פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      פרשיות המין שכדאי לשכוח

      למה בארה"ב סולחים לביל קלינטון ולריצ'רד קווסט, אבל אנחנו ממשיכים לרדוף את סילבן שלום, אייל גולן ועמנואל רוזן? ומה הייתה הטעות הגדולה של שפינוזה והחילונים?

      סילבן שלום (GettyImages)
      חלה התיישנות. סילבן שלום | צילום: גטי אימאג'ז

      1. לא כדאי להפסיק לרדוף?

      א. כאן הרי גולן
      במוצאי חג העצמאות הראו לנו, בין השאר, את אייל גולן הרדוף, מנסה להדוף את מחאת הנשים נגדו, שפרצה שוב באחד ממופעי יום העצמאות שלו, ומנסה להתגונן. "אבל הרי המשטרה לא האשימה אותי בדבר, בסופו של דבר. והרי על הקטינות שהעלילו עליי נטען במשטרה ששיקרו". שום דבר לא עזר. המחאה נגד גולן נמשכה, והתגלגלה אחר כך גם לעיתונים שסיקרו את אירועי יום העצמאות. ברור שהיה פגם חמור ומכוער בהתנהלותו של אייל גולן יחד עם אביו כלפי נערות וצעירות, אבל השורה התחתונה היא הקובעת: אביו של אייל גולן הואשם. אייל גולן עצמו – לא.

      אייל גולן (אבי כהן)
      חטא אבל לא פשע? אייל גולן | צילום: אבי כהן

      וזה אומר שצריך להתחיל לסלוח לו ולהפסיק להתעלק עליו. אדם זכאי כל עוד לא הוכח אחרת, ובעיקר, כשניסו להוכיח אחרת, ולא הצליחו. לא ייתכן שקבוצת נשים מוסתות (יחד עם מתחסדים צבועים בנוסח גיא מרוז) תהפוך את אייל גולן לשק חבטות, למוחרם צמרת, למישהו שבועטים בו ומצווה לבעוט בו. זה לא הוגן. זה לא מוסרי, וגם אם אייל גולן חטא (והוא בוודאי חטא, אבל לא חטא פלילי) צריך סוף סוף להניח לו. הוא כבר קיבל את שלו, לא?

      ב. עמנואל רוזן וריצ'רד קוווסט
      מקרה מקביל לאייל גולן הוא מקרהו של עמנואל רוזן, שדר אינטליגנטי, שנזרק מכל המדרגות, לאחר שהוחשד בהטרדה מינית וזוכה על ידי המשטרה, גם אם ההאשמות נגדו לא הופרכו ונשארו תלויות באוויר (כי הנשים המוטרדות לכאורה סירבו להתלונן). גילוי נאות וחיוני: בשעתו השתתפתי באופן קבוע בפאנל "בוא נדבר על זה" בקשת, שעמנואל רוזן הנחה מדי שבוע. ותמיד חיבבתי אותו ואת האופן שבו התנהל מול דעות הפוכות לשלו. בין השאר, חלקתי עליו בטענותיו נגד היועץ המשפטי לממשלה (אני הייתי בעד היועץ המשפטי) ובעד גבי אשכנזי (אני הייתי נגד אשכנזי). רוזן היה סובלני למופת.

      אני מבין שרוזן התחתן בינתיים, מצפה לילד (שיהיה בשעה טובה), ועובד באיזושהי חברה של יחסי ציבור, וברור לגמרי איך הוא מרגיש: כמי שעולמו חרב עליו, כמי שגורש לגלות.

      עמנואל רוזן בסיום יום חקירות ביחידה הארצי לחקירות הונאה. להב 433 בלוד. יולי 2013 (דרור עינב)
      למה לא מעסיקים אותו בתקשורת שוב? עמנואל רוזן | צילום: דרור עינב

      ואני מציע בענווה לנהוג בעמנואל רוזן כפי שנהגה רשתCNN בכתב הכלכלי שלה רי'צ'רד קווסט, שהוחזר לתפקידו הבכיר ואף זכה לקידום, לאחר שבייש את כל מעסיקיו בהווה ובעתיד בתקרית מינית ופלילית מביכה במיוחד. זה קרה ב-2008 , כשריצ'רד קווסט (מאחינו בני ישראל, אגב, שאף למד בחדר בילדותו המוקדמת) נתפס משוטט באמצע הלילה בסנטרל פארק בניו יורק, יחד עם אדם נוסף, כשחבל כרוך סביב צווארו מצד אחד וקשור לאיבר מינו מהצד השני. הוא נעצר, הודה באחזקת סמים בכיסו, בילה יממה במעצר, ואחר כך נשלח בהוראת בית המשפט לחצי שנה של גמילה מסמים.

      ואיך הגיבה רשת CNN? היא התעלמה, ובהמשך העניקה לו תכנית כלכלית יומית. אגב, זה לא כבר, בעיצומן של השיחות עם הפלסטינים, זומן ריצ'רד קווסט , שלא לומר גויס, לאחד האולפנים כאן (לחדשות ערוץ 10, נדמה לי) וחיווה דעתו עד כמה השלום עשוי לתרום לכלכלת ישראל. מה יש לדבר.

      ואני שואל: אם רשת CNN מסוגלת לעכל חזרה את ריצ'רד קווסט, האם לא ראוי שגם זכייניות הטלוויזיה שלנו ישקלו את העסקת עמנואל רוזן מחדש? אם הנשים שהטריד ריחמו עליו, האם לא מותר לנו כחברה להגיד לו: אוקיי, מלאה סאת בושתך. אנחנו מניחים שלא תחזור לעשות את המעשים המבישים שעשית, עכשיו בוא תחזור למקומך הטבעי בתקשורת.

      ג. ומה עם סילבן שלום?
      ובינתיים היועץ המשפטי לממשלה סיים את התפתלותו ואישר סוף סוף למשטרה להפסיק לחקור בתלונה נגד סילבן, אחרי שהתעמר בו בחקירה ממושכת, אחרי שדרך על שמו הטוב, אחרי שסירב אפילו להמלצה הראשונית של המשטרה (מלפני כמה ימים) לסגור את התיק. אחרי חקירה ובדיקה מיותרות לחלוטין. בקיצור, אחרי כל אלה לא נמצא בסילבן שלום רבב פלילי כלשהו. ובכל זאת, לנשיאות הוא כבר לא ירוץ כנראה.

      וכבר אמרתי, אני לא בעדו, מעולם לא חיבבתי את האיש החלקלק והעסקני הזה. אני בעד דליה איציק. אבל העוול כלפי שלום וכלפי חזקת החפות הוא בלתי נסבל. אם די בתלונה של אשה אחת מלפני שש עשרה שנה, שהתיישנה לפני שנים, אם בכלל היה בה שמץ אמת, כדי להרוס קריירה פוליטית של אדם בישראל, אז כולנו בסכנה מתמדת. ואין לי מושג אם היה בתלונת האשה שמץ אמת. אני לא אומר שכן, ואני לא אומר שלא. ועם זאת, עצם העובדה שהסיפור העסיסי הזה הגיע לחיינו בתיזמון כל כך רגיש, מעידה אולי שמישהו בחש בקלחת. מישהו שאולי ממש לא מעוניין שסילבן ירוץ לנשיאות.

      אבל היועץ המשפטי לממשלה הורה שוב ושוב להמשיך בחקירה, דהיינו, להמשיך וללחוץ על הנשים, שנטען כי היה להן קשר מיני פסול כלשהו עם סילבן שלום, להעיד על כך, חירף סירובן. וכבר אמרתי: בניגוד לאורלי וילנאי, שמחליטה עם בן זוגה גיא מרוז את מי היא רודפת ואת מי לא, ובמסגרת זו העידה ש"סילבן שלום נחמד", ואף יצאה מלכתחילה נגד רדיפתו, אני לא שופט על סמך היכרות אישית. אני פשוט לא יודע. אבל כשאני רואה מול עיני רדיפה (במקרה זה, רדיפה מטעם היועץ המשפטי לממשלה), אני רוצה לזעוק את זעקתו של סילבן שלום. היועץ המשפטי נהג בו לא בצדק, פגע במירוץ שלו לנשיאות וניסה ממש לכפות על הנשים המסרבות להתלונן, לעשות את מה שנפשן ודעתן מסרבת לו.

      זוהי התערבות בלתי נסבלת בריבונות האדם על חייו ובריבונות כל אשה על חייה. זוהי התנשאות גברית ואנטי פמיניסטית להגיד לאשה מה טוב לה ומה לא. מה בדיוק עושה ויינשטיין בתוך שיקוליהן הכי אינטימיים של נשים? האם אשה חייבת להתלונן? ואם היא לא רוצה? להבדיל, הרי אפשר היה להשאיר עד עכשיו בחקירה את השאלה אם היועץ המשפטי ויינשטיין ידע או לא ידע שאשתו מעסיקה עובד זר ובלתי חוקי – כי הרי לא הגיוני שיועץ משפטי לא יבחן עד הסוף את חוקיות מעשיה של אשתו. אז לא נסגור את התיק עד שלא נקבל מאשתו את הגרסה הנוחה לנו. כלומר, אין גבול לאבסורד אם מתחילים עם משחקים כאלה, שבהם לא סוגרים שום תיק, עד שלא מגיעים לתוצאה הרצויה לפרקליטות או למשטרה או ליועץ המשפטי. זה בלתי נסבל.

      2. בוז'י נכשל במבחן המנהיגות הראשון שלו

      ואגב, מועמדים לנשיאות: כל הח"כים מסיעת העבודה – פרט לסוררת עצמאית אחת, שלי יחימוביץ? – הצביעו בעד מועמדותו של פואד בן אליעזר לנשיאות המדינה. כלומר, רוצים להטיל עלינו נשיא בן 78 שבריאותו רופפת, שעובר טיפולי דיאליזה כמה פעמים בשבוע, שעומד לעבור השתלת כליה, אבל עדיין מתאר את עצמו כ"בריא", שמשתיל כליה "רק למען איכות החיים". ובינתיים אנחנו שומעים ששכר חוקרים פרטיים, שהיה מנוי בבתי קזינו בלונדון ועל פוליטיקת הארגזים שלו הרי כבר שמענו קודם, ואת המועמד הזה עם כל בעייתיותו ועילגותו העברית המסויימת החליטה מפלגת העבודה לנסות להשית עלינו. שנתבייש קצת, למה לא?

      יו"ר מפלגת העבודה הנבחר יצחק (בוז'י) הרצוג במטה מפלגת העבודה בבית סוקולוב בתל אביב, 22 בנובמבר 2013 (יותם רונן)
      נכשל. יצחק הרצוג לאחר הזכייה בפריימריז בעבודה (צילום: יותם רונן)

      וברור, לא נעים לסרב לאיש קשיש , שוודאי עשה לך טובות פה ושם, אבל זה מבחנו של המנהיג (בוז'י במקרה זה) שהיה חייב לומר, עם כל אי הנעימות שבדבר: תשמע, לא מתאים. אבל בוז'י עשה את ההיפך וגרר את כל מפלגת העבודה איתו. רק שלי יחימוביץ? עמדה במרייה. וכל הכבוד לה כמובן.

      3. האם גדעון סער מתנכל ל"הארץ"?
      ערב החג נמסר כי שר הפנים החליט להעביר חלק מתקציבי הפרסום הממשלתיים מ"הארץ" ומ"מעריב" לחינמונים "ישראל היום" ו"ישראל פוסט", וזאת בטענה כי הוא מחויב להפנות את התקציבים האלה לשלושת העיתונים הנפוצים ביותר, ומה לעשות ששני החינמונים האלה עקפו את "הארץ" ו"מעריב"?

      אלא שהעוול כאן זועק והאבסורד זועק: גם אם אין להסכים להצעת החוק הפסולה לחייב את "ישראל היום" לגבות תשלום על גיליונותיו – הרי הרעיון שעיתוני החינם יזכו גם למימון ממשלתי, על חשבון עיתוני התשלום השורדים בקושי, היא פשוט התעללות שאפשר היה להימנע ממנה בכל מיני דרכי עקיפה חוקיות. למשל, חוק שיקבע שתקציבי פרסום ממשלתיים יופנו אך ורק לעיתונים בתשלום. אלא שגדעון סער לא מצא לנכון לעשות את זה, וככה סתם, בלי להניד עפעף, שלל מ"הארץ" ומ"מעריב" תקציבים של מיליונים בשנה, מה שעלול כמובן להביא לחנק כספי וחלילה, לסגירת העיתונים האלה (שלדון אדלסון תמיד עומד בתור לקנות).

      גאולה אבן, גדעון סער (ברק פכטר)
      היה עושה זאת בזמן אחר? גדעון סער וגאולה אבן עם בנם | צילום: ברק פכטר

      להביא לחנק כספי וחלילה, לסגירת העיתונים האלה (שלדון אדלסון תמיד עומד בתור לקנות). הרגע שבו שלדון אדלסון יקנה את "הארץ" יהיה רגע חורבן אמיתי לעיתונות החופשית בישראל. ואפשר לומר במידה מסויימת של צדק, כי הפניית תקציבי הפירסום ל"ישראל היום" על חשבון "הארץ" היא כבר סוג של מכירת "הארץ" לאדלסון.

      מה שמטריד במיוחד היא המחשבה התיאורטית שגדעון סער עשה את זה (ולא עשה את ההיפך: כלומר, לא עשה שום מאמץ חוקי להימנע מהעונש הכספי הזה ל"הארץ") משום שעיתון זה, באומץ הציבורי האופייני לו, יצא נגד סער בכל פרשת המסתננים, והפך את שר הפנים שלנו (ובצדק) לאויב הנאורות והחסד, וזאת לאחר שגדעון סער (בין השאר, באמצעו מקורבו יוסי ורטר) היה יקיר העיתון במשך שנים. לא עוד. האם גדעון סער נוקם ב"הארץ"? גם אם כן, חלילה, הרי אף אחד לא יודה בזה.

      כל מה שנשאר הוא לבחון את העובדות המעיקות: סער שלל כספים חיוניים מ"הארץ". האם היה עושה את זה גם בזמן אחר? לך תדע.

      4. שיאי התנ"ך והשירה –
      שניים שנולדו מחדש – שאול המלך ודוד אבידן

      א.
      האם שאול הפך למלך ישראל כשהיה בן שנה?
      והיה כ??בו?אך? ש??ם העיר
      ופגעת חבל נביאים יורדים מהבמה
      ולפניהם נבל ותוף וחליל
      והמה מתנבאים
      וצלחה עליך רוח ה'
      והתנבאת עימם
      ונהפכת לאיש אחר

      (שמואל א', פרק י', פסוקים ה'-ו')

      הפסוקים האלה בפרק יו"ד בספר שמואל א', המתארים את התנבאותו של שאול ("הגם שאול בנביאים?") , חשובים במיוחד, לא רק בגלל נפלאותם כשלעצמה, ולא רק משום שהם מוכיחים שאפשר להיהפך לאדם אחר, בעקבות חוויה רוחנית, אלא משום שהם מוכיחים עד כמה טעה ברוך שפינוזה, הנחשב בתרבות המערבית לאבי הכפירה באלוהים התנ"כי, כשמצא שגיאות כיכול בתנ"ך. אין שגיאות בתנ"ך. יש רק אנשים שלא מבינים עניין. הסיפור הוא כזה:

      שפינוזה הביא את הפסוק הראשון בפרק י"ג בשמואל א', כהוכחה לכך שגם התנ"ך שגוי לפעמים ומכאן שאינו דברי אלוהים. כי בפסוק הראשון בפרק י"ג כתוב: "בן שנה שאול במולכו ושתי שנים מלך על ישראל". איך זה יכול להיות? טען שפינוזה. הרי נאמר על שאול כי היה "משכמו ומעלה גבוה מכל העם", אז איך זה בן שנה?

      מכאן הסיק שפינוזה שנשמטה כאן מילה (והיה צריך להיות, נניח: "בן עשרים שנה שאול במולכו"), ומכאן התחילה למעשה במידה רבה כל כפירתו של שפינוזה באלוהים המסורתי ובתנ"ך האלוהי, ומכאן התגלגלה למעשה כל תנועת החילוניות בעולם המערבי. אלא ששפינוזה טעה. שאול אכן היה בן שנה במולכו, אבל לא משום שהיה "בן שנה", על פי גילו הביולוגי, אלא משום שנולד מחדש והפך לאיש אחר, ככתוב בפסוקים למעלה, שני פרקים קודם לכן (ושפינוזה פשוט לא קרא אותם, או לא הבין), כי אכן שאול היה בן שנה מיום שהפך לאיש אחר. מיום שנולד מחדש.

      לפי הפסוקים, אתה תגיע לעיר, ותראה חבורת נביאים באקסטזה נבואית (גם בזכות המוזיקה וכלי הנגינה, הנבל, התוף, החליל והכינור). אתה תיכנס איתם לאקסטזה נבואית, תתנבא איתם, ומאז ואילך תהיה בעצם אדם אחר ("ויהפוך לו אלוהים לב אחר", כתוב קודם). לכן, "בן שנה שאול במולכו", כי עברה שנה מאז ההתרחשות הנבואית ההיא, כשנולד מחדש, ועד שהוכתר למלך ממש, בגילגל: "ויאמר שמואל אל העם לכו ונלכה הגילגל ונחדש שם המלוכה". שפינוזה, ואיתו החילוניות כולה הכופרת באלוהיות התנ"ך, טעו לגמרי.

      ב.
      אבידן ייוולד מחדש בעוד אלפיים שנה

      א?ב?ל ל?ח?כ?ו?ת ל?ע?ת?יד
      ב??ע?ינ?י?ם פ??קו?חו?ת ל?ר?ו?ח?ה
      ע?כ?ש??ו א?ב?יד?ן ד??ו?ד
      ג?ו?ז?ר ע?ל ע?צ?מו? ש??כ?ח?ה
      ו?נ?ז?כ??ר ב??ע?צ?מו? מ?ח?ד?ש?
      ב??עו?ד א?ל?פ??י?ם ש??נ?ה
      ו?עו?ל?ה מ?ן ה?מ??ו?ת ח?ל??ש?
      ב??ע?ינ?י?ם ד??בו?קו?ת מ?ש???נ?ה
      ו?ש?ו?ת?ה מ?י?ם ש??קו?פ?ים
      ו?נו?ש??ם צ?יח?ל?ל ר?חו?ק
      ו?רו?א?ה י?פ?ים ו?ח?ש?ו?פ?ים
      ח?י??ים ל?ל?א ס?ד?ר ו?ח?ק
      ו?א?ז הו?א מ?ח?ל?יף א?ת??ם
      מ?ל??ים א?ח?דו?ת ב??ש??פ?ת?ם

      (מתוך "דוד אבידן / כל השירים", כרך שלישי, הוצאת הקיבוץ המאוחד)

      אבידן שחזה את מותו בשיר אחר (לא קשה לחזות, כולנו הרי מתים בסוף, על פי השמועה), בשורות הנפלאות: "בערב רוע וביום מותז / לעננים כמו כדור ברזל / ראיתי את עצמי פתאום אוזל / לאט לאט כמו שאמרו לי אז" וכו', מדבר כאן על קימה מהמוות והתוודעות לעולם חדש שבו שוררת אנרכיה מאושרת ("חיים לא סדר וחוק", כי כולם יודעים להתנהג להפליא), המתאימה לאבידן, ולכן הוא יודע לדבר איתם "בשפתם", שפת העולם החדש המאושר, באחרית הימים. וזה לאו דווקא "בעוד אלפיים שנה". אולי הרבה קודם.

      המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד