר על אברי של היום?
"אני מקווה שהוא לא היה אומר 'טרחן', 'צדקן' וכל מיני כאלה. אני חושב שאני די מבסוט מעצמי. זאת אומרת, לא מעצמי אלא מהדרך שלי. אני מבסוט מזה שאני מצליח לשמור על קשר עם הלב שלי וכל הזמן לעשות פחות דברים שדורשים ממני פשרות. אני חושב שאברי הצעיר עשה המון פשרות. רוב העבודות שעשיתי היו פשרות. חייתי בפשרות בשביל להתפרנס. היום אני לא צריך לעשות פשרות".

רצה הגורל שאתה וארז טל עולים באותו שבוע עם תוכנית.
"לא ידעתי אפילו. הגורלות שלנו נפרדו מזמן, אין קשר בין הקריירות שלנו כבר המון שנים. אני חושב שצעירים היום בכלל לא יודעים שהיינו יחד פעם. זה זיכרון מתוק, אבל אני לא משווה את עצמי לארז, הדרך שלי שונה משלו. אני לא מודד את ההישגים שלי לפי מה שהוא עושה, זו דרך אחרת".

כשאתם נפגשים ברחוב אתם מדברים?
"ברור. נולדה ילדה - ברכות, פה ושם אי?מייל, 'מה קורה', 'מה נשמע', פה ושם, נדיר מאוד. הלכנו לשתות משהו יחד. יצא אולי פעמיים?שלוש. אין יחסים פעילים.

"אני חושב ששנינו חייבים הרבה מהקריירה שלנו אחד לשני, הרבה. זה לא שאם לא היינו עובדים יחד אז לא היו קריירות, אבל, באמת, הלכנו כברת דרך ארוכה יחד, ונבנינו יחד, והיה לנו טוב יחד. והתפצלנו, לא כל כך בטוב, אבל מי זוכר כבר למה, והיום אנחנו בדרכים שונות לגמרי וחשובים לנו דברים אחרים, ואנחנו אישיויות שונות מאוד.

"מבחינתי, הוא האקס המיתולוגי, אבל לא יותר מזה, והיו לי בני זוג משמעותיים מאוד מאז. כלומר, זה לא שהוא היה היחיד. היתה לי זוגיות נהדרת עם קובי מידן, ויש לי זוגיות נהדרת עם ג'קי לוי, ויש לי זוגיות נהדרת עם הילה קורח. יש לי כל מיני צורות של זוגיות, אני טוב בזוגיות".

אבל האקס המיתולוגי, תמיד יש לו איזו פינה כזאת בלב.
"כן, ברור, היינו בתולים".

היית מתראיין איתו יחד?
"אין על מה. אין לנו שום אג'נדה משותפת היום".

שניכם כמעט עם אותן נקודות פתיחה, עובדים באותו ערוץ, והלכתם לשני כיוונים שונים.
"אנחנו לא דומים, ולא היינו דומים אף פעם. גם כשעבדנו יחד, לא היינו דומים. ארז הוא יותר איש של צורה. הגאונות שלו תמיד היתה להמציא צורות של תוכניות, מבנים, פורמטים. הוא תמיד היה בזה, הוא היה עורך?על. אני אף פעם לא הייתי כזה, לא היו לי היכולות שלו בדברים האלה. אני תמיד התעניינתי בתוכן, במה אני אומר, ולא באיך אני אומר את זה. מה המסר. גם כשהיינו כלום בני כלום, בני 21, ועשינו את 'מה יש', אז זה תמיד היה ההבדל בינינו.

"אחרי שעזבתי הוא עשה את (ההפגנה להחזרת הסידרה) 'סמי וסוסו', וזה דבר שאני לא הייתי עושה בחיים, כי זה היה זיקוק של צורה, צורה גאונית, אבל בלי תוכן. אני לא הייתי מוצא את עצמי בדבר כזה. ואין בדברים שאני אומר ביקורת או שיפוטיות, אנחנו פשוט מאוד מאוד שונים. אני סוג של אידיאולוג, אני כל הזמן חי באידיאולוגיות, מתחלפות כל שנייה. אני רואה בעצמי מטיף פופ, אני סוג של מיסיונר, בן אדם שכל הזמן מגויס לאג'נדות. אני גם טרחן לא קטן".

דווקא נשמע סידור טוב, הוא יביא את הפורמט ואתה תביא את התוכן.
"בסדר, אז היו זמנים כאלה באמת, וזה טבעי שארז ממשיך להמציא ומשתתף בדברים שהדבר החשוב שבהם זה הפורמט, ואני במקומות אחרים. אין בליבי עליו, רק חיבה והכרת תודה".

ולאות חיבה, תצפה בפתיחת העונה של "האח הגדול"?
"לא בפתיחה, לא בסיום ולא באף פריים אחד במהלך העונה, אפילו לא בפריים אחד. אני חושב שזה תוכנית נורא?נורא בעייתית, למרות שארז ואסי מנחים אותה בחן. ולו רק בגלל שכל הזמן מעשנים שם. התקשרתי לארז ואמרתי לו, 'רבאק, בני נוער צופים בדבר הזה, הם קולטים מהתוכנית הזאת שזה קו?ל לעשן. תפסיקו את הדבר הזה. אם ילד אחד מתחיל לעשן ותוחלת חייו מתקצרת בשבע שנים, איך אתה יכול לעמוד באחריות הזאת? מה אתה עושה?'"

ומה הוא אמר?
"הוא אמר: 'ניסינו למנוע את זה, וזה לא הלך'. עזוב אותך, קח אחריות".

שאלו יהיו הצרות שלהם.
"זו צרה גדולה מאוד, בעיניי. וחוץ מזה, זו תוכנית שנחשפת בה זוהמה נפשית. גם בי יש זוהמה נפשית, בכל אחד יש, אבל היא אמורה להישאר בדל"ת אמותיו של האדם, היא לא דבר שצריך להגיע למרחב הציבורי, כי כשהיא מגיעה למרחב הציבורי, היא מידבקת.

"מה שקורה ב'האח הגדול' זה שאנשים מוציאים את הדברים הכי אפלים בנפש שלהם, את הדברים התככניים והתחמניים והמכוערים, אבל מכיוון שזה קשור בפרסום ובכסף, למתמודדים נדמה שזה בסדר, שזה רצוי להוציא את הדברים האלה. הם מקבלים לגיטימציה, כאילו הכל בסדר. בעיניי, זו פשוט תוכנית משחיתה".

ואיך תרגיש אם היא תשודר ב"רשת" בעוד שלוש שנים? כי יש סיכוי כזה.
"אני יודע שיש סיכוי כזה. יהיה לי לא נוח עם זה, אבל אני מזמן כבר לא לוקח אחריות על כל הטלוויזיה, על כל ערוץ 2, על כל מה שמשודר ב'רשת', ולפעמים אפילו על כל מה שמשודר בתוכנית שלי. אני משתדל שהדברים שאני עושה יהיו נקיים יחסית, ושלפחות תהיה לי פינה קטנה בתוכם, שאוכל לעשות מה שאני רוצה.

"אנחנו חיים במציאות מורכבת, כי כל הזמן דורשים ממני להיות צדיק. הבעיה היא שלהיות צדיק היום זה להיות בלתי מתפרנס ובלתי משפיע. אני לא יכול להרשות לעצמי להיות בלתי מתפרנס ובלתי משפיע, אז אני משחק בתוך כללי המשחק, ומשתדל להיות הכי טוב שאפשר בתוך כללי המשחק האלה. אם 'האח הגדול' ישודר ב'רשת' אז הוא ישודר ב'רשת'".

ואתה תצטרך לקדם את זה בתוכנית הבוקר.
"אז אקדם את זה בתוכנית הבוקר, ואני מקווה שיהיה לי הכוח לעמוד ולהגיד, אני לא עושה תוכנית שלמה על 'האח הגדול', אלא רק אייטם אחד על 'האח הגדול', ואני גם מבקש שנרשה להם להכניס ספרים לתוך הבית, ושניתן להם הרצאה על משהו שהם מבינים בו. בואו ניתן להכניס משהו, בואו נכריח כל אחד לעשות מעשה טוב. כאילו, למה רק רע? למה רק להזיק אחד לשני? למה רק להיות משועממים ולהיטרף מרוב שעמום? בואו ניתן להם לגלות את הצדדים היפים. האמת? אין לי מושג מה קורה שם, לא צפיתי בזה אף פעם".

אז איך אתה שופט אותם בלי שצפית?
"האנרגיה היא כל כך חזקה במרחב, שאתה לא צריך לצפות בשביל לדעת מה קורה".

ב"אחד נגד מאה" נהנית?
"ברור שאני נהנה להיות שם, אבל לא כמו שאני נהנה לעשות תוכנית בוקר ולדבר ברצינות עם אנשים שבא לי לפגוש ולשאול אותם את השאלות שמעניינות אותי. זה עולם אחר לגמרי".

לא מפריע לך לקדם בתוכנית הבוקר שלך תוכניות שאתה לא אוהב?
"אתה מייצג עכשיו איזושהי עמדה טהרנית, ואין לי כוח לזה. ברור שבתוכנית בוקר זכייניות מקדמות את העניינים שלהן. זה חלק מהדיל. השאלה היא האם תוכנית שלמה מוקדשת לקידום או שמדי תוכנית יש אייטם אחד שמקדם את התוכנית שבערב. זה הכל עניין של מידה.

"אם, נניח, יש אייטם שמקדם את 'משחקי השף', וגם מגיע מישהו עם משהו טעים, אין לי שום בעיה. אני אוהב מאוד לאכול. לא תמיד יש לי מה לשאול, לא תמיד זה באמת מעניין אותי, אבל אני עושה את זה. כי זאת העבודה שלי להתעניין בזה באותו רגע. האם זה מעניין אותי כאדם, זה שהוא לא שר כל כך טוב והוא הודח? ברור שלא".

אבל לך יש את האפשרות לבחור לא להיות שם.
"והבחירה שלי בגדול היא להיות שם. היא להיות שם עכשיו, ומחר, ואם שואלים אותי, גם בעוד חמש שנים וגם בעוד עשר שנים, ומצידי, להיפרד מתוכנית הבוקר בגיל 70, ושיהיה כתוב בעיתונים 'מר בוקר עזב'. אני באתי כדי להישאר, אני באתי כדי לעשות עבודה, אני רואה את התוצאות, גם ברייטינג וגם במחקרים שעושים על התוכנית שלנו. אנחנו התוכנית שהציבור הכי אוהב. אנחנו הכי נצפים, אנחנו מנצחים את כולם. בכל בוקר אנחנו עושים כפול מאורלי וגיא בערוץ 10. אנחנו עושים רייטינג משוגע".

יכול להיות שאתה מרגיש בטוח יותר בבוקר?
"בטוח במובן זה שזאת תוכנית קבועה. בתוכניות הפריים?טיים שהנחיתי, תמיד הפריע לי שאתה אף פעם לא יודע - תהיה עוד עונה, לא תהיה עוד עונה, הצלחנו, לא הצלחנו. החרדה הקיומית הזאת, כדו?ר שני לשואה, לא טובה לי. מכניסה אותי לסרטים ממש.

"זה שיש לי מקום עבודה מסודר, שבו אני עושה מה שאני רוצה ואני משפיע על התכנים - מבחינתי זה לה לה לנד".

לא חשבתי שאתה כזה חרדתי, בגילך ובמעמדך.
"גדלתי בבית חרדתי ביותר, של אבא שעבר את הכי גרוע. ממה שחילקו בשואה, הוא עבר את הכי גרוע. אז כמובן, אני לא ברמות האלה, אבל כשאתה גדל על חרדה, משהו מזה קיים בך. ואצלי זה מתבטא במקום הכלכלי, הקיומי. מה יהיה, מה יהיה".

זאת גם הסיבה שאתה עושה דברים נוספים להכנסה נוספת, למשל מחתן זוגות בחתונות אזרחיות?
"החתונות הן חלקן בתשלום וחלקן לא. הכלל אומר שכל מי שאני מכיר אותו, או אני מכיר מישהו שמכיר אותו, אני עושה לו בחינם. אחרים משלמים".

זה כסף טוב?
"זה כסף חמוד, אני לא מתפרנס מזה. אני לוקח על חתונות קטנות 3,500 שקל, ועל חתונות גדולות 5,000. מי שאין לו, אני לא לוקח כסף. אני עושה חתונה?שתיים בחודש, אני לא עובד בזה. אז ברור שלמישהו שמתפרנס מ?5,000 שקל בחודש, החרדות שלי נראות מגוחכות ומפונקות ואפילו מגעילות. אבל זה לא דבר שהוא תלוי בנתון כלשהו".

אז אם תעשה מיליונים, תעזוב את הטלוויזיה?
"אני אעזוב את מה שאני לא רוצה לעשות בטלוויזיה. יש לי חלום להיות בעל אמצעים כאלה, שאני אוכל לקחת חופש לכמה זמן שמתחשק לי. אני עובד רצוף בתקשורת מגיל 17 וחצי, אף פעם לא לקחתי חופש. זאת אומרת, שבוע כן, אבל בא לי לעזוב לשנה ולנסוע לאיזה מקום ולחיות בתור זר מוחלט, שלא יהיה לי אכפת מכלום. בא לי.

"אני לא בטוח לגמרי שיהיה לי לאן לחזור, כי במציאות הישראלית, אם אתה הולך לשנה, לא בטוח שישמרו לך את העבודה. אבל אם יהיה לי המון כסף, אני אסע לאוסטרליה לשנה, בטח. או לניו יורק".

מה אתה אוהב לראות בטלוויזיה?
"אני כמעט לא צופה בטלוויזיה. להזכירך, אני מנחה תוכנית בוקר, השעון הביולוגי שלי בנוי ככה שאני חייב ללכת לישון ב?22:00-21:30 בערב. זה אורח החיים שלי. בשביל להיות על הכיפאק בבוקר אני צריך לבוא לא עייף, אז אני צריך ללכת לישון מוקדם. אז יש השכבות של תינוקות, ארוחת ערב, חמש דקות שיחה עם אשתי המתוקה, עשר דקות קריאת ספר, וביי".

יש בזה מן ההחמצה.
"כן, אנחנו לא יכולים ללכת לקולנוע, לא יכולים ללכת להופעות, קשה".

מתי היית בקולנוע בפעם האחרונה?
"בקולנוע דווקא הייתי לא מזמן, במצוות בתי, אחרי שלא הייתי איזה שנתיים. לפני שבועיים, ממש לפני הלידה, כשהיה לנו קצת זמן להעביר, הלכנו לסרט".

נהנית?
"נהניתי, כן. יש לי הפרעת קשב, אני מתקשה מאוד בקולנוע. רשרושים, פופקורן, אנשים מסבירים אחד לשני, זה לא קל לי".

המפגש עם גלעד מתקיים בווילה המרשימה שלו בשיכון דן בת"א. עם כל הכבוד לחרדות הכלכליות, נראה שחשש לעתידה של הטרמפולינה שבחצר הגדולה לא קיים, בשלב זה. בבית נמצאת כרגע אשתו, נעמה שוחט (31), שאמנם ילדה רק לפני ימים אחדים אבל כבר מציגה גזרה מרשימה ורעננה, כולל לק מוקפד בציפורניים. מדי פעם היא יוצאת לוודא שהכל בסדר איתו, ואם לחכות לו עם המקלחת הראשונה של הדיירת החדשה, ליבי. בבית נמצאת גם זוהר, בת השנתיים. איה, בתו הבכורה של גלעד מנישואיו הראשונים לחלי גולדנברג, היא בת 18, ועומדת בפני גיוס לצה"ל.

"תראה, אני אבא צעיר - יש לי תינוקת בת ארבעה ימים ותינוקת בת שנתיים - וללא ספק, הלוק שלי הולך יותר ויותר לכיוון סבא. זה דבר מעורר מחשבה וגם מעורר דאגה, כמובן: כמה זמן אני אהיה עם הילדות שלי? כשהן יהיו בנות 15, האם הן יתביישו באבא שלהן המבוגר או יתגאו בו? כל מיני דברים כאלה. בתוכי, ויגידו את זה כל הזקנים, אני שטותניק מוחלט. אני נשארתי אותו ילד מופרע".

חשבת שתהיה אבא מבוגר?
"לא. לפני שפגשתי את נעמה, היה לי ביקור בעולם המשפחתיות והאבהיות, ביקור טוב, תוצר לתפארת, הבת הגדולה שלי באמת בן אדם מרשים ביותר, וסבבה, שילמתי את חובי לחברה. ואז פגשתי את נעמה, ונהיה מצב כזה שהיה ברור שאנחנו צריכים להיות יחד, כי יש בינינו קשר מאוד חד?פעמי. והיה ברור שאישה בגילה, גם אם היא עם איש בגילי, יש לה רצונות משפחתיים.

"אז החלטנו להקים משפחה, ואני לא מתחרט לשנייה. אני פשוט נהנה מלהיות אבא, לא משנה מה יגידו הטוקבקים ולא משנה מה זה חטייאר, אני פשוט נהנה לנדוד איתה בעולם בתוך המנשא, ולדבר איתה, ולהשתעשע איתה ולקפוץ איתה ולהתפלש איתה, ולצבוע אותה, ולעשות את כל הדברים האלה".

אולי זאת גם הדרך לשמור על הצעירו?ת שלך?
"איך אתה שומר על עצמך צעיר? או שאתה נהיה פאתט - מתחיל לחזר אחרי בנות 15 או לרכוש מוצרי צריכה מופרכים, מכוניות ספורט וכאלה - או שאתה מתחבר לילדו?ת מחדש, דרך ילדים.

"למרות שאיה יצאה בן אדם נהדר, הבנתי שלא טוב לילד לגדול לבדו. התינוקת בת ארבעה ימים, ומה שקורה פה מאז שהיא הגיעה הביתה שלשום, זה מדהים. זוהר בת השנתיים רוצה כל הזמן רק לטפל, להחזיק על הידיים, למרוח משחה. בשנייה הפסיקה להיות תינוקת. האישה הקטנה נדלקה בתוכה. מדהים. ובעוד שנתיים יהיו פה שתי חברות, פחות או יותר באותו גיל, אחיות חברות, יוכלו לשחק, ויהיה כיף".

דיברנו קודם על הדעתנות ועל העומס במחשבות שלך. ככה זה גם כשאתה איתן?

"כשאני איתן אני גם ילד וגם הורה, אבל אני במקום אחר לגמרי. אני גם בוחן כל הזמן מה אני יכול לעשות כדי שהיא תגדל כמו שאני רוצה. שלשום, כשהיינו במלונית, קנינו לזוהר עגלה קטנה כזו של בובה, יענו, מתנה מהתינוקת. אז היא הלכה עם העגלה בקניון, ואז היא יצאה לרחבה, ומהרחבה למדרכה.

"הורה רגיל היה רץ ואומר לה, 'לא, לא, לא'. ואני לקחתי חמישה צעדים אחורה ואמרתי לעצמי, היא רק בת שנתיים, אבל אני אתן לה. זאת אומרת, אני כל הזמן מכוון להיות הורה מעצים, מאפשר, שם גבולות, אבל להיות הורה מצוין. והיא פנתה ימינה והתחילה ללכת ברחוב ויצמן בתל אביב עם העגלה שלה.

"היה מדהים לראות את התגובות של האנשים. אתה רואה ילדה בת שנתיים, קטנטנה, היא ממש קטנטנה בגוף, הולכת בנחישות עם עגלה של בובה, ואתה לא רואה שיש איזשהו מבוגר אחראי, כי הלכתי ממש מאחור. אתה רואה אנשים מסתכלים, ממשיכים בדרכם, אף אחד לא עושה שום דבר, היה משעשע לראות את זה. לא היתה לי שום דאגה, הרגשתי שזה רגע נהדר בשבילה וזה רגע נהדר בשבילי, של לשחרר. לשחרר.

"אני משתדל להיות הורה בלתי דואג, רק לתת שחרור ואהבה. וזה היה אחד הרגעים הכי יפים שהיו לי בחיים. לתת לילדה שלי ללכת לבד ברחוב, עם עגלת בובה".

יצחק קדמן לא יאהב את זה.
"זה לא שאתה נותן לה ללכת בלי השגחה. אתה משגיח עליה מקרוב, עם ידיעה שבריצה מהירה אני איתה בתוך שתי שניות. אבל היא לא הרגישה את הנוכחות שלי. והיא לקחה את ההזדמנות והלכה רחוק, ובסוף היא נכנסה לאיזה בית אבות. זאת היתה שמחה גדולה".

בתך מתגייסת בקרוב, התפקיד בגל"צ מובטח?
"אין שום סיכוי שהיא תגיע לגל"צ, מכמה טעמים. ראשית - מראית עין. אין שום סיבה שאנשים יחשבו שיש פרוטקציה בקבלה לגל"צ, כי אין. אז אמרתי לה שלמרות שהיא מוכשרת, אין שום סיבה שיהיו לה עוד זוג שפתיים בעניין שלה. ושנית - האם היא רוצה להיות במקום שבו יגידו כל הזמן שהיא התקבלה בגלל אבא? למה זה טוב?"

מצד שני, יכול מאוד להיות שמגיע לה להיות שם, ואז היא נפגעת מהייחוס המשפחתי.

"בסדר, אז זה קצת מבאס, יש הרבה דברים קצת מבאסים בלהיות הבת שלי, ויש גם דברים קצת לא מבאסים בלהיות הבת שלי. הרגלתי אותה לחיות בלי פרוטקציה. אבא לא מסדר, זה לא קורה, שתסתדר בעצמה. כשהיא מגיעה לסיטואציות חברתיות, היא לא מספרת שהיא הבת שלי, זה תמיד מתגלה איכשהו, והיא מתבאסת לאללה כשמגלים.

"כשאתה נותן לילד שלך להשתמש בשם שלך אתה גורם לו להיות רפה, חלש. כי לא את כל הדלתות תוכל לפתוח לו, ובסוף הוא יגיע לדלת גדולה שלא יוכל לפתוח, ואם היית מלמד אותו לפתוח בעצמו דלתות קטנות, אז היה יודע לפתוח גם את הדלת הגדולה.

"הבת שלי היא לא הבת?של, היא איה. זה הכל. אם היא תיפול בצבא למקום איום ונורא, ואני אוכל להרים טלפון למישהו שאני מכיר שיוציא אותה משם כי היא סובלת מאוד, אז ברור שאני אעשה את זה. אבל לארגן לה איזו קומבינה? מה פתאום? היא התקבלה עכשיו למשהו שהיא רצתה, בכוחות עצמה, בלי שהרמתי טלפון לאף אחד, והיא גם נדחתה על ידי מקום אחר שהיא רצתה, שאילו רציתי, הייתי מארגן לה.

"אני חושב שתחושת הכישלון שהיא חוותה היא חשובה מאוד, ותחושת ההצלחה שהיא חוותה במקום אחר היא נהדרת. היא הרוויחה את זה במו ידיה, היא עשתה משהו, היא הצטיינה והיא התקבלה. איך אתה יכול להרגיש טוב עם עצמך אם אבא שלך סידר לך? איך אתה יכול לדעת אם אתה טוב או לא טוב?"

הזכרת קודם את אסי עזר. מה דעתך עליו?
"אסי הוא רב קסם. הוא בחור נהדר. אני חושב שהוא שנון, ואין את זה להרבה מנחים חדשים. אשמח בשבילו אם הוא יבחר מדויק יותר את מה שהוא עושה.

"אם אתה שואל אותי, מכל השוק הזה, מי יבשיל ויהיה בעוד איזה זמן משהו שתגיד, וואללה, תראה איזו דרך הוא עבר לתפארת - אני שם את הכסף שלי על אסי".

למה אתה נשאר ברדיו עם "המילה האחרונה"?
"אני כרגע בתקן של מתנדב בגלי צה"ל. אני לא מקבל כסף. חוזה ההעסקה הקודם שלנו הסתיים, ואז סידרו לנו איזושהי תקינה חדשה, שאמורה לשלם לנו 2,000 שקלים בחודש, אבל כמות הטפסים שצריך למלא כל כך גדולה, ויש לי הפרעת קשב, אני לא יכול, וזה ללכת לקצין העיר ולהביא תעודת שחרור. אז אמרתי, עזבו, אני מוותר, אני בא חינם, עזבו אותי מכל הטובות שלכם".

אוהבים את התוכנית?
"יש כאלה שאוהבים אותה ויש כאלה ששונאים אותה. יש כאלה שאוהבים אותי ויש כאלה שמתעבים אותי. זה בסדר".

למה אתה חושב כך?
"כי אני רואה פייסבוק, אני רואה טוקבקים. אני לא מנותק".
אתה לא פעיל בפייסבוק. זאת דווקא פלטפורמה מצוינת לדעתנים.

"האינטראקטיביות לא טובה לי. אני יודע שהיום הכל אינטראקטיבי, אבל אני כבר בן 51 וחצי, מסובך לי להתרגל לדבר הזה. היה לי פייסבוק. הגעתי לכמויות קוראים מטורפות, בחלק מהפוסטים היו לי חצי מיליון קוראים, וגם קראתי את מה שכתבו לי, כי בשביל זה אתה בפייסבוק, אחרת אתה פרשן בעיתון. כמות האנרגיות השליליות שפלשו לי לחדר היתה פשוט בלתי אפשרית.

"ומכיוון שאין לי עור של פיל לא יכולתי לעמוד מול זה. כי ביקורות ענייניות, ואפילו קנטרניות, זה בסדר. אבל כמות הבבונים, הערסים והפסיכופתים שנכנסו לי לתוך התודעה היתה לא תיאמן. כתבו לי דברים מזעזעים, מרושעים ברמה שהיא לא מעודנת, אלא פשוט in your face, עלבונות מגעילים, והרגשתי שהנפש שלי מזדהמת. שזה הולך איתי במשך כל היום. המילים מהדהדות בחלל הפנימי שלי, ואני לא רוצה את זה. אז פרשתי".
נפגעת.

"זה לא שאני יכול לצטט לך משהו אחד שכתבו לי, אבל זה היה פשוט כמו לשתות נפט. אתה שותה נפט, יש לך גרעפסים של נפט כל היום. אין מה לעשות. אבל זה דווקא חיזק אותי. אני חושב שיש קבוצה בישראל, קטנה וצרחנית, שירדה מהפסים לגמרי, וכל דבר שהיא צורחת נגדו - סימן שהוא אמיתי ונכון".

למי אתה מתכוון?
"שולי השמאל. אני נהייתי אחד האנשים הכי מתועבים על שולי השמאל, כי הייתי שם ועזבתי, והיום אני לא. אני לא ימני, אני בשום דרך לא ימני. אבל אני ריאליסט. אני חושב שאני מסתכל על התמונה ורואה אותה פחות או יותר כפי שהיא. אני חושב שההזיות של השמאל הן פשוט גיחוך אחד גדול, אני גם טורח להגיד את זה. אי לכך נהייתי פרסונה נון גרטה בחוגים מסוימים, ואייקון של שנאה. וזה בסדר גמור, אין לי שום בעיה".

לפעמים נדמה שאתה קצת עושה דווקא.
"זה לא עניין של דווקא, זה עניין של אימפולסיביות. אני לא תמיד 'שולט ביציאות'. לפעמים אני אומר דברים כי נראה לי באותה שנייה שזו האמת, ושנייה אחר כך אני כבר מבין שממש טעיתי בגדול, אבל זה מאוחר מדי. זה קורה לי לא מעט. מי שצורך את התכנים שאני מייצר, צריך להביא את זה בחשבון.
"אני חושב שרוב האנשים כבר מכירים אותי, ויודעים שיש לי התפלקויות. אני לא ועדה. לא כל אמירה שלי היא שקולה. במקרים הטובים אני מגיב מהלב, ובמקרים הרעים, מהבטן".

זה קצת ילדותי.
"אני בן אדם ילדותי. מצד אחד יש לי שכל חד ומהיר, ובעיניי, לפחות, רואה צלול. מצד שני גר בי ילד מרדן וטיפש, שאוהב לעשות בלגנים. אני מקווה גם למות ככה, בלי להתבגר".