נושאים חמים

העורף אינו נטל

כפי שחזינו במערכת השלג בתחילת החורף, ההכנה של העורף לשעת חירום תלויה בעיקר בטוב לבם של אזרחים. מכאן שסגירת המשרד האזרחי להגנת העורף איננו חדשות טובות לחברה האזרחית

לאחרונה פורסם שהשר להגנת העורף, גלעד ארדן, ביקש להתפטר מתפקידו והמליץ לראש הממשלה נתניהו לסגור את המשרד להגנת העורף, עליו הוא מופקד, עד סוף החודש. למרות שמלחמת הכוח בין המשרד האזרחי המופקד על ענייני העורף לבין הפיקוד הצבאי המופקד על אותו תחום בדיוק, הסתיימה במה שמסתמן כתבוסתו של הראשון, בפועל המפסידים הגדולים הם אנחנו – החברה האזרחית.

בחודשים האחרונים, בעקבות הסופה שהשתוללה כאן בדצמבר 2013 אשר שיתקה אזורים שלמים והשאירה אזרחים ללא מענה, בשיא הקור, לזמן בלתי סביר – התחלנו, חברות פורום דבורה: נשים במדיניות וביטחון לאומי, לעסוק בנושא העורף הישראלי. האם הרהרתם פעם, כיצד מתפקדת הרשות הממונה על ביטחוננו כשלא יורים עלינו טילים (מצפון או מדרום), כשאין שריפות ענק או מזג אוויר עם פוטנציאל לגבות חיים? מה היא ההכשרה של אותה קבוצת אנשים שמעלים תסריטי בלהות ומציעים דרכים להיערך לקראתם? האם יש שם ייצוג נשי הולם? האם אותם מקבלי החלטות נקלעו למצב בו משרד ממשלתי או צבאי אישר לפתוח בית ספר אבל ראש העיר סירב? האם יש שיתוף פעולה ותיאום בין הזרועות השונות המופקדות על היבטים שונים של אותו אסון? ומה מידת שיתוף האזרחים בקביעת מדיניות לקראת שעת חירום?

הפרדיגמה תחתה עובדת אותה קבוצת אנשים אשר מופקדת על ענייני העורף בחירום היא שבעתות חירום האוכלוסייה האזרחית נתפסת כסוג של נטל שיש להגן עליו, לשנע אותו, להכניסו למרחב מוגן. עוד ממצא מרעיש שעלה מהבדיקה הלא-מדעית שלנו היא שבתרגיל הלאומי האחרון של פיקוד העורף אף אחת לא טרחה להיכנס למרחב המוגן.

לא להסתמך על רצון טוב בלבד

המסקנה פשוטה: צריך להחליף תקליט ולשתף אזרחים. צריך להשקיע משאבים בלפנות ולהגיע לאוכלוסייה באופן פעיל. לרתום את ההון האנושי הישראלי להתמודד באופן אקטיבי עם האסון הבא שיינחת עלינו. אפשר להגיע לאזרחים דרך ועדי בתים, ועדי שכונות, ועדי הורים, וגני הילדים. וגם דרך חוג הקרמיקה במתנ"ס. אם לכל מי שמסוגלת ומסוגל לקחת חלק אקטיבי תהיה משימה ותחום אחריות בשעת חירום, רמת החרדה תרד, רמת היעילות תעלה וכנראה שגם תחושת הקולקטיב והאחריות ההדדית. אפשר שבאסון הבא נרגיש שייכות ושותפות.

אל לנו לטעות. אין להסתמך על רצונם הטוב של אנשים להתנדב למשימות חשובות אלה. אמנם בהרבה ערים קיים רכז התנדבות שתפקידו להפעיל את מערך המתנדבים בשעת חירום, אך חייבת להיות פנייה פעילה של הרשויות לאזרחים על מנת ליעד להם תפקידים ומשימות. בחיי היום-יום הפרטיים והעמוסים של כל אזרח, מי שמגיע להתנדב שייך ליחידת סגולה. זה מנחם לדעת שיש הרבה כאלה. גם אם זה מטריד לדעת שבלא מעט מקרים כוח המתנדבים והעמותות עושים את עבודת הרשויות נאמנה.

הדבר המתבקש אם כך הוא שהסמכות אשר מופקדת על תפעול העורף – ולא רק על הגנתו כפי שהשם הנוכחי של המשרד המיועד לפירוק מציע – יגבש תהליכים סדורים ומובנים לשתף את הציבור בקביעת מדיניותו לקראת שעת החירום הבאה. צעד ראשון יכול להיות השקפת הדיונים והקמת אתר המאפשר נגישות למידע. הצעדים הבאים ינבעו מההפנמה שהאזרחים בעורף הם לא הבעיה אלא חלק (גדול) מהפתרון.

ניסיון העבר מלמד שיש סבירות רבה יותר שמלאכה כזו תתקיים על ידי גורם אזרחי דווקא, ולא על ידי גורם צבאי אשר מסתמן כמנצח במערכה האחרונה על העורף הישראלי. תפקידנו כאזרחים ואזרחיות לשים זרקור גם על הזווית הזו של הקרב הפוליטי בין המשרד האזרחי לבין הפיקוד הצבאי.

עורכת הדין וחברת הכנסת לשעבר אתי לבני ותת-אלוף במיל' ישראלה אורון הן חברות ועדת ההיגוי של "פורום דבורה"

מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד